תפארת יעקב אבן העזר גיטין קעח

ואף שהיא עומדת שם ל"מ כיון שאין האב שם כנ"ל

סעיף ח. כשהיא עושה שליח לקבלה צריכה לעשותו בפני שני עדים וצריך לקבל הגט בפני שנים (יג) אפי' אם השנים המעידים על השליחות הם מעידים על הקבלת גיטה או א' מעיד על השליחות ואחד על קבלה ואחר (יד) מצטרף עם כל אחד להיות מעיד על זה וע"ז: הג"ה. ולכתחלה לא ימסור הבעל הגט ליד השליח עד שיברר תחלה שנעשה שליח לקבלה בעדים (מרדכי ריש התקבל בשם מוהר"ם)

(יג) אפי' אם השנים. עב"ש בשם התוס'. והנה יש להבין מה בכך דבסיפא אין כאן רק אחד מ"מ השני מעיד עמו שקיבל לפניהם וכיון דל"ח לשנים ששכרתן פשיטא דאין לחוש שאחד שכרה ואחד משקר בלי שכירות ועוד דא"כ גם ברישא יש לחוש כן ומזה יש להוכיח דס"ל לתוס' דעדות מיוחדת כשר בעדי קבלה ואין השני יודע מזה כלום לכך אין כאן חשש על אחד ששכרתו אלא דיש להבין למה נקיט רבותא ברישא אפי' מיוחדת והוי שמעי' דאפי' לאחד אין לחוש לשכירות דהוי רבותא טפי דאפי' במיוחדת לא אמרי' האיך איתרמי אותן השנים מיוחדין באמירה ומיוחדין בקבלה דהוי איתרמי בתרתי ודו"ק. לכן הי' נלפענ"ד דאין הכוונה לחוש ששכרה ומשקר דהא מהתם מוכח דמעשה לא עבדי ופי' רש"י להעיד שקר רק כוונת התוס' דמשום האיך איתרמי חיישינן שהאשה שוכרתם שיהא בעת קבלה שיעידו ונוטל שכר להעיד עדותו בטל ואף דהוי שכר לראות מ"מ בכה"ג דאין הראי' כלום רק להעיד הוי כלהעיד דמה"ט לא יטלו עידי הגט יותר משכר בטילה אף דקודם חתימה אינם עדים כלל והוי כמו לראות והשתא שפיר ראו שניהם המעשה רק קבלו שכר וסיפא קמש"ל דאף באחד לא חיישינן ששכרתו. ובהכי ניחא מה שיש להבין בתוס' שהקשו אי אפי' הא בהא עדיף טפי משמע דתרתי קשיא להו חדא איזהו סברא יש בזה דהוי רבותא וגם בהא הוי רבותא טפי ובאמת לא תרצו רק דהוי רבותא אבל עדיין יש להקשות דהא הוי רבותא להיפך לענין חצי דבר לכן נראה דודאי יש לפרש מתני' כפשטא דאין הכוונה דהוי רבותא בהא טפי מהא רק כך הכוונה אפי' עדי אמירה הן עידי קבלה סגי בהכי ולא בעינן דוקא עדים אחרים להעיד על קבלה חוץ עידי אמירה והיינו כדי להוציא מחשש שכרות ומ"מ כיון דעדי אמירה יודעין מקבלה ומדין תורה מהני עדותם רק דבטל מטעם קנס ובהא אינו רק חשש א"כ פשיטא דהוי כולי' דבר וכיון דהוי כולי' דבר ממילא עידי קבלה נאמנין דהם לא הוי חצי דבר כמו במרובה דכל דעידי גניבה לא צריכי לעידי טביחה אף עידי טביחה ל"ה חצי דבר והיינו דקמש"ל דלא צריך אחרים כלל דלא חיישינן לשכירות והשתא לא קשיא הא להיפוך הוי רבותא טפי לענין חצי דבר דודאי להיפוך הוי רבותא אבל כאן אין הרבותא להיפוך רק הרבותא מאי עידי אמירה מעידין על קבלה ונצטרך עוד אחרים על קבלה ובהא הוי רבותא, דלא בעי' אחרים ודו"ק רק בס"ד דחשבו התוס' דהרבותא הוא דס"ד שלא יהיו נאמנין מן הדין א"כ פשיטא דקשיא דהוי חצי דבר דאי לא סגי בעידי אמירה לא מהני עידי קבלה דהוי חצי דבר והוי רבותא עכ"פ להיפוך טפי ואהא תרצו דהחשש הוא בשכירות א"כ משום חצי דבר ליכא כלל דלא צריכי עידי אמירה דאינהו ידעו מקבלה ג"כ. והדר הקשו מרישא דקתני צריכה ב' כיתות דתיקשי לר"ע. אבל לרבנן לא קשיא מאי אפי' כנ"ל ועי' ברשב"א שהביאו דברי תוס' ורמב"ן בתרתי ולדעתי היינו הך והא בלא הא אינו מיושב כלום כן נ"ל במת"כ

סעיף ט. מה שצריך שני עדים על הקבלה דוקא כשאין השליח כשר אבל אם הוא כשר (יד) מצטרף עם עד אחד ויש מי שנראה מדבריו שחולק ע"ז (וה"ה לשליחות להולכה)

יד) מצטרף עם ע"א. עב"ש ס"ק י"א דה"ה להעיד על שליחתו שהוא שליח קבלה ויצא להם כן מדברי הטור לקמן בשם הרא"ש ולדידי תמיה מילתא טובא דתינח על הקבלה או בשליח הולכה בנתינה לאשה דבהא שייך סברת הרא"ש דהוה כבעל דבר אבל להעיד על שליחתו בין בהולכה בין בקבלה האיך ס"ד שלא יצטרף משום דהוה בע"ד דע"ז אנו דנין אם הוא בע"ד וכל שהוא בע"ד סגי בהכי שאין רצונינו לידע רק שהוא שליח ובע"ד והאיך נפסלנו בשביל שהוא בע"ד וצ"ע ויתבאר בסמוך סי"א

סעיף י. (טו) במד"א שצריך עידי קבלה כשאבד הגט או נקרע אבל אם היה הגט יוצא מתחת יד השליח קבלה (טז) א"צ עידי קבלה (וע"ל סי' זה סעיף י"ג)

(טו) במד"א וכו'. לשון הרמב"ם וכתב ה"ה שיצא לו מהא דקאמר מי קא נפיק גיטא מתותי' ידי' דלהימני' ובאמת יש להבין דשם בס"ד קאמר זה אבל לפי מה דמסיק כר"א משמע להיפוך דהא מוכח התם דאין חילוק כלל בעידי קבלה בין יש גט תחת ידו או לא דלר"ח לעולם מהימן ועלה משני הא מני ר"א מבואר דלר"א בכל גווני אינו נאמן ובעי עידי קבלה דאי יש לחלק גם בלי ר"א נחלק בנאמנותו של שליש ובאמת לפי מה שפירשו התוס' שם דהקושיא היתה מעיקרא ליסגי בעדים שראוהו שלם ומשני הא מני ר"א ומיירי בלי ע"ח [וה"ה רק אינו מקויים אך בהא אכתי תיקשי ליסגי בעדי קיום] ולפ"ז יש לפרש גם להרמב"ם כן אמנם דברי התוס' דחוקין מאד לפרש דמעיקרא ס"ד בע"ח ואח"כ בלי ע"ח גם לפרש הקושיא קיבל למה לי בעדים שראו שלם סגי לכן נלפענ"ד דס"ל להרמב"ם לפרש דודאי לא בעי' טעמא דהימני' רק היכי דשייך א"א אבל בלא"ה הי' מהראוי להאמינו בלי סברא דהימני' דע"כ ל"ש א"א רק כשלא נתברר שהוא שליח קבלה אבל כשנתברר ע"י עדי אמירה דהיא שליח לקבלה והקרעים בידו ג"כ למה ניחוש דנוצאם ולנפילה דיחוד לא חיישינן דשליח קבלה זה מצאם באשפה בפרט דאין הבעל מכחיש כלל במשנה ואהא משני דהא מני ר"א דבעינן עידי מסירה דוקא הילכך דוקא כשהגט בידו שלם דהימני' א"כ בהכרח לגירושין מסרו לו א"כ אנן סהדי דמסרו לו דהא רואין אותו בידו חתום בעדים ובהכרח מיד הבעל בא לו דעדים אין רשאין למסור גט לאיש בלי ידיעת הבעל אבל כשהוא בידו קרוע אף דל"ש א"א מ"מ עדים שבא לידו שלם מיד הבעל ליכא ואנן עדים דוקא בעי'. ובהכי ניחא מה שהקשה בה"ע לשיטת הרי"ף והרמב"ם מהך סוגי' דקאמר הא מני ר"א ומסתמא מיירי בע"ח והיינו דלא ניחא לי' לפרש כדברי התוס' דבלי ע"ח מיירי ולפי הנ"ל ניחא דע"כ לא כתבו הרי"ף ורמב"ם רק כשהגט יוצא מתחת ידה או שלוחה שלם דזהו הוי כעדים אבל קרוע מודים דבעינן עדים והימני' ל"ש בקרוע וקושית הש"ס לא הי' קש"ל למה לי משום, הימני' רק כיון דיש עדי אמירה מהיכי תיתי ניחוש דמצאו באשפה כיון דעידי חתימה כרתי והרי עדים חתומים וכיון דל"ש א"א ראוי להאמינו ולכ"ע פריך בין לר"ה בין לר"ח [ואפי' אי נימא דאפי' יש עידי אמירה שייך א"א מ"מ כשאין הבעל מכחיש כלל בודאי ל"ש א"א כיון דהוא שליח קבלה ויש גט ת"י אפי' קרוע] ואהא משני דאין גט כשר בלי עידי מסירה וכשהוא שלם אנן סהדי אבל קרוע לא והיינו דפריך קרע למה לי. למה לי' למיקרעי' דמשום זה נצטרך עידי קבלה בשלם סגי ואהא משני בשעת הגזירה שנוי. וזה שהעתיק הרי"ף הך קרע ל"ל משום דבשלם לא בעי' עידי קבלה ודו"ק [ולעיל סי' קל"ג כתבתי ליישב דברי בעה"ע ושם הדברים מגומגמין וכוונתו כמ"ש כאן] ועימ"ש בסמוך

(טז) אין צריך עידי קבלה. אבל עידי אמירה צריך כ"כ ב"י שכן דעת רש"י ותוס' והוא תמוה דמבואר