תפארת יעקב אבן העזר גיטין קעה

דא"א להפקיע זכות הבעל לגרש בע"כ ועיקר כוונתם שאין האב יכול למחות בגירושי הבעל וצ"ע ועי' בסמוך

(ז) ולא היא. כן פירש"י להדיא פ' האיש מקדש אמנם מעיקרא בד"ה נערה כתב נערה המאורסה ה"ה לקטנה והא דפליגו בנערה להודיעך כחו דר"י ודבר תימה הוא שיסתור עצמו תוכ"ד ומדברי תוס' שם נראה דחזרה היא שחזר בו רש"י ובאמת בלא"ה יש להבין דשם בפ' התקבל גופא פי' וז"ל היא ואביה או היא או אביה היא יש לה יד לקבלה דהא גדולה היא ואבי' נמי זכאי לקבלו ומ"מ יד דידה כדקיימא קיימא דהא גדולה היא ואם הי' יתומה היא מהווה עצמה ומקבלת גיטה והשתא נמי ל"ש עכ"ל הרי דמפרש כדבריו האחרונים פרק האיש מקדש דקטנה לא. אבל יש לתמוה דכתב אם הי' יתומה מקבלת גיטה וזה הטעם שייך גם בקטנה ובשביל דנערה מהווה עצמה לא עדיפא בשביל זה לגבי גט

לכן נראה לפענ"ד לפרש דברי רש"י בענין אחר והוא דודאי הא דקתני מתגרשת כשהיא יתומה היינו שיכול לזרוק לה גט בע"כ דכיון דל"ב דעתה רק שלא תהא משלחה וחוזרת שתבין ענין הגט א"כ מאי איכפת לן דהיא קטנה אין דעתה שלימה מ"מ לא גריעה מחרשת דיכול לגרשה בע"כ כדמוכח פרק חרש אבל בגוונא שאינו רוצה לגרש בע"כ כלל רק שהיא תקבל גיטה מרצונה בלי שום אונס בכה"ג ודאי א"מ דאין רצון הקטנה רצון גמור וכבר אמרי' פיתוי קטנה אונס הוא וכמו שאין קדושי' כלום כ"כ אין גיטה כלום כל שתלוי בדעתה ורצונה ומה"ט אינה משוי שליח קבלה לכ"ע דאף שהיא מתרצית בשליח לפנינו חשיב חובתה שאין רצונה רצון גמור משא"כ נערה יכולה להתקדש ולקבל את גיטה מדעתה שלא בהכרח של הבעל רק ברצונה וז"ש רש"י דהא דקאמר היא ואבי' שניהם שווין ומקבלין את גיטה והיינו כמו האב מקבל לדעתו כן הבת מקבלת לדעתה (וכן מורה הלשון מקבלין את גיטה שזה ל"ש בזורק גט בע"כ וכ"ש לפמ"ש מקודם דא"י לזרוק כלל ואם בע"כ א"כ הכוונה מדעתו וכ"כ הבת] היינו דווקא נערה דכמו דיכולה להתקדש ולהתגרש כשהיא יתומה מדעתה שיש לה דעת לכ"ד כ"כ ביש לה אב בין מדעתה בין בע"כ מתגרשת אבל קטנה אינה מקבלת גיטה רק בע"כ מתגרשה ולא שתקבל מדעתה א"כ ביש לה אב פשיטא דא"מ מדעתה כמו האב שמקבל הגט מדעתו וכללא היא לרבנן יש לה אב דמי לאין לה אב רק דביש לה אב אב נמי זכי. ולפ"ז ר"י דפליג ושני' לי' בין יש לה אב לאין לה אב פליג בתרווייהו בנערה לענין לקבל גיטה מדעתה ובקטנה לענין בע"כ שכל שיש לה אב נגרע ידה לגמרי והשתא דברי רש"י בקידושין נכונים דמעיקרא פי' דה"ה דה"מ ליפלוגי בקטנה לענין גירושין בע"כ דלרבנן לא שני להו בין יש לה אב לאין לה אב ור"י שני' לי' כמו שנחלק בנערה לענין לקבל מדעתה והא דפליג בנערה להודיעך כחו דר"י דאפי' בנערה פליג דבמקום אב אין לה יד כלל אבל השתא דקתני בנערה לענין גירושין מדעתה כמו האב שפיר פי' היא ואבי' דוקא נערה אבל קטנה לא דבאין לה אב נמי אין לה כח לקבל גיטה מרצונה רק מעיקרא קאמר דהוי מצי למינקט פלוגתייהו בענין אחר בקטנה לענין גירושין בע"כ ובאמת לא דמיא קטנה לאבי' רק לענין קטנה גופא אי מתגרשת בע"כ רק להודיעך כחו דר"י נקט בהך גוונא וקתני היא ואבי' דהא באמת נערה דוקא

והשתא יש מקום ליישב מה דהק' תוס' מפרק האיש מקדש דבעי לאוקמא ביש לה אב וקתני דמתגרשת כשיגיע לידה דהתם שאני דודאי מתגרשת כשיגיע לידה כמו באין לה אב דיכולה להתגרש בע"כ משא"כ הכא להתגרש מדעתה כמו אבי' בהא אמרי' דוקא נערה ולא קטנה. והיה לפ"מ שנסתפקו לעיל אי יכול לזרוק גט לאב בע"כ נראה דלר"י ג"כ אף דסובר דבמקום אב אין לה יד כלל מ"מ אי אינו יכול לזרוק לאב בע"כ לא פליג ר"י רק ברוצה האב לקבל גירושין אבל באינו רוצה מודה דיכול לגרשה דא"א לאב להפקיע זכות הבעל בגירושין בע"כ ואי יכול לזרוק גט לאב בע"כ א"כ ע"כ דלגמרי עשתה התורה לאב כמו היא עצמה א"כ בכה"ג א"מ לר"י רק ע"י האב ודו"ק ועי' בסמוך עוד מזה

(ח) שלא מדעתו. זהו מ"ש ב"י בשם הרשב"א בתשו' דמדעת אבי' לכ"ע יכולה לקבל גיטה וכ"כ הרשב"א בחידושיו להדיא בשם הראב"ד ותמהני על מהרלב"ח שכתב בשם הנ"י דהסכמת הראב"ד דל"מ אפי' מדעת אבי' והרי בהדיא כתב הרשב"א בשם הראב"ד גופא להיפוך ואפשר דל"א הנ"י רק מתורת שליחות בעבורו אבל אם נותן לה רשות לקבל גיטה מצד עצמה דמוחל כל זכותו בהא מודה הנ"י דמקבלת גיטה אך יש לתמוה מאי ראי' מייתי ריב"ם מפרק האיש מקדש הא מצי מיירי בכה"ג וליכא למימר דבהא אפי' נערה יכולה לעשות שליח דא"כ תיקשי בלא"ה לוקמא בהכי והאיך דייק דנערה מצי שווי' שליח אבל באמת לק"מ כמו שדחה הרשב"א דברי הראב"ד שביקש לתרץ כן וכמו שפרשתי דבריו לעיל כן ס"ל לריב"ם ודו"ק (ודברי המ"ל פ"ב מה"ג תמוהין לפענ"ד שכתב לחלק בין הך שינוי' דמשני באין לה אב בין אי הוי משני מדעת אבי' ע"ש ודבריו תמוהין דבהדיא מבואר במשנה דאין קטן עושה שליח הרי דעיקר בא להשמיענו דאין שליחות לקטן ושפיר מצי מיירי מדעת אבי' דבהא גדולה שווי' שליח מ"מ קטנה לא וז"ב]

אמנם מה דקשיא לי ע"ד הרשב"א ז"ל דהא בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' ס"ל לרו"ש דצריכה גט שמא נתרצה האב וא"כ ל"ל זכרו בנתגרשה שלא לדעת אבי' לחוש לגירושין דמה בקידושין דמפקעת עצמה חיישינן שמא נתרצה כ"ש בגירושין דמכנסת עצמה דיש לחוש שמא נתרצה האב בגירושין והוי ספק מגורשת וע"כ דבגירושין ל"מ דעת אבי' רק שיקבל בידו דוקא ואפי' נתרצה א"מ ואף דבקידושין מהני צאי וקבלי קידושיך היינו לפי שזכות היא לה ונעשית שליח לזכות לעצמה כמ"ש הרא"ש שם אבל בגירושין דחובתה היא ל"מ רק שיקבל האב וכ"כ י"ל דשאני קידושין דל"ג מתן לכלב דהואיל ונתרצה ונהנה בזה מקודשת משא"כ גירושין דבעי' ונתן בידה וגבי אב שיתן לידו וכל שלא נתן לידו לא מהני רק בעומד אצלה יכול להיות דמהני כמו חצירו בסמוכה לכן העיקר לפענ"ד כדברי מהרלב"ח אבל מ"מ מידי ספק לא נפקא דבלא"ה דעת הרבה פוסקים דיכולה להתגרש מצד עצמה וכ"ש כשלא רצה האב לקבל גט כלל וגירשה בע"כ דיש לצדד עפ״י מ"ש לעיל דבהא י"ל דכ"ע מודי דמתגרשת בקבלת עצמה

(ט) וי"א שהיא יכולה. זה דעת הרבה פוסקים ומכללם התוס' בשם הריב"ם והביאו ראי' מהא דפרק האיש מקדש דס"ד ביש לה אב וקתני דמתגרשת כשהגיע גט לידה והרמב"ן ז"ל דחה ראי' זו דהתם באמת הא בהא תליא דלדעת רבא דנערה יכולה לעשות שליח ה"ה קטנה מתגרשת ע"י עצמה ולר"נ להיפוך ע"ש שהאריך בזה ובאמת יש לתמוה א"כ מה זה דדחינן לעיל מינה הך ספיקא אי יד אבי' או חצר אבי' משום דלא משתמר לדעתו הא חצר משום יד איתרבאי ולא גרעה משליחות כדאיתא בפ"ק דב"מ וגבי גט דחוב הוא לה ל"מ משליחות רק משום יד א"כ כיון דבהא מהני בנערה שליחות דהוי זכות לאבי' כיון שמכנסת עצמה לרשותו א"כ שפיר הוי מטעם שליחות ולא בעי' משתמר לדעתו ומ"מ אינה יכולה לעשות שליח כמ"ש הרמב"ן ואדרבא בהכי הוי ניחא טפי דאמר מטעם חצר דשליח לא נעשה שליח בע"כ רק אם מתרצה להיות שליח אבל כיון דהוא כחצירו נעשית שליח בע"כ: