תפארת יעקב אבן העזר גיטין קעד

מצי מיירי שלא מדעת אבי' שפיר מקשה דלא ניחא לי' לאוקמא מתני' באוקימתא. אבל להראב"ד דע"כ מתני' בלא"ה מדעת אבי' מיירי א"כ האיך דייק המקשה להקשות על ר"נ לדחות דבריו דהא לא שמענו מהתם רק מדעת אבי' וע"כ דבאמת קטנה מתגרשת בכל גוונא ואי דיש להקשות על המתרץ דמוקי לה באין לה אב לוקמא מדעת אבי' דהמתרץ ניחא לי' לתרץ דתיקום מילתא דר"נ בכל גוונא וז"ב לפענ"ד ומדוקדקים בדברי הרשב"א ז"ל ולקמן אבאר דבהא ניחא דלא תיקשי על הרשב"א בתשו' מדברי הריב"ם ודו"ק

סעיף ג. קטנה אפי' אין לה אב או שנשאת אינה יכולה לעשות שליח קבלה אבל אביה יכול לעשותו (ד) אם היא ארוסה

(ד) אם היא ארוסה. אבל נשואה אין לאבי' רשות בה כלל אפי' לקבל בעצמו כדלקמן ס"ה ומשמע דבכל גוונא כן אפי' אינה יודעת לשמור גיטה ואיכא למ"ד דביש לה אם יכול לקבל גיטה מ"מ היינו דוקא מן האירוסין אבל בנשואין כ"ע מודים דאין האב יכול לקבל גיטה לעולם וכן מוכח מדברי התוס' קידושין (דף י') בד"ה ומקבל דנסתפקו אם האב יכול לקבל גט לבתו משנשאת והביאו בשם הר"י ראי' מירושלמי דמס' תרומות פ"ח דדחיק לאוקמא כמשנה אחרונה כגון שאמרה התקבל במקום פלוני ולא מוקי לה בשנשאת והיא קטנה ש"מ דקטנה שנשאת אין האב מקבל גט א"כ מוכח דאפי' אינה יכולה לקבל גט בעצמה מ"מ אין האב מקבל דאל"כ אכתי הומ"ל שנתגרשה ע"י האב ובהכי ניחא דלא הביאו התוס' ראי' מש"ס דילן דדחיק לאוקמא משנה דקטנה שאמרה התקבל באין לה אב לוקמא בניסת וע"כ משום דבהא נמי תיקשי סיפא ואם אמר אבי' הא האב אינו יכול לקבל משניסת וע"כ משום דמהתם לא מוכח רק ביכולה לשמור גיטה דבהכי מיירי הך דאין קטן עושה שליח אבל לא מוכח היכי שאינה יכולה לקבל בעצמה שאין האב מקבל עבורה אבל מירושלמי מוכח שפיר בכל גוונא ומה"ט נמי לא הביאו תוס' הירושלמי דפרק התקבל דשם מבואר לכאו' להדיא דנשאת היא ולא אבי' ולמה להו להוכיח מירושלמי דתרומות מדיוקא ולפי הנ"ל ניחא דבירושלמי דהתקבל קאמר אם יש בה דעת היא ולא אבי' אבל באין בה דעת שפיר י"ל דאבי' יכול לקבל ואדרבא בהכי הוי ניחא טפי מה דקאמר מעיקרא נשאת היא ואבי' ודחק הר"ן לפרש היא ואבי' שווין שאין מקבלין דבאין בה דעת מיירי. ולפי הנ"ל הי' מקים לפרש דסובר הירושלמי דכל שיש לה אב יכולה היא לשמור גיטה מיקרי כדמוכח בירושלמי פרק חרש להדיא א"כ שניהם יכולין לקבל גיטה היא ואבי' רק ביש בה דעת היא ולא אבי' לכך דקדקו התוס' מירושלמי דתרומות דבכל גוונא אין האב מקבל משנשאת [והגר"א בביאוריו הביא הירושלמי פרק התקבל ולפמ"ש לא מוכח מהתם מידי]

והנה בעיקר ראיית התוס' נראה שיש לדחות מלבד דקטנה ליכא קרן וחומש יצטרך לומר שלא ידעה מגירושין עד שגדלה ואכלה תרומה בגדלות אבל בלא"ה נלפענ"ד דכמו למשנה אחרונה ארוסה אינה אוכלת בתרומה משום גזירה דשמא תשקה א"כ ה"ה קטנה נשואה שאינה אצל בעלה שהיא באופן שתוכל לידע מיד שנתגרשה אינה אוכלת בתרומה מה"ט שמא יגרשנה בעלה ואף דכתבו תוס' דלולא חזקה שע"ש הוי מוקמי' בחזקת שא"מ היינו דל"ח שנתגרשה אבל בזו עיקר התקנה משום גזירה א"כ בודאי שמא יגרשנה חיישינן והיא לא תדע לכך בודאי אינה אוכלת ועוד דשפיר י"ל דגבי א"כ צריך להודיע תיכף שנתגרשה ואם א"א להודיעה אסור לקבל גיטה מה"ט גופא שמא תאכל בתרומה ונראה עוד שאסור לגרש עד שיודיעה קודם שיקבל גיטה כדי שתפסיק לאכול בתרומה ולכך הוצרך לאוקמא דלא הי' לו להביא רק בי' ימים ימצא סוס רץ ובא בה' ימים דבהא ל"ה לה לחוש אבל לאוקמא בקטנה נשואה א"א רק שנתגרשה באיסור כמ"ש. ובהכי ניחא טפי הירושלמי דפרק התקבל הכל כמ"ש וניחא ג"כ הירושלמי דפרק חרש דקאמר נפ"מ בין מ"ד משום גרירה למ"ד מפני שאינה יכולה לשמור גיטה ביש לה אם ולא חילקו התם בין ארוסה לנשואה ש"מ דאף נשואה כל שאי"ל גיטה רק ע"י האב יכולה להתגרש ע"י האב ועל ידה ומ"מ לדינא משמע מכל הפוסקים דאין חילוק בין יש בה דעת לאין בה דעת ובכל גוונא משנשאת אין לאבי' יד לקבל גיטה

סעיף ד. (ה) המקדש קטנה ע"י אביה וגרשה כשהיא קטנה (בעודה ארוסה ואביה חי) (טור) (ו) אביה מקבל גיטה (ז) ולא היא (ח) שלא מדעתו (ט) ויש אומרים שהיא יכולה לקבל גיטה

סעיף ה. נשאת אין אביה יכול לקבל גיטה

(ה) המקדש קטנה. הב"י הביא בשם הרשב"א בספק קטנה ספק נערה ספק בוגרת שתעשה היא לאבי' שליח קבלה או לעשות ב' גיטין לגרש לה ולאבי' ובסת"ג תמה אי הנוסח משונה האיך תעשה לאבי' שליח ואי שוה מה צורך לב' גיטין ולפעד"נ דודאי היא לא היתה רוצה להיות ספק מגורשת לקבלה עלה חומרות פנוי' וא"א רק או שתתגרש לגמרי או לא הילכך כשיתן אחד לאבי' תהא ספק מגורשת ושמא לא ירצה הבעל אח"כ ליתן לה או לאיזה סיבה ותשאר בספק לכך רצו לעשות באופן שתהא תיכף ודאי מגורשת שימסור שניהם ביחד אחד לו ואחד לה גם מ"ש דלה קודם א"א משום דלא מצי להקנות ובזה הכריח פי' המ"ל בדברי בה"ע שהביא הטור סי' קל"ב דמיירי בספק קטנה דאל"כ יכול ליתן לה קודם ג"כ והא ליתא דפשיטא דל"ד להתם דצריך להקנות לקטן האתרוג משא"כ הכא לא מקנה לה רק שתתגרש ואי קטנה היא לא הקנה לה כלום והעיקר בדברי בה"ע כמ"ש לעיל סי' קל"ב ע"ש ובעיקר דברי הרשב"א יתבאר בסמוך

(ו) אבי' מקבל גיטה. בש"ס מבואר דכתיב ויצאה והיתה דהתורה זכתה לו לאב קדושי בתו קטנה ונערה וכן הגירושין ויש לי ספק אם יכול הבעל לגרש אשתו בע"כ של אב כמו בע"כ דידה אי נימא דהאב לגמרי במקום אשתו קאי או דנימא דוקא אם רוצה לזכות בגירושין אז זכתה לו התורה דרך זכות אבל לא שיהא בע"כ במקום בתו לזרוק לו גט ע"כ במה שאינו רוצה בכך תדע שהרי דעת הראב"ד דאפי' למ"ד אין קטנה מקבלת גט אם מחל האב הזכות שלו יכולה לקבל אלמא דבדעתו הדבר תלוי ואם אינו רוצה בזכות זה ממילא אינו יכול לגרש רק לה וכן בקידושין (דף מ"ג) מחלקי' בין קידושין לגירושין דגירושין דמכנסת עצמה ניחא לי' שתקבל גיטה הרי דהכל בדעתו ורצונו תלוי והאיך נימא שיוכל למסור ליד האב או לרשותו גט בע"כ של אב

אמנם מדברי רש"י והר"ן קידושין (דף מ"ד) שפרשו שם בהא דקאמר קידושין דמדעתה אבי' ולא היא גירושין דבע"כ בין אבי' ובין היא ופירש"י והר"ן דמה לנו ולדעתו כי מקבל לי' איהו נמי ע"כ הוא עכ"ל. מבואר לכאו' להדיא דיכול לגרשה ע"י האב בע"כ של האב אלא שיש לי לפרש בענין אחר דאף שזכתה תורה לאב לקבל הגט אבל אינו יכול להפקיע זכות הבעל שלא יכול לגרש וכל שאינו רוצה לקבל הגט הרי מחל זכותו ויכול לגרש לה בע"כ והיינו דקאמר גירושין דבע"כ ג"כ לא אי נתן לידה לגמרי דאם אין האב רוצה לקבל הגט יכול לגרש ע"כ א"כ מדעתה נמי מתגרשת כיון דע"כ יש לה יד משא"כ אי נתן לידה לגמרי ויש לפרש גם דברי רש"י והר"ן על דרך זה ואין כוונתם דיכול לזרוק לו גט בע"כ רק דהאב מקבל לי' ע"כ שכל שרוצה שיזכה בגירושי בתו מוכרח לקבל הגט דאל"כ נפקע זכותו ויכול לגרש לה