תפארת יעקב אבן העזר גיטין קעג

שם אבל במשנה ודאי ליכא ספק ואי לא חיישינן ניפשוט דל"א חזרה והיינו דקאמר הניחא למ"ד משום בזיון דלא גזור מידי הכא ליכא בזיון אבל למאן דסובר משום חהל"מ דגזור אטו אותו שליח א"כ נהי דהכא ליכא משום הא דמדעת הבעל הוא משום לא חזרה איכא דמה נפ"מ הא יש לגזור טפי ואי דהוי ספק א"כ ניפשוט ממשנה דל"א ל"ח כדפריך מעיקרא והא ל"ח אף דהוי ספק והשתא ממילא פשיטא דלק"מ קו' תוס' דלוקמא בקדמה ושווי' דמ"מ סוף סוף איכא משום ל"ח ואי סובר כהרשב"א איכא משום ודאי ל"ח רק דיש לאוקמא בקדמה ושווי' לא לגמרי מעיקרא ומ"מ מחהל"מ ליכא כיון דנעשה מדעתה אבל מ"מ לק"מ דאפי' ספק לא חזרה לא מצינן לאוקמא משנה כנ"ל בזה לענ"ד

ולפ"ד בעה"ע יש מקום ליישב מה שיש לתמוה לכאו' דהא ע"כ דבזיון דבעל דאו' דאי דרבנן למה ל"ק נפ"מ בין פלוגתא דאו"ר דאביי אמר משום בזיון ורב"א משום מילי דהא דאו' הוי דרבנן דהא מילי ודאי דאו' הוא וע"כ דבזיון נמי דאו' הוא א"כ אמאי לא קאמר הכא נ"מ דבזיון דאו' וחהל"מ דרבנן גם יש להבין קו' תוס' דל"ק דלא קפיד בעל ותוס' כתבו דה"ה דהומ"ל הכי ובאמת אי גם השתא הוי הנפקותא דמשום בזיון הוי גט ומשום חהל"מ לא. רק שהי' יכול לומר מציאות אחר שייך לומר ה"ה דהומ"ל באופן זה אבל השתא דעכשיו הנפקותא הוא להיפוך ובהך גוונא ל"ק נפקותא כלל א"כ פשיטא שהי' לומר נפקותא בהיפוך ג"כ כמו בריש גיטין דקאמר נפקותא בין רבה לרבא בכל חד וחד אבל לפ"ד בעה"ע ניחא דבאמת לא קאמר השתא רק דמשום בזיון הוי גט ומשום חהל"מ לא. ובאמת הומ"ל דלא קפיד ומאי נפ"מ ועוד דלדברי בעה"ע בלא קפיד ליכא משום חצירה הל"מ ג"כ וכמו כן קו' הנ"ל לק"מ דאנן אמרי' דלא פליגי כלל רק הש"ס תרי טעמא נקיט וקאמר דלכך נקיט תרווייהו דלא סגי בחד דנפ"מ בקדמה ושווי' והשתא אם יאמר הא דאו' לא הועיל מ"מ מטעם דאו' פשיטא דסגי לכך קאמר נפ"מ בקדמה ושווי' דמשום בזיון ליכא רק משום חהל"מ אבל הך טעמא דחהל"מ ודאי לא סגי דהוא דרבנן

והנה ראיתי להרשב"א ז"ל שהקשה דהול"ל הא דאו' הא דרבנן דה"ה דהומ"ל הכי כמו דל"ק טעמא משום בזיון והוא תמוה דשאני הך קו' דהוי נמי מציאות אופן דל"ש בזיון אבל הך נפקותא דשייך לעולם ואין צורך לחדש בה שום מציאות ושביק הך וקאמר נפקותא במציאות אופן דקדמה ושווי' גם תלה תניא בדלא תניא דשם ג"כ קשה לומר ה"ה כנ"ל גם תמוה לי שכפי הנראה נסתפק הרשב"א בזה והיינו מכח קו' הנ"ל

ובאמת אי הא קושיא א"כ מוכח מפלוגתא דאו"ר להדיא דהוי דאו' דאל"כ למה ל"ק התם נפקותא זו והתם קאמר שליח מתנה איכא בינייהו ובאמת בגט גופא יש נפקותא וע"כ דהוי דאורייתא אבל לדברי בעה"ע א"ש והנה בהנך סברא שחידש בעה"ע היכי שאמר לשליח תן לה או לשלוחה דבהא ליכא משום חהל"מ א"נ לדינא דפשטא דסוגי' דספ"ב לא משמע הכי ודאי אף שכ' ליישב דבריו אשינוי' לא סמכי' אבל בהא שחידש בעה"ע בקדמה ושווי' קודם שידעה משליח משום בזיון ליכא ומשום חהל"מ איכא בהא צ"ע כי לכאו' נראה כדבריו מכח כל הקו' הנ"ל. והנה בהא דאיכא כה"ג משום חהל"מ כ"ע מודים דאפי' לפירש"י היינו דמפרש דקדמה ושווי' לגמרי מעיקרא קודם שעשה הבעל שליח אבל בהא מודה אמנם מה דלדעתו ל"ש בהא בזיון הואיל ולא ידעה בהא לכאו' חולק רש"י דא"כ בעשתה מעיקרא לגמרי בודאי ל"ש בזיון למאי נפ"מ בקדמה ושווי' ומ"מ לפשר דרש"י מיירי שעשתה קודם אבל ידעה שהבעל שלח לה גט ע"י שליח אבל בלא ידעה בודאי מודה

(ב) קבל גט מבעלי. נראה דאף דלסברא אחרונה אפי' בהא לא מהני מ"מ מדסתם הרמ"א כאן נראה דסובר דאף דיש להחמיר כמ"ד דאינה יכולה לקבל מיד שליח בעלה מ"מ כיון דרוב הפוסקים מקילין בזה א"כ בכה"ג כיון דיש צד לסמוך על הך טעמא דחהל"מ יש להקל לגמרי וכמ"ש ב"י בשם הריב"ש ובאמת דברי הריב"ש צ"ע לפענ"ד כי נלפענ"ד דהך מ"ד משום בזיון סובר נמי משום חהל"מ דאל"כ תיקשי הא דתנן ריש התקבל האומר התקבל גט לאשתי או הולך אם רצה לחזור יחזור א"כ יהא התקבל משונה מהולך דבהתקבל ליכא בזיון ומהני שימסור לשליח קבלה שלה אבל בהולך חיישי' לבזיון וע"כ דהך מ"ד סובר משום חהל"מ ג"כ ואפי' התקבל דוקא לידה ולא לשליח קבלה ובהכי ניחא דלא קאמר נפ"מ בלא קפיד דהך מ"ד סובר נמי הך אבל הך דהרמ"א בודאי ניחא דמ"ד משום חהל"מ בודאי לית לי' בזיון

סעיף ב. נערה המאורסה אע"פ שמתגרשת בקבלת גיטה בידה כמו קבלת אביה יכול לעשות שליח קבלה (ג) אבל היא אינה יכולה לעשות שליח קבלה אא"כ אין לה אב או שנשאת

(ג) אבל היא אינה יכולה לעשות שליח קבלה. יש להסתפק אי נערה יכולה לעשות שליח קבלה מדעת אבי' לא שישלחנה לעשות שליח עבורו דהא תליא אי שליח קבלה עושה שליח אפי' ברשות רק שהגירושין מדעת אבי' הם שתתגרש ע"י עצמה. ולכאו' הי' נראה דתליא בהך דלקמן אי קטנה יכולה לקבל גט מדעת אבי' דכמו שם לענין קבלת עצמה מהני דעת אבי' ה"ה כאן לענין לעשות שליח וכן להיפוך אי שם ל"מ ואף דקטנה יש לה יד בלי אבי' ביש לה אם אינה יכולה לקבל גט ול"מ דעת אבי' ה"ה נערה אף דבלי האב יכולה לעשות שליח כשיש לה אם ל"מ דעת אבי'

אבל באמת נראה דע"כ ל"ד להדדי דאפי' מאן דס"ל דקטנה מתגרשת בדעת אבי' לכ"ע מוכרח להודות דנערה בכל גוונא אינה יכולה לעשות שליח דאל"כ פשיטא דהמ"ל מדעת אבי' הך דקטנה שאמרה התקבל ומ"מ לא מצי שווי' שליח דאין קטנה עושה שליח אבל נערה שווי' שליח אבל מדעת אבי' וע"כ דבנערה אין נפ"מ בזה

אמנם ראיתי בחידושי הרשב"א שכתב בשם הראב"ד לדחות ראיית ריב"ם דקטנה מקבלת גט דהתם מדעת אבי' וכתב ע"ז, הרשב"א, שאינו דא"כ האיך קא דייק הא נערה שא"ה דהוא מדעת אבי' ע"כ ולפ"ז מבואר הוא מדברי הרשב"א דנערה יכולה לעשות שליח מדעת אבי'. אך יש לתמוה באמת תיקשי לי' להרשב"א גופא מאי פריך באמת מהך דקטנה ודייק דנערה משווי' שליח לוקמא מדעת אבי' כמו השתא באין לה אב ואדרבא עיקר כוונת התנא להשמיענו דאין קטן עושה שליח כמבואר במשנה להדיא ונערה מצי שווי' שליח דהיא גדולה אבל שלא מדעת אפי' נערה לא ולא תיקשי מסיפא ואם אמר אבי' ואין צורך לחסורי מחסרא גם אינו מובן דברי הרשב"א שכתב ואין פירושו מחוור דמה ענין זה לפרושו של הראב"ד דפשיטא דהראב"ד דתי' כן סובר דנערה לא מצי שווי' שליח בכל גווני וא"ש פרושו רק הרשב"א יסבור דמדעת אבי' לכ"ע מצי שווי' א"כ בדינא נחלקו אבל לא שייך להקשות על פרושו מה דלדעת הראב"ד לק"מ

לכן נ"ל דלכ"ע נערה ל"מ שווי' שליח בכל גוונא והיינו מכח הכרח הנ"ל מדלא מוקי למתני' מדעת אבי' רק דכוונת הרשב"א כך בשלומא להתרצן דלא משני כך י"ל דניחא לי' לישנוי' דתיקום מילתא דר"נ בכל גוונא אפי' במדעת אבי' ואין צד לעשות שליח רק באין לה אב דהתרצן לחזק דברי ר"נ בא בכל מה דאפשר אבל על המקשה דפריך מברייתא ורוצה לעקור דברי ר"נ לגמרי מכח קושיא זו א"כ בשלומא אי מתני'