תפארת יעקב אבן העזר גיטין קעב

האשה ואח"כ כשחזר ונתן לו לקבלה הרי בטל שליחות הולכה ואין הבעל עושה שליח לקבלה ואין כאן שליחות כלל ואינה מגורשת בשליחות זו אלא (כא) יחזור ויתננו לו לשם קבלת שליחות האשה אבל אם לא נתן לו הגט רק בשעה שמסר לו שטר שליחות הקבלה מגורשת מיד שנתן הגט לידו דמאחר שלא נתן לו הגט בראשונה לא נתבטל שליחות האשה (ב"י בשם ריב"ש סי' שכ"ט)

סעיף יא. מומר השולח גט לאשתו מלבד שישביעוהו ויקבל חרם וכל האלות התורה שלא יבטל לא את הגט ולא את השליחות יעשו תיקון אחר והוא שכשימסור הגט לשליח יאמר לו זכה בגט זה לאשתי פלונית בת פלוני והרי היא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם אח"כ יאמר החכם למומר כבר אשתך מותרת לכל אדם ולרווחא דמלתא תקח הגט מיד השליח ותחזוד למסרו לו ואמור או הולך גט זה לאשתי פלונית בת פלוני ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי ותהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם (ועיין לקמן סימן קמ"ח סעיף ל"ט)

(כא) יחזור ויתננו לה. זהו מדברי הריב"ש ודבריו צ"ע ולכאורה הוא סותר עצמו דמעיקרא משמע דכל שחוזר ונתנו לה מהני ובתר הכי משמע דהעיקר הוא שתעשה שליח קבלה מחדש משום דכבר נתבטל וברור דכוונתו כך דסובר כדעת הב"ש לעיל סוף ס"ק ה' דאם עושה שליח קבלה אחר שמסר לו ואומרת יזכה לי מהני וזהו כוונתו דאי לא הי' נתבטל שליחות הקבלה דמעיקרא לא הי' מהצורך לחזור וליתנו לה אבל עכשיו דשליחות הראשון נתבטל נהי דבעלמא מהני שליחות קבלה ואין צורך לחזור וליתנו היינו היכי שמסר לשליחות קבלה אבל היכי שמסירתו לא הי' לקבלה כלל צריך לחזור ולמסור אפילו שתעשה שליח קבלה בפי' אח"כ וזהו כוונת הרב יחזור ויתננו לה לשם קבלת שליחות האשה ואז מהני כשתתרצה ותאמר יזכה לי דפשיטא כשלא תרצה לא מהני דהא כבר נתבטל כמו שכתב הרב גופא ואין כאן שליחות כלל וכן מעיקרא הרי בטל שליחות האשה רק לפי שהאשה רוצית עדיין ואומרת. יזכה לי קמש"ל דלא מהני רק שיחזור ויתננו. ובסת"ג הקשה על הריב"ש דלמה נתבטל כמו מי קאמר. אנחי בכיסייכי ולק"מ דמה ענין הבעל לאשה אטו להולכה לאו גט הוא והיא עושית לקבלה לכשיתרצה ואי אינו רוצה בטל משא"כ התם דבדידי' תלוי וכל שביקש לגרש כוונתו הי' שתתגרש משא"כ אשה אין בידה שתתגרש לקבלה דוקא ומה שהקשה בגוף הסברא למה בטל לא ראה מה שפי' הר"ן במשנה גבי לפיכך אם אמר אי אפשי דהוא ממש כהריב"ש והטעם כיון דאין חבין שלא בפניו רק על פי שליחותה א"כ כל שלא נזכר בפי' בשליחות אין כאן רק גילוי דעת וחיישינן שחזרה ודו"ק

סימן קמא. דין השליחות והחזרה ממנו ובו סט סעיפים

סעיף א. האשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה במד"א שעשתה שליח אחר לקבלו ממנו אבל אם אמרה לשליח הבעל יהיה גט זה פקדון אצלך או שאמרה לו הרי אתה שליח לקבלו לי (וי"א אפי' לא אמרה לו רק התקבל (ב"י בשם הרמב"ן והרשב"א) (א) הרי זו ספק מגורשת עד שיגיע גט אידה ומשיגיע לידה תתגרש ודאי: הג"ה. אמרה האשה לשלוחה לקבל הגט מיד בעלה אין לקבלו מיד שלוחו אבל אמרה (ב) קבל גט מבעלי יכול לקבלו מיד שלוחו (תשובת רשב"א אלף ר"ז) וי"א שאין האשה יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה

(א) הרי זו ספק מגורשת. עב"ש מ״ש לחלק בין הך דהכא לדלקמן סי' קמ"ב סעי' י"ג דשם ל"ה בתחילה שליחות הראוי לחזור משא"כ כאן והנה כתב כן מסברא דנפשי' ובאמת כ"כ הרשב"א בחידושיו להדיא חילוק זה אבל לענ"ד תמוה שהרי לא כתב שם הרשב"א רק לולי דמסתפינא הי' אומר כן אבל למעשה איני רוצה לחלוק על הרמב"ן ז"ל שכ' להדיא להיפוך דאפי' לא התחיל הוי ספק

ועוד דעיקר מה שהוכיח הרשב"א שם דלא כרמב"ן לפענ"ד יש לתמוה על ראייתו והוא דרש"י פי' סוף פ"ב דגיטין הטעם דקודם שחזר נעשה בע"ד ותוס' פי' שם שנעשה שליח של אחר ובאמת יש לתמוה על רש"י דהא בש"ס מבואר להדיא דאפי' לא נעשה בע"ד רק שליח של אחר לא חזרה שליחות אצל הבעל וברור דכוונת רש"י דהיכי דנעשה בע"ד ליכא ספיקא ושם דנעשה שליח של האשה מספקא לן א"כ ממילא ל"ק קו' הרשב"א וכן כל מה שדיקדק שם ואדרבא מוכח מפירש"י היפוך הרשב"א

וכן מוכח להדי' מדברי תוס' שם דהק' דלא קאמר טעמא משום לא חזרה ותי' דמספקא לן בהא והשתא תיקשי דהאיך קאמר איכא בינייהו דקדמה ושווי' הא בהא הוי ודאי ואיכא משום דלא חזרה וברור דגם בזה הוי ספק. ותמי' על הרשב"א דמה יענה על קו' תוס' דלדבריו אין לתרץ כתי' תוס'

הן אמת ראיתי לבעל העיטור שכתב דהיכי דקדמה ושווי' שליח מעיקרא משום בזיון ליכא משום חהל"מ איכא וזהו דלא כפירש"י ופוסקים ומוכח שם דמפרש לא שקדמה קודם לשלוחו רק קודם שבא הגט לידה קודם שנתוודע לה מן השליח דבהא ליכא בזיון כיון שלא ידעה ומשום חהל"מ איכא דמ"מ נעשה שלוחה אחר שנעשה שלוחו והשתא ממילא מיושב קו' תוס' דלוקמא בקדמה ושווי' הך דספ"ב דבמנ"פ אי לגמרי מעיקרא יש משום לא חזרה שליחות כהרשב"א ואי דלוקמא כפי פי' בעל העיטור אכתי יש משום חהל"מ. וכ"כ ל"ק מה שהק' תוס' דנימא נ"מ דלא קפיד בעל דמבואר שם בבעל העיטור דהיכי דמדעת הבעל הוא ל"ש חהל"מ [ודבריו צ"ע ויתבאר בסמוך] ולפ"ז יש להוכיח דס"ל לבעל העיטור כהרשב"א הנ"ל וזה שהכריחו לפרש דקדמה ושווי' דלא כפירש"י דלפירוש רש"י תיקשי כנ"ל אבל מ"מ כיון דמדברי הרשב"א בתשו' גופא נ' דמפרש בקדמה ושווי' כפשוטו. ומפירש"י ותוס' ורמב"ן מוכח היפוך מדברי הרשב"א גם מפירש"י שפי' עבדת בה עובדא דלא מפרש כהרשב"א ש"מ דלא ס"ל כן. ומה שהק' הרשב"א דהאיך שייך אי איתא דהא ר"ח ודאי דלית לי' חהל"מ י"ל דשא"ה דהוי שליח אחר משא"כ הכא באותו שליח וכ"כ הר"ן בהדיא. ובהכי ניחא מה שהקשה מהרש"א דלא קאמר משום בזיון דבהא קשה קו' הרשב"א הא ר"ח ודאי דל"ל בזיון ומ"ש מהרש"א דבהא ליכא בזיון תמוה וטפי הול"ל כמ"ש הר"ן משום דקאלישא אבל בהא ליכא מאן דפליג דהוי בזיון ועיקר בכוונת רש"י כמ"ש לכן נלפענ"ד עיקר לדינא דלא כהב"ש בזה כיון דהרשב"א בעל סברא זו בעצמו לא ברירא לי' וכבר כתבתי ראי' מכל הפוסקים דמוכח להיפוך כן נ"ל במחכ"ת

ודע כי נמצא להבעל עיטור דין מחודש שאם אמר הבעל תן לה או לשלוחה ליכא לא משום בזיון ולא מחהל"מ דכיון דמדעת הבעל הוא ל״ש חהל"מ ולפ"ד מיושב קו' תוס' דלא קאמר היכי דלא קפיד בעל דאז ליכא מחהל"מ אבל דבריו תמוהין מאד דהא בש"ס בפ"ב אמרי' להדיא דאפי' אמר בפי' שתעשה שליח לקבלה איכא משום חהל"מ

וליישב ד"ק נ"ל דבלא"ה הק' תוס' שם למה ל"ק טעמא דרב משום לא חזרה ותי' דמספקא לן ולפ"ז תינח