תפארת יעקב אבן העזר גיטין קעא

איברא שיש לתמוה בתוס' אי סיר דס"ל לתוס' דאיפכא נמי אמרינן עקרי' לפי ששינה שליחותו א"כ מה זה שתרצו דביקש לומר בהך גוונא עכ"פ תיקשי למה לי' לומר אי הוי קתני כך דהיינו באופן שיהא מוכח דלא אמרינן עקרי' להיפוך ממה שהוא באמת דהא מצי לומר תרי גוונא אפילו נימא סברא דעקרי' והיינו אי הוי קתני איפכא אינה מגורשת כדקתני השתא הוי שמעינן אדיבור דודה סמיך ומשום דעקרי' אינה מגורשת דאי אדיבור דידי' למה אינה מגורשת כלל ואי הוי קתני מגורשת כשיגיע לידה הוי שמעינן אדיבור דידי' דאי אדידה למה מגורשת הא עקרי' (ואי לא אמרינן עקרי' תהא מגורשת מעיקרא] ולמה לו לחדש תרי גוונא אחריתי דהוא סותר סברא דעקרי' גם לא נזכר בדברי ר"נ השתא ודו״ק: לא דהיכי דעדיף לי

ועוד דהא כתבו התוס' פרק האומנין דהיכי דעדיף לי' לדידי' מלדידה וודאי דלדידי' סמיך א"כ האיך קאמר דאי הוי נקט הגיע לידה מגורשת הוי שמעינן אדידי' סמיך הא איכא למימר בעלמא אדידה ושאני הכא דאי אדידה הוי אמרינן עקרי' ואינה מגורשת כלל ועדיף לי' אדידי' משא"כ בעלמא וכמו דמדחה השתא משום דעקרי' כמו כן יש לדחות אי הוי קתני איפכא. ועוד אי ס"ד דס"ל דגם מעיקרא אמרינן עקרי' הרי נסתר כל ההכרח שהכריחו פרק האומנין דאל"כ נסתר הפשיטות דמעיקרא א"כ גם כאן תיקשי הרי נסתר סברא דעקרי' וע"כ או דעקרי' גופא אינו פשיט או דמעיקרא לא שייך עקרי' וא"כ מוכח ממילא דעקרי' אינו פשוט ודו"ק היטב

ועוד נראה לפע"ד דממקומו הוא מוכרע בש"ס גופא דהך סברא דעקרי' בספיקא קאי דאל"כ אלא דהא פשיטא דכל היכי שיש לומר דעקרי' אינה מגורשת א"כ תפשוט מהא גופא דאדיבורא דידה סמיך דאי ס"ד דסובר אדיבורי' דידי' סמיך א"כ תיקשי במה נפשך מה ביקש ר"נ להשמיענו בדין זה אי דבא לומר הך סברא דעקרי' מה נ"מ הא איפכא לא שייך עקרי' ובהך גוונא בלא"ה אינה מגורשת משום דאדיבור דידי' סמיך ואי דבא להשמיענו הא גופא דאדיבור דידי' סמיך תיקשי דהוי לי' לאשמועינן זה איפכא היכי דלא שייך עקרי' אבל השתא לא שמענו דעקרי' וע"כ דוודאי ר"נ לא ס"ל רק חד מהנך או אדיבורי' דידי' או דעקרי' אבל תרווייהו לא ואנן לא מצינן למיפשט דאיכא למידחי לאידך אבל בהך גוונא אינה מגורשת במה נפשך

ומעתה נראה לפע"ד פשוט דבאומר התקבל וודאי דשייך עקרי' מכ"ש מהילך כמו שאמרה כנ"ל וכדמוכח בש"ס אבל בהא נראה דלא שייך בזה הך טעמא דאדיבור דידי' סמיך דכמו באומר התקבל במתניתין אמרינן התקבל והולך קאמר כמו כן בהך ודוקא באומר הילך כמו שאמרה אז יש לפרש דהימני' דכך אמרה אבל לא באומר התקבל סתם מאיזה צד נאמר דבעבורו אמר כן הוא אמר דרצונו לקבלה וממילא אם לא אמרה דאינו יכול לעשות לקבלה הוי להולכה כמו במתניתין וע"כ לא אמרינן הכא טעי רק באומר כמו שאמרה דמשמע דהאמין דכך אמרה ולא באומר התקבל סתם מנין דטעו ואדרבא אי אדבריו סמיך לא הי' לו לומר כלל רק למסור סתם ומדקאמר התקבל ש"מ דמצד עצמו אמר כן ולאו התקבל דוקא רק כמו התקבל דמתניתין והשתא ניחא דפריך שפיר מברייתא מאי לאו קבלה אקבלה דמ"מ מוכת דלא אמרינן סברא דעקרי' וא"כ הדר יהא מוכח מר"נ דאדיבורי' דידי' סמיך דאי עקרי' גם בקבלה אקבלה קשה אבל הך סברא דאדיבור דידי' סמיך לא שייך רק בהולך כמו שאמרה ולפי זה בכה"ג בהתקבל הוי ספק מגורשת מדין הש"ס דדוקא בר"נ דאיכא תרתי וודאי אינה מגורשת אבל כל היכי דליכא רק חדא הרי, ספק הוא שמא דעתו של ר"נ לאידך והא לא אמרינן כלל ודו"ק

והנה הרב בעל פ"י הקשה לדעת בעל העיטור דאם מתרצית הוי זכות ומהני קבלה שלו א"כ כאן למה באומר כמו שאמרה אינה מגורשת נימא דהוי שליח קבלה באמת דזכות הוא לה אפילו אי נימא אדיבורי' דידי' וע"ש מה שתירץ והוא תמוה דתיקשי לי' הא דקאמר אי הוי אמר איפכא אדידי' סמיך והא כיון שאמר שקר לא נעשה שליח כפי דעתו ועיקר קושיתו תמוה דפשיטא דמודה בעל העיטור דדוקא ברצתה בפי' לזכות לה שתתגרש בקבלתו רק לא עשתה שליח מ"מ מגורשת לבעל העיטור דהוי זכות אבל היכי דאמרה בפי' הבא לי חוב לה לקבל עבורה דאל"כ תיקשי לבעל העיטור מתניתין דהבא לי גיטי אוכלת בתרומה שמא יאמר הבעל התקבל והשליח יקבלנו ותהא מגורשת מיד וכן במשנה ריש פירקן קאמר האשה שאמרה התקבל וע"כ דהוא ג"כ אמר התקבל א"כ אפילו אמרה הבא לי וע"כ דכל שלא אמרה התקבל וכ"ש כשאמרה בפי' הבא לי לכ"ע הוי לקבלה חוב אף דמתרצית להתגרש וזה ברור לפע"ד

(יט) הולך לה. עב"ש שתמה כיון דהולך הוי ספק אף כאן הוי ספק וכן הקשה על הרשב"א מברייתא ואפשר דהולך דהוי ספק היינו בלא הודיע השליח דהיא אמרה התקבל, אבל כאן מדאמר לו השליח אשתך אמרה התקבל והוא אמר הולך ולא אמר סתם או כמו שאמרה ע"כ דעקר שליחות הקבלה של האשה. אמנם בתוס' שם משמע איפכא דבהא יש לומר טפי דהוי כזכי ע"ש אבל מ"מ נראה לפע"ד לפי מה שכתב הפרישה דבזכי דמהני בעלמא הכא הוי כהולכה כיון שהיא אמרה הולכה א"כ בהולך נמי דהוי כזכי לא עדיף מזכי אבל היכי דאמרה התקבל שפיר יש לומר דהוי ספק אי מגורשת מיד

אמנם באמת בעיקר דין דזכי לה מדברי ה"ה לא מוכח התם דבהכי מהני ולא קאמר רק בהולך ותן לה שהרי כתב דכן מוכח בסוגי' והיינו מדמהני הולכה אקבלה אבל זכי והתקבל יש לומר דתרווייהו שווין ע"ש וצ"ע לכן העיקר כהב"ש דכלהו ספק

סעיף ט. עשאתו שליח לקבלה ובא לבעל ואמר אשתך עשאתני שליח להובאה ואמר לו הילך כמו שאמרה היא כיון שהגיע הגט לידה (כ) ה"ז מגורשת ואם נשרף הגט או אבד קודם שהגיע הגט לידה הויא ספק מגורשת

(כ) ה"ז מגורשת. היינו על פי פירש"י דאיפכא לא אמרינן עקרי' אבל אי נימא דגם בזה אמרינן עקרי' אלא אפילו הגיע לידה הוי ספק דילמא אדיבור דידה סמיך ועקרי' ואינה מגורשת כלל וכבר כתבתי דמדברי התוס' מוכח דאיפכא נמי אמרינן עקרי' ומ"ש מהרש"א ראי' דאיפכא לא מדלא נקט ר"נ איפכא אינה ראי' כלל דהשתא הוי רבותא טפי דס"ד דבהא וודאי לא עקרי' דאל"כ למה קיבל עליו לילך לבעל כיון שאינו רוצה להולכה והאשה אמרה לו הולכה אבל איפכא אף דאשה אמרה לו לקבלה הוא הלך שיהא שליח הבעל להולכה ובהא וודאי עקרי' אך מ"מ כבר הוכחתי מסוגית הש"ס גופא דבהא לא אמרינן עקרי' דאל"כ האיך מוכח איפכא דאדיבור דידי' סמיך דילמא טעמא משום דאי אדידה אינה מגורשת דעקרי' כסברת התוס' בהאומנין ומ"מ לא ידעתי טעם כיון ששינה השליח משליחותו ע"כ שאינו רוצה רק להולכה וצ"ע

סעיף י. עשאתו שליח לקבלה ובא לבעל ואמר אשתך עשאתני שליח להובאה ואמר לו הבעל התקבל ולא אמר כמו שאמרה היא משהגיע לידה ה"ז מגורשת: הג"ה. עשאתו שליח לקבלה וכן אמר השליח לבעל והבעל נתן לשליח שטר הולכה ואח"כ נתן לו שטר קבלה אם נתן לו הגט כשנתן לו שטר הולכה הרי בטל שליחות