תפארת יעקב אבן העזר גיטין קע

הפוסקים ודעת בעל העיטור דמגורשת דהתקבל והולך קאמר ודעת הפוסקים דאינה מגורשת דעקרי' לשליחותי'. והנה הפוסקים תמהו על בעל העיטור מסוגית הש"ס כמ"ש הב"ש ס"ק י"ב גם תמוה לי דהא לעיל דאמרינן התקבל והולך קאמר פשיטא דאין הכוונה דרק הולך קאמר דהא אם האשה עשאתו ש"ק והוא לא ידע ואמר התקבל ליכא למ"ד שלא תהא מגורשת מיד רק הכי קאמרינן דאדם יודע שאין עושה ש"ק והתקבל והולך קאמר תרווייהו דאי מתרצית האשה להתגרש מיד גם הוא רוצה ואינו מעכב ואם לאו יהא הולך ולאפוקי דלא נימא דהי' כוונתו התקבל דוקא וכל שלא עשאתו האשה לא תתגרש כלל דאדם יודע דאין התקבל רק ברצון האשה וכ"ש להב"ש הנ"ל נ"מ בהתקבל שתוכל לעשותו ש"ק אח"כ לומר יזכה לי א"כ כאן ג"כ כל שהי' כוונתו לקבלה ג"כ א"כ עקרי' שליח לשליחותי' ואינו רוצה רק שיהא לקבלה וליכא למימר גבי שליח אדם יודע שאין ש"ק מהבעל וקיבל להלכה דא"כ לעולם לא נימא עקרי' וע"כ דאמרינן דטועה בזה (וכמו שאבאר לקמן] א"כ ה"ה בהתקבל

ונראה דמהאי טעמא לא זכר המחבר בהתקבל מחלוקת זו כי סובר דנדחו דברי בעל העיטור לגמרי. ועוד בלא"ה אני תמה דהמעיין בעיטור גופא יראה שלא זכר התקבל כלל רק דסובר דוקא כשאמר הולך כמו שאמרה בזה אינה מגורשת דעקרי' שליח לשליחותי' אבל באומר לשון הולכה בפי' הרי קיבל על הולכה דהא בפי' להולכה אמר וזה מוכח בש"ס להדיא דהולכה אקבלה מהני דלא שייך עקרי' אבל באומר התקבל גרע טפי מהילך כמו שאמרה דבהא יש במשמע טפי לשון הולכה ג"כ דהא מספקינן אי אדידה סמיך אי אדידי' סמיך ומ"מ עקרי' שליח לשליחותי' לפי שיש מקום לומר דלקבלה קיבלו א"כ כ"ש באומר בפי' התקבל רק לאפוקי הולכה היא דקאמר בעל העיטור. ולא ידעתי מאיזה צד בא להם דבר זה לפרש דברי בעל העיטור בהתקבל מה שלא נזכר בדבריו שום רמז מהתקבל ע"ש ולפי זה הי' נראה לומר דבהתקבל וודאי אינה מגורשת

אמנם יש לי ללמוד עד זה מצד אחר דמדינא דש"ס הוי ספק מגורשת בהתקבל כמו שאבאר לפי שיש להסתפק בהא דקאמר בש"ס הכי השתא הכא עקרי' שליח לשליחותי' אי הכוונה רק לדחות מה שרצה לפשוט מר"נ דאדיבורי' דידי' סמיך דאין ראי' דיש לומר דעקרי' ובעלמא אדיבורי' דידה סמיך אבל מ"מ לא נוכל להחליט הך סברא דעקרי' שליח לשליחותי' דיש לומר להיפוך טעמא דר"נ משום דאדיבורי' דידי' סמיך ולא משום דעקרי' או דנימא דפשיטא לי' הך סברא דעקרי' רק אי בדידי' או בדידה מספקא לן ונ"מ בזה בגוונא דלא שייך רק עקרי' בלבד אי נימא דהוי וודאי אינה מגורשת או דוקא בהך דר"נ הוי וודאי במה נפשך או משום דעקרי' או משום דאדיבורי' דידי' סמיך אבל היכי דלא שייך רק עקרי' בלבד לא הוי רק ספק דדילמא לא הוי טעמא דר"נ משום דעקרי' רק משום אדיבורי' דידי' סמיך

ולברר דבר זה הנה לפי מה שפירש"י הא דמשני הש"ס הכא טעי היינו לפי הך טעמא דאדיבורי' דידי' משמע דלא פשיט רב אשי סברא דעקרי' לבירור רק ספק דאל"כ למה לי הך סברא הכא טעי הא בלא"ה אין כאן התחלת קושיא דשאני הכא דעקרי' שליח לשליחותי' משא"כ במשנה ומדקאמר הכא טעי ש"מ דבא ליישב בלי סברא דאקרי' רק והא הטעם משום אדיבורי' דידי' סמיך א"כ מוכח דהך סברא דעקרי' בספיקא קאי כמו הך סברא דאדיבורי' דידי' סמוך

איברא אי משום הא לא אירי' ופרש"י תמוה לפע"ד דהאיך אפשר דהשתא סליק מהך סברא דעקרי' ומקשה ממתניתין מה דלפום הך סברא לק"מ וברור דקושית הש"ס בכל גווני הוא והוא כיון דס"ד דטעמא דמתניתין כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכי דמיגרשה א"כ ה"ה הכא הי' כוונתו של הבעל שתתגרש כל הוכי דמיגרשה וליכא למימר דהשליח לא רצה דכיון דהבעל כך הי' כוונתו והשליח קיבל ממנו הרי נתרצה לקבל וכמו באומר הולכה כ"ע מודי דלא אמרינן עקרי' ה"ה בהא ואהא משני דהא ליתא דדוקא במשנה אדם יודע שאין שליחות לקבלה דהאשה לא עשתה ש"ק כלל וגמר ונתן להולכה אבל הכא הבעל חשב דהאשה אמרה התקבל וכן השליח חשב כך דהתקבל קאמר ועל דעת זה קיבלו אבל לולא הך סברא דטעי אי הי' הבעל נותן להולכה באמת לא אמרינן עקרי' כלל דהשליח קיבלו על פי מאמר הבעל רק דאמרינן דטעי דבעל טעה דהאשה התקבל אמרה והשליח ג"כ על דעת זה קיבלו ואפי' א' נימא דאדיבורי' דידה סמיך מ"מ מסופק הי' שמא התקבל אמרה וכלל בדבריו התקבל ג"כ והשליח על דעת של התקבל קיבלו ולא הולכה אבל אי הי' יודע הבעל דהאשה הולך אמרה ע"כ להולכה נתן דאדם יודע וכו' א"כ השליח נתרצה להולכה ולפי זה יש לומר דהך סברא דעקרי' נשאר במסקנא לדבר ברור לא ספק כלל

אמנם מדברי התוס' שם דהקשו למה קאמר איברא הא בהך גופא אי הוי קתני מגורשת נפשט דאדיבורי' דידה סמיך ותרצו דרוצה לומר תרי גווני והדבר תמוה דמה זו קושיא בשלומא איפכא דלא שייך עקרי' כמו שפירש"י שפיר קאמר אי הוי קתני בהא כך או כך הוי נפשט בעיין אבל האיך יאמר אי הוי קתני בהך גוונא גופא מגורשת מה שאי אפשר לאמרו כלל בין אי נימא אדיבורי' דידי' בין אי נימא אדיבורי' דידה מטעם אחר דעקרי' והאיך יאמר אי הוי קתני דבר שאי אפשר לאמרו כלל מצד אחר משא"כ איפכא הוא דבר הראוי לאמרו וע"כ דס"ל לתוס' דהך סברא דעקרי' עומד בספק כמו הך דאדיבורי' דידה ודידי' והשתא כמו דקאמר עכשיו דאי הוי קתני איפכא הוי פשטינן מה דהשתא מספקא לן א"כ כך יש לומר בהך גוונא גופא דאי הוי קתני מגורשת הוי פשטינן תרווייהו להתירא מה דהשתא מספקא לן. ואמת דיש לומר דס"ל דלא כפירש"י דטעמא דעקרי' משום דלא ניחא לי' בטירחא דא"כ להיפוך למה שינה השליח משליחותו הראשון לומר הולכה כיון דקבלה עדיף לי' ואשה לקבלה אמרה לו ומדשינה ע"כ דניחא לי' הולכה טפי ושייך עקרי' גם בזה ולפי זה צ"ל ע"כ דמה דקאמר אי איתמר איפכא הכוונה דוודאי השתא איפכא ליכא למימר כלל רק בחד גוונא אדיבורי' דידי' אבל אדיבורי' דידה ליכא למימר שתהא מגורשת תיכף דהא עקרי' ואינה מגורשת כלל רק דאי הוי נקט איפכא ע"כ הוי שמעינן דלא אמרינן עקרי' וגם אדיבור דידה סמיך ושפיר קשיא להו לתוס' דנימא אי הוי נקט הך גוונא גופא מגורשת ועל כרחך לא הוי אמרינן עקרי' ושמעינן אדיבור דידה סמיך

ובהכי ניחא טפי מה שיש לתמוה דלפירש"י מאי קשיא להו לתוס' דהא יש לומר דהש"ס לא ביקש לומר גוונא שאם הי' אומר כך הי' נפשט דמה צורך לאשמעינן זה ואין דרך הש"ס כלל בזה רק דכוונת הש"ס לומר דלא נימא דלא דמי כלל הך גט דפועלים משום דעקרי' רק איפכא שפיר הוי מצי למימר ודמיא לפועלים דבהא לא שייך עקרי' וממילא כיון דלא קתני הוי ספק כמו בפועלים וכן פסקו הפוסקים דהוי ספק אבל לולא זה הוי ס"ד דאפילו איפכא נמי לא דמי לפועלים קמש"ל דאיפכא לא אמרינן עקרי' אבל לומר בהך גוונא דר"נ דאי הוי אמר מגורשת הוי נפשט דמה צורך לומר אופן שהי' נפשט פשיטא ולפי הנ"ל ניחא דס"ל לתוס' דאין הפרש כלל בהך סברא דעקרי' בין איפכא או השתא א"כ שפיר הוי לי' לומר טפי בגוונא דהשתא: