תפארת יעקב אבן העזר גיטין קסט

דתן והולך כזכי לגמרי דמיד הוי מגורשת וקיי"ל כר"נ הילכך בגט יכול לחזור ובעבד לא וזה ברור והשתא דברי הרמב"ם נכונים דוודאי כל היכי דטלי מעל גבי קרקע לא איכפת לן ממילא אן כזכי [וגבי מתנה ממילא הוי לגמרי כזכי כיון שאינו יכול לחזור בו משא"כ בשיחרור נ"מ אם נאבד אבל במתנה לא שייך זה ודו"ק] אבל בגט דטלי מעל הקרקע פסול ותן לאו כזכי לגמרי ממילא ע"כ יכול לחזור בו דאל"כ אינה מגורשת אפי' הגיע לידה [ולפי זה מ"ש לעיל לדעת הב"ש דלהרי"ף לא יוכל לחזור כל שאמר זכי אפי' עשאתו שליח קבלה אח"כ ליתא דבגט מודה הרי"ף דהחזרה והגירושין דבר אחד ולא מיתגרשה רק אח"כ והוא יכול לחזור בו עד אותו שעה אף שאפשר לחלק דהכא שאני כיון שאינה צריכה ליטלו כלל רק ביד השליח מתגרשה באמירתה יזכה לי מ"מ אפשר דבכה"ג נמי ס"ל להרי"ף דהוי טלי מעל הקרקע כדס"ל להרמ"ה בחצירה] וזה שלא זכר הרמב"ם במתנה רק אינו יכול לחזור ואולם לעיל גבי מזכה לחבירו מתנה ע"י אחר כתב זכה אף לא הגיע לידו ואינו יכיל לחזור והיינו משום דבתן אינו רק שאינו יכול לחזור כמו בשיחרור

(טו) וי"א דבתן לה הוי ספק מגורשת. וה"ה הולך ודעה קמייתא הוא דעת הרי"ף ורמב"ם והרא"ש ואיכא למידק למה זכר הרי"ף הך מימרא דרב דחולצת כיון דפסק כר"נ לגמרי ואולי לומר דטלי הי' דעת רב לגמרי הולך כזכי ותניא נמי כוותי' הוי מפרשינן דברי אביי בהכרח כפי דעת הר"ן וכן פירשו התוס' ריש השולח והיינו לפי שדעתם דלא כהרי"ף [ונראה שלתוס' זה כוון רבינו ירוחם שהביא ב"י] והיינו דלא נצטרך לומר שיחלוק אביי על רב ותניא כוותי' אבל השתא דרב לא תפס ברייתא דמסייע לי' לעיקר שהרי ספוקי מספקא לו' א"כ לא שבקינן פשטא דמילתא דאביי מפני ספיקו של רב כנ"ל אבל מ"מ בעיקר הראי' מהך דאביי נראה לפע"ד רלא מוכח מידי והוא דהם הבינו דכוונת אביי לומר דשליח מתנה כשליח גט ועל זה שאלו לאיזה ענין דינם שוה וקאמר להולך לא כזכי ומזה שפטו דבין בגט בין במתנה הולך לאו כזכי

אבל באמת נראה לפע"ד דאי אפשר לפרש כלל בפירושם דמה ענין דברי אביי שבא להשוות מתנה לגט וענין הולך כזכי להך דהתם ובמקום דמיירי בהולך כזכי הי' להם להשוותם ועוד כיון דבין במתנה בין בגט איכא פלוגתא ומאי עדיפותא דגט דידעינן בי' דהולך לאו כזכי טפי ממתנה עד שהוצרך להשוות מתנה לגט ואדרבא גט דמי לפקדון דעדיפא ממתנה לדעת הרבה פוסקים וגה לשון נ"מ להולך לאו כזכי לא אתי שפיר. וברור דכך הכוונה דשם קאמר מעיקרא בדין ביטול השליח באיזה לשונות הוא ופריך שם ממקבל מתנה ומשני שם אביי דמקבל מתנה לא דמי לביטול שליחות הגט ועל זה קאמר דשליח מתנה דינו כשליח הגט דבאיזה אופן ובאיזה לשון שמתבטל שליח הגט מתבטל שליח מתנה ואהא קשיא להו הא במתנה לא שייך ביטול השליח כלל דכבר זכה בשלומא גט חוב הוא אבל מתנה זכות הוא ולא מצי לבטל לה כלל ועל זה קאמר דנ"מ גם במתנה כשאמר הולך דאז לאו כזכי ויכול לבטל השליחות בהא קאמר אביי שדינו בדין הביטול כשליח הגט אבל בהולך דגט לא מיירי כלל וזה ברור לפע"ד ולפי זה נראה פשוט כדעת הפוסקים כרב דהוי ספק מגורשת

סעיף ז. לא עשאתו שליח לקבלה והבעל אומר התקבל לה לכשיגיע לידה מגורשת (טז) שאדם יודע שאין בידו לעשות שליח קבלה והתקכל והולך לה קאמר

(ע) שאדם יודע. כבר נתבאר דלאו לגמרי שליח הולכה שווי' רק כוונתו הי' אם יוכל להיות שליח קבלה יהא ואם לא תתרצה עכ"פ יהא להולכה ונ"מ אם עשאתה אותו אח"כ ש"ק מגורשת מאותה שעה כמ"ש הב"ש סוף ס"ק ה' וכבר בארתי לעיל ס"ק י"ב דמן הסוגי' מוכח כדבריו אבל מ"מ כל שלא עשאתה יכול לחזור בו לא מבעי' להרא"ש דהחזרה והגירושין ענין אחד אלא אפי' להרי"ף לא נעשה שליח קבלה שלה עד שעשאתו דאי מעיקרא הוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע כיון דבשעת גירושין אינה מקבלת לא מיד הבעל ולא משלוחו כנ"ל ודו"ק

סעיף ח. עשאתו שליח להביא לה גיטה ובא ואמר לבעל אשתך עשאתני שליח לקבל לה גיטה והוא אמר הולך כמו שאמרה היא אפי' הגיע גט לידה (יז) אינה מגורשת (יח) ואם הבעל אמר לו (יט) הולך לה או זכה לה ולא אמר כמו שאמרה היא כשיגיע לידה מתגרשת

(יז) אינה מגורשת. בש"ס הקשו על זה ממתניתין דקתני באומר התקבל אם רצה לחזור אבל גיטא הוי ולמה כאן אינה מגורשת כלל ומשני לחלק התם אדם יודע הכא טעי (ויתבאר בסמוך] והנה יש להבין דבקושיא קאמר אמאי הא בעל לאו בר שווי' שליח קבלה הוא ומה ענין זה לשליח קבלה הא לא שמענו ממשנה רק דמגורשת כשיגיע גט לידה ואין זה לקבלה כלל רק להולכה והכי הוי לי' לומר הא בעל לא שווי' שליח הולכה כדפריך בתר הכי מקטנה שאמרה התקבל ומזה הי' נראה להוכיח דכל שבשעה שקיבל הגט מיד הבעל הי' בש"ק מן הבעל לא מהני אפי' עשאתו האשה שליח קבלה אח"כ ודלא כב"ש לעיל סוף ס"ק ה' והשתא הוי ניחא דוודאי ידע מדקתני במתניתין אם רצה לחזור ולא קתני אינה מגורשת ש"מ שיש צד גירושין כשאינו חוזר ויש לפרשו על ב' פנים חדא דאם עשאתו האשה שליח קבלה אח"כ קודם שחזר הוי גט גם יש לפרש דהוי גט כשיגיע לידה בתורת שליח הולכה ואם נפרש כפי' הראשון לא קשיא לר"נ מידי דהכא באמת שליח קבלה הוא אם לא חזר עד שעשאתו האשה אבל לעולם שליח הולכה אינו כלל והיינו דקאמר דזה אי אפשר כיון דמעיקרא קיבל בשליחות קבלה מן הבעל לא מן האשה לא נעשה שליח ואפי' עשאתו האשה ש"ק אח"כ לא מהני דאז אינו מקבל מן הבעל ומעיקרא קיבל שלא כדין דלא כדעת הב"ש הנ"ל וע"כ דהכוונה במשנה דהוי גט כשיגיע לידה א"כ מוכח דאפי' אמר התקבל דעתו להולכה ג"כ וקשיא לר"נ למה אינה מגורשת כלל

ואפשר לי לומר דוודאי בעשאתו אותו קודם שחזר לש"ק בפי' מהני רק דבמתניתין לא מיירי כלל ברישא שהיא עשתה שליח קבלה דבסיפא קתני לה רק דס"ד כשהיא מתרצית אח"כ באותן הגירושין מהני אפי' לא עשתה לש"ק אח"כ [כדדייקינן בירושלמי הגע עצמך שהיא צווחת להתגרש] ועל זה קאמר הא בעל לאו בר שווי' ש"ק הוא א"כ כל שלא עשתה לש"ק אח"כ לא נעשה ש"ק מצד הבעל וע"כ דשליח הולכה הוי וקשיא לר"נ

ומזה ראי' למ"ש לעיל במקצת מקומות דהא דתנן דבעל אינו עושה ש"ק לאו מטעם דאין חבין רק שאין ביד הבעל לעשות שליח קבלה אפי' היא מתרצית ודוקא כשאומר לו שיעשה שלוחה לקבלה אז תלוי אם הוא זכות או חוב אבל כשהוא עושה ש"ק מצידו בלא"ה לא מהני אפי' הוי זכות דאל"כ לא הוי לי' להקשות רק שמא חזרה בה אבל לא דבעל לאו בר שווי' ש"ק דהא כיון דרוצה זכות הוא לה ולפי הנ"ל ניחא דכשהוא עושה ש"ק מצידו בלא"ה לא מהני אפי' הוי זכות גמור ועל דרך זה פרשתי לשון המשנה לפיכך אם אמר ע"ש

(יח) ואם הבעל אמר וכו'. הנה בהתקבל נחלקו