תפארת יעקב אבן העזר גיטין קסח

לידו דוקא דמהאי טעמא לא יתנו לאחר מיתה והביא ראי' מהולך מנה לפלוני והרא"ש חולק עליו דהגירושין והחזרה דבר אחד וזה תלוי בזה שכל שעדיין אינה מגורשת יכול לחזור בו דאי אפשר שנאמר בגט שלא יוכל לחזור בו ולא תהא מגורשת עדיין ודעת הרמב"ם כדעת הרי"ף ולפי זה לדעת הרי"ף ורמב"ם אף כאן יכול להיות שאף שאינה מגורשת עד שתאמר זכה לי מ"מ הוא אינו יכול לחזור בו דלענין חזרתו זכות הוא לה וכבר זכה בשבילה רק בדידה הדבר תלוי ומה שאמרו במשנה יכול לחזור בו היינו כשלא הסכימה היא כלל לשליחות קבלה זה או ששמעה ולא עשתה אותו לשליח הרי בטל שליחות הקבלה אבל כל שאמרה יזכה לי אח"כ לא מהני חזרתו ונתגרשה מאותה שעה והיינו דתנן בתר הכי האשה שאמרה התקבל אינו יכול לחזור וארישא קאי כדאמר בש"ס והיינו דכל שאמרה היא התקבל אח"כ אינו יכול לחזור בו אבל לדעת הרא"ש דהחזרה והגירושין דבר אחד הוא ואי אפשר שלא יוכל לחזור ולא תהא מגורשת א"כ ה״ה כאן כיון שאינה מגורשת רק משעה שאמרה יזכה לי א"כ ממילא יכול לחזור מעיקרא כל שלא נתגרשה דהחזרה והגירושין דבר אחד הוא ואי אפשר לזה בלא זה. ואם נפשך לומר דבמתניתין באמח משמע ריכול לחזור בו קודם אפי' אמרה אח"כ התקבל א"כ יהא מוכח באמת כדעת הרא"ש לא כהרי"ף וכבר הקשה הרא"ש בלא"ה על דברי הרי"ף או דלא ס"ל להרי"ף כהב"ש דמועיל אמירתה התקבל אח"כ אבל באמת נראה לי שאין מזה סתירה להרי"ף כנ"ל ואדרבא לשון הברייתא הנ"ל מורה באמת דכל שאמר הילך שהוא כזכי שוב אינו יכול לחזור בו אפי' לא עשאתו שליח קבלה כלל רק החזרה בדידה תלוי אם לא תעשה שליח קבלה ולא בדידי' שכל שמתרצית בכך ואומרת תזכי לי לא מהני חזרתו כנ"ל ולפי מה שכתבתי לדעת הרי"ף יהא הדין באומר תנו גט זה לאשתי דיכול לחזור היינו דוקא בלא עשאתו שליח קבלה אח"כ ולא אמרה חזכי לי אבל באמרה חזכי לי אף באשה אינו יכול לחזור בו דלענין חזרתו זכות הוא לה כמו בהולך מנה לפלוני אבל בעבד דזכות הוא באמת אפי' לא עשה כלל שליח אח"כ ולא אמר תזכו לי אינו יכול לחזור דבמידי דזכות מעצמם הן שלוחיו ודו"ק ועמ"ש לקמן ס"ק י"ד באריכות עוד בזה

סעיף ו. האשה שעשתה שליח לקבלה ואמר לו הבעל אין רצוני שתקבל לה גיטה אלא הרי זו גיטה הולך אותו לה הרשות ביד הבעל ונעשה זה (יג) שליח להולכה אבל אם אמר לו התקבל לה גיטה או הא לך או זכה לה לא עקר שליחות הקבלה אבל אם אמר לו הולך לה עקר שליחות הקבלה ונעשה שליח הבעל וכן אם אמר לי' (יד) הולך ותן לה עקר השליחות הקבלה ובזה ובזה לא נתגרשה עד שיגיע גט לידה (טו) (וי"א דבתן לה הויא ספק מגורשת הר"נ פ' התקבל בשי"א)

(יג) שליח להולכה. עב"ש ס"ק ח' אפי' אמר הולך לה לא נעשה שליח קבלה כיון שאמר אין רצוני שתקבל לה ומ"מ לא ביאר הב"ש כי לפי מה שפירש הר"ן דהכוונה באמת במשנה שהוא אומר הולך או הילך רק לפי שאמר שאינו רוצה שיהא שליח קבלה מצידה נתבטל שליחותה ואפי' אמר זכי שמא חזרה בה כדברי הירושלמי א"כ נ"מ אי אמר הולך או הילך דבהולך אפי' עשתה אח"כ שנית השליח לקבלה לא מהני דהולך לאו כזכי אבל בהילך דהוי כזכי רק מחשש דחזרה כל שעשתה השליח שנית לקבלה מהני כפי דעת הב"ש דמהני שליח קבלה אחר מאמרו זכי כמ"ש לעיל סוף ס"ק ה' וכמו כן לפי מה שכתבתי לעיל דלפי דעת הרי"ף דהחזרה והגירושין הם שני ענינים א"כ אינו יכול לחזיר כלל בהילך רק היא יכולה לחזור ואז יכול הוא לחזור אבל אם לא חזרה היא יש לומר דאין חזרתו מועיל כלל אפי' קודם שעשתה שנית שליח קבלה אבל באמת נראה דאין הטעם כמ"ש הר"ן רק כמו שכתבתי לעיל לדעת בעל העיטור דכל שאינו רוצה בשליח קבלה אף דרוצה שיהא ש"ק מכחו לא מהני דאין כח בבעל לעשות ש"ק כמ"ש לעיל באריכות. גם מה שכתב הב"ש ונראה נעלם ממנו דברי הר"ן הנ"ל גם לפי הטעם שכתבתי הדין כן ודו"ק

(יד) הולך ותן לה. עב"ש מה שתמה על הרמב"ם דפסק תן במתנה כזכי וכ"ש בגט ומכח זה כתב דהרמב"ם בתרווייהו קאמר ולא בתן לחוד ועדיין לא הועיל דמ"מ למה לא זכר מעיקרא תן לחוד כשזכר התקבל וזכי והא לך וע"כ דתן לחוד ג"כ אינו מועיל ואדרבא רבותא קאמר דאפי' תרווייהו לא מהני דנימא זכי קאמר

והנה לכאורה נראה ליישב דע"כ לא פליג ר"נ רק בגט לפי שאין הנתינה לידה הוא העיקר הזכי' רק הגירושין וגוף הגט אינה רוצה בו כלל רק שתתגרש הילכך כל שאמר תן ע"כ להולכה נתכוון דלקבלה הוי לי' לומר זכי אבל במתנה דעיקר הזכי' בגוף המתנה שיקבל המתנה לעצמו הילכך שפיר מודה ר"נ דהוי כזכי ומ"מ אמר תן דמה הנאה יש לו בזכי' כל שלא יקבלם ושפיר שייך לומר תן ומ"מ יזכה מיד שלא יוכל לחזור אבל כאן אי לזכות מיד למה יתן לה ומה צורך לה אותו הנייר כיון שכבר נתגרשה וחילוק זה ברור ונכון אלא לפי דבלא"ה יש להבין כיון דהלכתא כר"נ והוא חולק בתן ג"כ למה בעבד אמרינן כל האומר תנו כאומר זכי ומה שתירץ הר"ן הואיל והרבה פעמים נותן דמי עצמו [אבל הא לא קשיא למה בגט נתנו טעם דאין חבין הא תן בגט אינו כזכי דיש לומר דקמש"ל אין חבין דמהאי טעמא לכ"ע יכול לחזור אפי' לרבי רק מגט שיחרור קשיא להו דלא אתיא רק כרבי דלא כהלכתא ועל זה תרצו דהוי כמו חוב] היא תמוה לפע"ד דכי משנה דוקא בנותן מיירי וכשאינו נותן דמי עצמו אינו כחוב רק מתנה

לכן נראה דהרי"ף כתב בעבד דיכול לחזור ואינו גט עד שיגיע לידו וכבר כתבתי דהיינו באומר תנו דלא הוי כזכי ממש דיהא משוחרר רק שלא יוכל לחזור ולפי זה נראה פשוט דהיינו דוקא בשיחרור דלא מצינו בשיחרור שלא יועיל טלי גיטך מעל גבי קרקע וכבר מנה הרמב"ם ז"ל והטור ומחבר בי"ד בה"ע דברים ששוו גיטי נשים במספר ולא זכרו זה וגם לא נכלל בשום אחד מהדברים הנזכרים וכן בכל הדברים ששנו במשנה והא דמקשינן עלה בש"ס ומתרצינן הכל אינו עולה יפה על זה וברור דבשיחרור לא בעינן זה אבל אי הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע פסול בשיחרור לא הי' אפשר לזה בשום פנים דכיון שאין הבעל יכול לחזור ע"כ שאינו שליח של המשחרר כלל וא"כ זה שצריך לקבל השיחרור הרי לא קיבלו לא מיד הבעל ולא משלוחו וכבר הקשה הר"ן כה"ג פרק האומר ואף דבנתן לחצירה ואמרה תזכי לי איכא מ"ד דמהני היינו דוקא במקום שאינה צריכה ליטלו בשעת גירושין רק בנתינה הראשונה מיגרשה רק שתעמוד בחצירה אבל כל היכי דלא מתגרשה עד שתטלנו והיא לא נטלה לא מיד הבעל ולא משלוחו בכה"ג וודאי הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע רק בשיחרור לא בעינן זה לכך מהני ולפי זה נראה דהא דפליג ר"נ ארבי היינו דלא משמע לי' הולך ותן כזכי לגמרי שתתגרש מיד דמהאי טעמא גבי עבד לא יתנו לאחר מיתה כדעת הרי"ף הנ"ל ולפי זה כיון שאי אפשר שתתגרש מיד בהכרח אי אפשר רק שיהא שליח הולכה של בעל דאי לקבלה שלא יוכל לחזור הוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע כנ"ל ובשיחרור יש לומר דלא יוכל לחזור משא"כ בגט [והא דנתנו בגט טעם שאין חבין דאפי' לרבי יוכל לחזור מהאי טעמא וכן צ"ל לתירוץ הרמב"ן] ובזה מיושב כמה קושיות שהקשו על הרי"ף בזה דבגט מודה דבתן אינה מגורשת כלל עד שיגיע לידה ויכול לחזור ג"כ ותליא בפלוגתא דרבי ור"ה רק בשיחרור כתב דהחזרה והגירושין הם ב' ענינים ורבי סובר