תפארת יעקב אבן העזר גיטין קסז

נידנוד איסור לזכות גט למומרת ולא נחלקו רק בעיקר הדין אי חזרה אי סגי לה בגט זה או לחוש לדעת הרי"ף כנ"ל

ועב"ש ס"ק ה' מה שהאריך בדינים אלו ודבריו צריכין ביאור ראשונה דאם אמרה יזכה לי לא גרע מאם אמרה זרוק לחצירי דס"ל להר"ן וכו' וכוונתו אפי' לא עשאה שליח לזה בפי' ולא שמע הוא משליחותה כלל מ"מ כל שנתברר שאמרה יזכה לי כל מי שירצה או יזכה לי זה וקיבל הוא וזיכה לה מגורשת דאי באומרת בפי' לזה זכה לי פשיטא דמהני וכן כשאומרת כל השומע והלך אותו ששמע וקיבל הוי שליח ממש רק קמש"ל דגבי אשה מהני אפי' לא שמע השליח כלל דדוקא בשליחות הבעל לכתוב צריך שישמעו מפי הבעל ולא בשליחות האשה לקבל הגט כמו דמהני כשאומרת תזכה לי חצירי אף דאין החצר מטעם יד כגון שאינה עומדת אצלו רק שליח מ"מ מהני כל שאמרה יזכה לי אפי' לא אמרה לו זכה לי [ואפי' להחולקים בחצר כמ"ש לעיל מודים בשליח ודו"ק]

עוד נסתפק הב"ש אם נתן לאחד לשם פקדון ואח"כ אמרה יזכה לי אי מהני ולדעת הרמ"ה לעיל סי' קל"ט דלא מהני בחצירה ועומדת אח"כ ה"ה הכא רק להר"ן יש לומר דמהני ויש לומר דלא מהני דשאני התם דנתן מיהת לחצר משא"כ הכא ובאמת מדברי הר"ן גבי כנסי שט״ח מבואר להדיא דבחצירה לפקדון וודאי לא מהני אפי' עמדה אצלו ואף שיש לפרש דברי הר"ן דדוקא בעמדה אצלו אח"כ הוא דמצריך הר"ן בחצירה שנתן לגירושין אבל בעומדת בחצירה אפשר דמודה והוי כנותן בידה לפקדון דמהני כמבואר התם בר"ן אבל מ"מ מוכח עכ"פ בלא עמדה דוודאי לא מהני לפקדון א"כ ה"ה דלא מהני לשלוחה לפקדון כל שלא הי' שלוחה אז דלא עדיף איש שאינו שלוחה מחצירה שאינה עומדת בו דאיכא מ"ד דאפ"ה הוי כידה ומ"מ לא מהני וכ"ש שליח ומ"מ יש להסתפק כיון דבחצירה לגירושין מהני אף שאינה עומדת א"כ אינו חשיב כלל לא ידה ולא שלוחה א"כ הוי כמו לפקדון דאיזה גירושין יש בזה וצריך לומר דכל שהגט יוצא מתחת ידו לגירושין שוב לא הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע דונתן קרינן בי' וכנתינה אריכתא דמי ולא הוי טלי גיטך מעל הקרקע רק כשלא יצא מתחת ידו לגירושין כלל הילכך כל שיצא מתחת ידו לפקדון לא מהני ומ"מ בנתן לידה לפקדון כיון דהוי' נתינה מעלי' לידה ממש והוא לא ביטל הגט רק שיהא לפקדון עד שיאמר הא גיטך מהני אבל כשלא נתן לידה כלל ויצא מתחת ידו לפקדון הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע ממש רק בנותן לחצירה לפקדון והיא עומדת אצלו אני מסתפק כי אולי לא אמרו חצירה כידה רק לגירושין ולא כשהוא לפקדון ומדברי הר"ן הנ"ל אין ראי' דיש לומר שלא עמדה שם אז אבל עכ"פ ספיקו של הב"ש נפשט מדברי הר"ן בוודאי כנ"ל

עוד כתב הב"ש דאם נתן ליד אחד ואמר זכה לה ואח"כ אמרה היא יזכה לי לכ"ע מהני כיון שנתן בתחילה לזכות לה מגורשת מיהת אח"כ כשאמרה יזכה לי ואף דאמרינן פרק התקבל דאדם יודע שאינו עושה שליח קבלה ונתן להולכה היינו אם היא לא עשתה ש"ק כלל לא אמרינן דאינו שליח כלל רק אמרינן דכוונתו הי' אם תרצה יהא שליח קבלה כי הוא אינו מעכב ואם לא תרצה יהא שליח הולכה הילכך כל שרצתה מאותה שעה הוי שליח קבלה כיון שהוא אינו מעכב

אמנם יש לתמוה על הב"י שכתב דאפי' מחזרת להתגרש ורצתה אח"כ לא מהני דשמא בשעת קבלה לא רצתה וקשה מ"מ למה יוכל לחזור בו כל שרצתה אח"כ דהא מעיקרא לא הי' חוב לה דהי' בידה שלא תרצה ואדרבא זכות הי' לה דהיא יכולה לעשות כחפצה והוא אינו יכול וכמו כן לפי הבנת הב"ש בטור דלא נחלק על רמ"ה כשעשתה לשליח קבלה אח"כ א"כ גם מעיקרא למה יוכל לחזור וצריך לומר דהטור וב"י ס"ל כסברת הרא"ש פ"ק דגיטין דהחזרה והגירושין ענין אחד אבל לדעת הרי"ף כמ"ש בסמוך לכאורה יש לדון בזה ובס"ק י"ד אבאר דרך אחר דאפי' להרי"ף בגט מודה ע"ש מילתא בטעמא ועמ"ש בסמוך ס"ק זה

ולפי דברי הב"ש הנ"ל מיושב מה דיש להבין בש"ס דרוצה ליפשט הולך כזכי מהך בבא האשה שאמרה התקבל לי גיטי אינו יכול לחזור ויש להבין מה ענין זה לזה הא לא נזכר במשנה כלל שהוא אומר דבר והכוונה שאם עשתה שליח קבלה והוא נתרצה אינו יכול לחזור ומאיזה צד נימא דאמר הולך ואי משום דברישא תני התקבל והולך הא מיירי משליח שעשה הוא אבל בסיפא דלא מיירי כלל שעשה הוא שליח רק האשה מאיזה צד נימא דהוא אמר שום דבר רק נתרצה לדברי השליח שאמר התקבל. גם מה זה שאמר מאי לאו בין אקבלה בין אהולכה והוי לי' לומר מאי לאו בין בקבלה בין בהולכה דכי הך בבא ארישא קאי הא ענין בפני עצמו הוא לכאורה דברישא קאמר דאיש שאמר התקבל יכול לחזור ואשה שאמרה התקבל אינו יכול לחזור

לכן נראה דמשמע להו דהך סיפא ארישא קאי מדקתני סתמא אינו יכול לחזור והא אכתי צריך דעתו ורצונו של בעל שימסור ליד השליח ועכ"פ הוי לי' למיתני משהגיע ליד השליח אינו יכול לחזור בו ולזה דייק המקשה דכך הכוונה דברישא קאמר דאם אמר התקבל והולך יכול לחזור ועל זה אמר דאם אמרה לו האשה התקבל והיינו לאותו השליח שאמר לו הבעל התקבל שוב אינו יכול לחזור בו דבעל וודאי אינו יכול לעשות שליח קבלה אבל כל שאמר לו התקבל והיא אמרה אח"כ התקבל שוב איני יכול לחזור והיינו כדברי הב"ש הנ"ל אבל בלא אמרה התקבל אדם יודע שאינו יכול לעשות שליח קבלה ונתן להולכה עכ"פ והיינו דמקשה בפשיטות מאי לאו ל"ש אקבלה ל"ש אהולכה דאתרווייהו קאי בין שאמר הבעל הולך בין שאמר התקבל כל שאמרה היא התקבל אינו יכול לחזור בו וע"כ דהולך כזכי ואהא משני דרק אהתקבל קאי אבל בהולך לא מהני אמירתה התקבל כיון שהוא אמר הולך לא נתרצה בשליחות קבלה דידה כלל. ובהכי ניחא מה דיש להבין האיך דייק ממשנה דהולך כזכי דהא כתבו התוס' דלא דמי הולך בלי ש"ק שלה להולך עם ש"ק שלה ואמת דיש לומר דדייק דבמשנה מוכח אפי' לא גילה השליח לבעל מש"ק שלה דהולך כמו התקבל דכל שעשתה ש"ק וודאי מהני אבל מה שהקשו מסיפא וודאי הי' מקום לומר דמיירי באמת שגילה ואהולכה נמי קאי ולפי הנ"ל ניחא דהכל מיירי שהאשה עשתה שליח קבלה אח"כ כמו שבארנו

גם נראה לפע"ד דזהו פי' הברייתא שהביאו שם לפשוט דר"נ מודה בהילך דקתני בה הולך גט זה לאשתי יכול לחזור בו הילך גט זה לאשתי אינו יכול לחזור בו ויש להבין דלא נזכר כלל משליחות שלה דבלי שליחות שלה לכ"ע יכול לחזור ולפי הנ"ל ניחא דכוונת הברייתא דהוא אין בידו לחזור רק כל שאמרה שהיא מסכמת לזה מהני ובדידה הדבר תלוי לא בדידי' ובמתניתן דקתני יכול לחזור היינו כשאין היא מסכמת לדבריו אז יכול לחזור שלא תתגרש אפי' יגיע לידה אבל אם היא מסכמת ואמרה יזכה לי אינו יכול לחזור בו כלל

אך מה שיש להסתפק אי נימא כמו בהולך מנה לפלוני למ"ד הולך כזכי אינו יכול לחזור בו ומ"מ חייב באחריות והיינו דלענין מה שהוא זכות כבר זכה הלה בשבילו ולענין מה שהוא תוב כגון בנאנס אין חבין לאדם שלא מדעתו ולפי זה ה"ה הכא באיש שאמר התקבל שיכול לחזור בו היינו דוקא כשאין האשה באמת מסכמת אז יכול לחזור שאפי' יגיע לידה לא יהא גט אבל כשהאשה מסכמת לא מהני חזרתו אף מעיקרא דלענין זה זכה לה שהוא לא יוכל לחזור בו עכ"פ דבזה אין שום חוב לה מאחר שהיא יכולה לחזור ושפיר הוי זכות לענין אם ייטב הדבר לפני' ותאמר חזכי לי תהא מגורשת מאותה שעה עכ"פ אם לא דנימא דלא כהב"ש הנ"ל דכל שלא אמרה היא קודם לא מהני אמירתה אח"כ ולעולם לא הוי רק שליח הולכה

ונראה לי שדבר זה תלוי במחלוקת הרי"ף וסייעתו פ"ק דגיטין גבי האומר תנו גט זה לעבדי דדעת הרי"ף דרק חזרה אמרו ולא שיהא משוחרר מיד רק שיגיע