תפארת יעקב אבן העזר גיטין קסו

מיד וכמו דאיפשטא התם לענין אי מגורשת מיד כמו כן הכא לענין חזרה באומר תנו וזה ברור

לכן נראה דוודאי הכא יפה כתב הרב דיש מחמירים דהוא הר"ן דסובר דכל כי האי גוונא לא הוי זכות כלל אבל בסמוך גבי מומרים שהביא הרב היש מחמירים דהוא מהרי"ק הנ"ל נראה לפע"ד פשוט שאין לחוש לזה כלל כיון שכל דבריו בנויין לחוש לדעת הרי"ף וכבר בארנו דבאומר זכה לה מודה הרי"ף א"כ ליכא למיחוש למידי כמו שאבאר בסמוך

(י) ויש מחמירין גם כזה. הוא דעת הר"ן בתשובה והרשב"א בחידושיו דסובר דאפילו אשת מוכה שחין ותובעת להתגרש לא מהני דטב למיתיב טן דו כדפשיט ביבמות ודעתם דלא הוי גט כלל. ובאמת יש לתמוה האיך ס"ד דבמקום יבם לא אמרינן טב למיתיב טן דו משום דסני' לי' רק אמרינן זמנין דרחמא לי' ובמוכה שחין ומקום קטטה ותובעת להתגרש נימא דוודאי חוב היא לה ולא תתגרש כלל משום טב למיתיב טן דו ואי נימא דהך סברא דטב למיתיב וכו' אלים כ"כ עד שאין שום גוונא שיהא זכות לה להתגרש א"כ במקום יבם נמי למה לא נימא דוודאי חוב הוא לה וע"כ דוודאי איכא כמה גווני דהוי זכות לה רק במקום קטטה שפיר קאמר משום דחושבת שיתפייס או דבאמת לאו לגמרי אמרו דהוי חוב רק דהוי ספק כמו יבם אבל היכי דידוע לכל העולם דהוא זכות לה האיך נימא דמכח טב למיתיב הוא חוב לה וניחא לה בבעל מומר ומן הירושלמי דפרק התקבל נמי משמע דרק מחשש שחזרה הוא דחיישינן דכמו שהיתה מחזרת להתגרש בלי טעם כן יש לומר דחזרה אבל בדבר הגלוי וידוע שאין טעם לומר דעכשיו חזרה ממה שהי' קודם בוודאי הוי זכות ומן הירושלמי נמי דפרק קמא דקאמר הגע עצמך שהיתה אשת מוכה שחין ג"כ לא מוכח מידי והוא דבלא"ה אינו מובן כלל מה דמשני אלו רצה למכור עבדו שלא מדעתו יכול ואינו יכול לגרש אשתו שלא מדעתה והדבר תמוה מ"מ כיון דזכות הוא לה למה לא יזכו לה כמו מזכה גט לאשתו במקום יבם דאי סני' לי' הוי גט דהיא מסכמת לזה

לכן נראה לפע"ד דלא הי' כוונת הירושלמי בקושיא דכיון שהוא מוכה שחין וודאי לא ניחא לה ורצונה בגט דאין זה ברור כלל דאי נשאה כשהוא מוכה שחין א"כ כמו דנתקדשה לו אז כן יש לומר עכשיו ואי נעשה מוכה שחין אצלה היא חושבת דמזלה גרים ורוצה להמתין עכ"פ אולי יתרפא רק כוונת. הירושלמי דגבי עבד למה אין משגיחין עליו כלל על רצונו דאפילו עבדו של קצין שאין הוא רוצה מ"מ הוי גט ולהיפוך באשה הכל תלוי ברצונה דמוכה שחין לדעתנו וודאי זכות היא ומ"מ מחשש דהוא רוצה לא מהני ועל זה שאלו הא פעמים בעבד הוי חוב ובאשה זכות ואהא משני דבעבד לא בעינן דעתו הילכך כל שלפי דעתנו הוי זכות אין משגיחין על העבד כלל דאפילו עבדו של קצין זכות הוא לעבד שיוצא לחרות ונעשה ישראל רק שיכול להיות שהעבד בעצמו חושב הדבר לחוב לו בזה אין משגיחין על דעתו אבל באשה דרק דעתה בעינן ואינו יכול להפקיע אותה מרשותו ע"י אחר בלי דעתה א"כ כל שדעתה שלא להתגרש אין משגיחין מה שלפי האמת הוא זכות כיון שהיא חושבת לחוב וא"כ במוכה שחין נמי כיון דוודאי יכול להיות שהיא רוצה להיות עמו כך אף שלפי דעתנו זכות היא לה שתתגרש לא מהני בלי דעתה כנ"ל ברור בפי' הירושלמי אבל היכי שאי אפשר בשום פנים שתתרצה להיות עמו כגון במומר בוודאי לכ"ע זכות הוא לה ואף דבמוכה שחין. אפילו רוצה נמי לא מהני היינו משום דיכול להיות לפעמים שתתרצה כנ"ל אני אומר שמא חזרה בה ואף שהיא טועה בזה דבאמת לא טוב לה להיות עמו מ"מ בתר דעתה אזלינן בגט כדברי הירושלמי הנ"ל אבל לא במומר דאי אפשר כלל שתרצה להיות עמו. ובהכי ניחא דלכאורה לפי תירוץ הירושלמי בטל הטעם לפי שזכין לאדם וכו' דלאו בהא תליא ולפי הנ"ל ניחא דוודאי בהא תליא רק גבי גט הזכות בתר רצונה נמשך וכל שרצונה כך אף שהיא טועה בתר רצונה אזלינן לכך אפילו ממוכה שחין לא מהני משא"כ היכי דוודאי אינה רוצה בו כלל דבהא לא שייך כלל תירוץ הירושלמי לכן נראה לפע"ד דעכ"פ בכה"ג שאמרה לבני אדם שאם ישתדלו לה גט יעשו לה טובה גדולה והם בעצמם קבלו לה גט יש לסמוך על דברי ת"ה בצירוף סברת הת"ה דהוי כאילו מינתה שלוחים בפי'

(יא) ואם אשתו מומרת וכו'. הגר"א בביאוריו לעיל סי' א' ס"ק ל"ג בד"ה מזכה דלא אמרינן דחוב היא לה משום מים גנובים כמ"ש בסיף נדרים ובאמת אי משום הא לא אירי' דהתם יש לומר הטעם דניחא לי' טפי דתהא שכיח לו כמו שפירש"י פרק זה בורר וכן משמע קצת מדברי התוס' והרא"ש סוף נדרים אבל כל היכי שאין סברא הסותר שפיר יש לומר דהוי זכות. ואמת כי לשון התוס' סוף נדרים קשה להולמו דפתחו לומר דקמש"ל דהוא אינו יודע מזה וסיימו דניחא לי' שתהא מצוי' לו אבל מ"מ כאן יש להסתפק בזה אבל נראה דלא אמרו כך רק היכי שהוא צריך לשמור עצמו מבני אדם אז הוי מים גנובים אבל כל שאין צריך לשמור עצמו לא איכפת לי' וה"ה הכא כיון שהיא מומרית ואינה משגחת כלל בדת ישראל וסרה מסוה הבושה ממנה לא שייך אצלה מים גנובים כלל

(יב) ויש מחמירין. עב"ש מה שכתב ליישב דברי הרב דכאן פסק כהיש מחמירין ובסי' א' פסק בפשיטות לזכות גט למומרית ודבריו תמוהין דמה ענין זה לזה דבסי' א' מיירי בתקנתא דידי' להנצל מתקנת ר"ג כתב שיעשה עצהי"ט לזכות גט דאולי מהני כדעת רוב הפוסקים ואי לא מהני ג"כ לא הפסיד שהרי במקום שאין מנהג מתירין לו בלי גט כלל רק לחוש לסברת רוב הפוסקים כי אולי מהני ויצא מכלל התקנה לגמרי אבל כאן מיירי לענין אי חזרה לדת ישראל או מועיל לה הזיכוי להנשא ועל זה כתב דיש מחמירין דהוא מהרי"ק דאינו גט עד שיגיע לידה כדעת הרי"ף לכך מעיקרא גבי אשתו מומרת כתב וזיכה לה כמו שנתבאר לעיל ס"א אעפ"י שחזרה בה אינה צריכה גט אחר הרי דעל הזיכוי בעצמו אינו מסתפק כלל כדלעיל ס"א רק אם חזרה הוא דנחלקו ויש מחמירין אבל באשה הנאסרת כתב מזכה לה דמשמע דעל הזיכוי בעצמו יש מחלוקת והיינו דשם אפי' לא תוכל להנשא כשתחזור מחמת החומרא דהרי"ף מ"מ זכות הוא לה דבלי זה הוי אשת איש בשעה שהיא מומרת משא"כ בנאסרת דאי לא תוכל להנשא אינו זכות לה כלל ולכך על הזיכוי גופא דנין משא"כ במומרת אין דנין רק על החזרה אבל על הזיכוי מאי איכפת לן לחוש לתקנת הגאון במה דאפשר ובמקום שאין מנהג אין להחמיר אבל ברוצה להחמיר הרשות בידו ומכ"ש שצריך לחקור אחר המנהג לחוש לתקנת הגאון כנ"ל ברור בכוונת הרב ועיין בתשובת ח"ש חלק אה"ע שי' ד' ולפעד"נ ברור כמ"ש דלא החמיר הרב רק ביצאה מן דתה וחזרה לדת ישראל אי מועיל הזיכוי בפרט דבלא"ה כל דברי הרב בנויין על פי דברי מהרי"ק וכבר בארנו שכל דברי מהרי"ק תמוהין ומודה הרי"ף באומר זכה לה ובכאן גם הר"ן והרשב"א מודים דהיא אסורה לו ואי אפשר שתהא מותרת לו לעולם א"כ לכ"ע הוי זכות ואפי' באשה הנאסרת הי' מקום להקל ובמומרת אפי' חזרה רק מי יבוא אחרי מה שהחמיר הרב כדעת מהרי"ק אבל עכ"פ לענין להנצל מתקנת הגאון לישא אחרת לכ"ע צריך לזכות גט ולחקור אחר המנהג אם לא במקום שאין מנהג אין להחמיר כי סומכין על הך דעה דבכה"ג לא גזר הגאון כנ"ל וכן מבואר להדיא בדברי הרב לעיל דכתב במקום שאין מנהג אין להחמיר ולמה לא כתב דאסור לזכות לפי דעת הב"ש דרק מחמת המנהג כתב בסי' א' לזכות גט א"כ במקום שאין מנהג חזר הדין לדעת היש מחמירין וע"כ כמ"ש דאין שום