תפארת יעקב אבן העזר גיטין קסה

בעלה בגדלות בהא לכ"ע אינה רק ספק מגורשת דהא בריש האיש מקדש קאמר דבה איסורא ליכא להתקדש עד שתראה אותו משום טב למיתב טן דו ובתר הכי קאמר דאסור לקדש בת קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה והקשו התוס' והר"ן דהא טב למיתיב טן דו ותרצו דהיינו דוקא במתקדשת מדעתה מסתמא לא תחזור בה משא"כ קטנה דמתקדשת אינו ברור סברת ר"ל ויש לחוש דתחזור בה ותמאס בו וא"כ ממילא הכא נמי בכה"ג לכ"ע הוי ספק דיש לחוש דהוי זכות כיון דאית לה קטטה וטב למיתב אינו מבורר בזה

אמנם מה דקשיא לי בענין זה גם בהך בעי' דמקום יבם דהא בירושלמי גרסינן על המשנה ריש התקבל הגע עצמך שהיתה מחזרת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה וכבר היכחתי לעיל דמהאי טעמא אינה מגורשת כלל ומה דפשיט גבי יבם חולצת ולא מתייבמת אין הכוונה דכך הדין בגט דגט שאני דכל שאין זכות ברור אינה מגורשת כלל רק דפשיט כיון דביבם ספק א"כ אין זה זכות ברור. תדע דבעי כיון דסני' לי' זכות הוא לה או דילמא זימנין דרחמא לי' מבואר דזה הצד דסני' לי' הי' ברור רק דמספקא לי' משום זימנין דרחמא לי' ובוודאי משמע דהספק הי' אי מגורשת או אינה מגורשת לא אי מגורשת או ספק מגורשת וכן מבואר בב"י בסי' זה ובסי' קמ"ה שכתב דהך דינא דמזכה גט במקום יבם איבעי' דלא איפשטא היא בפרק האשה שלום והיא תמוה לכאורה דהתם איפשט בעיין ממתניתין וע"כ דכוונתו לפי דבעל האבעי' שאל אי מגורשת או אינה מגורשת ולא איפשט בשום צד משני הצדדים רק ספק הוא ולכך קאמר ולא איפשט דהיינו שלא נפשט לא מגורשת ולא אינה מגורשת עכ"פ משמע מדבריו דהאבעי' וודאי היתה אי מגורשת או לא דאי האבעי' היתה אי מגורשת או ספק הרי איפשט צד אחד דספק הוא והשתא תיקשי כיון דזמנין דרחמא לי' האיך לא תהא מגורשת כלל הך דסני' לי' פשיטא לי' רק מספקא לי' זימנין דרחמא לי' וע"כ דכל שאין הזכות מבורר אפילו ספק מגורשת לא הוי כירושלמי הנ"ל א"כ מבואר דהפשיטות הי' דאינה מגורשת כלל ועמ"ש לקמן סי' קמ"ה בזה ושם הארכתי

(ט) ואם בעלה מומר וידעינן שהיא מהדרת וכו'. הרב קיצר בדברי הת"ה ושם מבואר דוקא שאמרה לכמה אנשים וביקשה מהם שאם ישתדלו לה גט מבעלה יעשו לה טובה גדולה ואותן אנשים בעצמם קבלו גיטה דאז אפשר דכ"ע מודים דהוי כמינתה אותם שלוחים ממש ולא אמרינן שמא חזרה בה ולא דמי לאם היתה מחזרת להתגרש שאמרו בירושלמי ובהא אפשר דגם הר"ן מודה שלא נחלק בזה רק מכח הירושלמי הנ"ל

והנה הרב מהרי"ק שורש קמ"א דעתו דאפילו אם נחליט דגבי מומר זכות הוא לה מ"מ אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה לפי דעת הרי"ף פ״ב דגיטין דדוקא לענין שלא יחזור זכין לה אבל לא שתהא מגורשת תיכף שהרי גבי עבד דזכות הוא לו כתב שם דדוקא למיהדר הוא דזכין אבל אינו גט עד שיגיע לידו דמהאי טעמא לא יתנו לאחר מיתה. ואמת שגם מדברי הר"ן שם מוכח שהבין דעת הרי"ף כך

אבל לפע"ד דבריהם תמוהין שלא אמר הרי"ף דבר זה רק באומר תנו גט זה לאשתי דמדקא מפיק לה בלשון תנו בוודאי הקפיד שלא יהא גט עד שיגיע לידה ומ"מ לא יוכל לחזור וכתב על זה דמצינו כה"ג שיהא לשונו מתחלק לחצאין גבי הולך מנה לפלוני דאף דשם וודאי לא נפטר ממנו עד שיגיע לידו מ"מ אמרינן שאינו יכול לחזור וה"ה כאן אבל באומר זכה לה מודה הרי"ף דהוי גט מיד ובזה נסתלקו כל הקושיות שהקשה הר"ן על הרי"ף [וכ"ש אי נימא דסובר הרי"ף דגבי עבד טלי גיטך מעל גבי קרקע לא מהני א"כ כיון דגורס תנו דמשמע שלא מסר השטר לידם אי ס"ד דהי' כוונתו שיזכו הם תיכף שיהא משוחרר א"כ הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע ממש אך צ"ע דלא נזכר גבי עבד בשום פוסק דלא מהני זה ואולי משום דפשיטא להו כיון דמונתן ילפינן ה"ה בעבד דכתיב או חפשה לא ניתן לה דכה"ג לא הוי נתינה]

שוב מצאתי להדיא ברמב"ם פ"י מהלכות עבדים וז"ל הכותב גט שיחרור לעבדו וזיכה לו בו ע"י אחר ואמר זכה בגט זה לפלוני עבדי יצא לחרות אעפ"י שלא הגיע גט לידו שזכין לאדם שלא בפניו אבל אם אמר תנו גט זה לעבדי אינו יכול לחזור בו ולא יצא לחרות עד שיגיע הגט לידו לפיכך האומר תנו גט זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה עכ"ל. הרי הדברים מבוארים כמ"ש וע"ש בכ"מ שהביא שהרא"ש תמה על הרי"ף דהחזרה והחרות דברים אחדים הם וגם הר"ן חולק על הרי"ף ורבינו תפס דברי הרי"ף עיקר ופסק כמותו עכ"ל ואף שדבריו מגומגמין דמשמע דהרמב"ם והר"ן הי' להם כוונה אחת בדברי הרי"ף והא ליתא דלדברי הרמב"ם בטלו כל קושיותיו של הר"ן ולא נחלק הר"ן רק לפי שהבין דלהרי"ף בכל גוונא לא נשתחרר עד שיגיע לידו ולכך הקשה מה שהקשה אבל לפי דברי הרמב"ם דמחלק בין תנו לזכה לו נפלו כל קושיות הר"ן דוק ותשכח. אבל מ"מ מבואר הוא מדברי הכ"מ שדעת הרמב"ם כהרי"ף וא"כ מודה הרי"ף דבזכה לו נשתחרר מיד א"כ בטלו כל דברי מהרי"ק שורש קמ"א דוודאי יכולין לזכות גט ע"י זכה לי שתהא מגורשת תיכף וכ"כ בעל לח"מ שם דלפי הרמב"ם בטלו כל קושיות הר"ן גם הקושיא שהקשה הרא"ש לא הוקשה לו להר"ן כלל דהוא עצמו פי' הך משנה דהתקבל לי גיטי ממקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע לאותו מקום דדנין דעת בעל דהוי שליח קבלה תיכף רק שלא תתגרש עד אותו מקום אלמא דאין זה תלוי בזה דשליח קבלה הוי שלא יוכל לחזור ומ"מ אינה מגורשת רק באותו מקום לא תיכף וכן ראיית הרי"ף מהך דהולך מנה מוכח דלאו הא בהא תליא ועכ"פ לא ידעתי ליתן מקום לדברי מהרי"ק בזה כלל

וגדולה מזו כתב שם מהרי"ק וז"ל וגם רבינו משה מיימון כתב ברפ"ק דהלכות עבדים דאם אומר בהדיא זכי בגט שיחרור זה לעבדי שמיד שזכו בו יצא לחרות וכו' מ"מ כדאי הוא רב אלפס לחוש לדבריו באיסור קל וכ"ש באיסור חמור וכו' עכ"ל והוא תמוה דהיכן נזכר בדברי רב אלפס שיחלוק על דברי הרמב"ם בזה והלא דברי רב אלפס מפורשים שם ברמב"ם ג"כ דאם אמר תנו גט זה לעבדי אינו יכול לחזור ואינו גט עד שיגיע לידו א"כ מאיזה צד נימא דרב אלפס יחלוק אפילו באומר זכה לי מה דלא נזכר בדבריו כלל והרמב"ם מחלק בהם בהדיא

גם מה שכתב מהרי"ק שם דמדהביא הרי"ף הך בעי' דמקום יבם ומקום קטטה דפרק האשה שלום שם בגיטין מוכח דבהא נמי ס"ל דלא הוי גט עד דמטי' לידה תמהני דלפי דעתו למה הביא הך בעי' דמקום קטטה דהא איפשטא דאינו גט כלל ונהי דהך בעי' דמקום יבם יש לומר דנ"מ שאם לא הגיע לידה אפילו ספק מגורשת לא הוי אבל הך בעי' שני' למה לי וברור דעיקר כוונת הרי"ף לפי שהחליטו כאן דגט אשה חוב הוא לה זכר הנך בעי' דמקום יבם ספק זכות הוא ומקום קטטה אפילו ספק לא הוי דלא תימא דבהא הוי כעבד ולפי דעתו למה בפרק האשה שלום לא זכר הרי"ף כלל הגיע לידה וברור דוודאי שם דמיירי דמזכה לה אפילו לא הגיע לידה מבעי' לן ולא הביא הרי"ף כאן רק להורות דכמו כן הנך אבעי' שייכות הכא באומר תנו גט לאשתי במקום יבם וקטטה לענין חזרה כמו דמבעי' לן התם לעניו שתהא מגורשת