תפארת יעקב אבן העזר גיטין קסד

כידו אף שעכשיו אינו כידו שאינו עומד שם כלל בשעה שנעשה שליח הכל נעשה שלוחה. ועוד שאין לחצר של חבירו דין שליחות רק לבעל החצר מצד גזה"כ אבל לא לאיש אחר שאינו בעל החצר וכי בשביל דבעל החצר נעשה שלותה יוכל החצר ג"כ להיות שלוחה כל זה רחוק מאוד בעיני גם בד' אמות של השליח אני חוכך מאוד אם יכול לזכות בהם כשהוא שליח לחבירו. והנה אם נפרש ספיקו של הירושלמי כמו שפרשו הם יותר נכון לפרשו מכח ספק הנ"ל לא מכח תרי ריבויי דמה נפקא מינה כיון דתרווייהו נלמד מקרא וצ"ע בזה

סעיף ד. אמרה לו התקבל לי גיטי או טול לי או יהא לי בידך כולן לשון קבלה הן וי"א דה"ה שא לי (ב"י. בשם רש"י והמ"מ) (ה) או קח לי (ר"י)

(ה) או קח לי. ר"י. לשון הב"י ובמקום יהא לי בידך והנה פשוט הוא דיהא לי בידך המוזכר במשנה בדוקא אמרו שאם לא אמרה בידך בוודאי לא מהני דלא על חנם זכרו בזה חובת בידך משא"כ באינך ולפי זה נראה דה"ה קח לי בידך שכתב ר"י בדוקא הוא ולפי זה לא הי' לו להרב להשמיט תיבת בידך כיון דבדוקא אמרו ואפשר דסובר דדוקא גבי יהא לי בעינן בידך דאל"כ לא משתמע כנל שהוא יהא שלוחה דבלשון יהא לי לא זכרה אצל מי כלל ולכך באינך דאומרת לנוכח שא לי טול לי לא בעינן בידך ולפי זה ה"ה קח לי ומ"מ אפשר לומר דשאני קח לי דמצינו בקרא שהוא לשון הבאה קח לי שני גדיי עזים לכך בעינן בידך דוקא וכיון שר"י והב"י זכרו בזה בידך בוודאי יש לנו לומר דבדוקא הוא כנ"ל

סעיף ה. (ו) יכולה לעשות שליח להובאה שתאמר לו הבא לי גיטי ודינו כדין שליח הולכה של בעל שאינו גט עד שיגיע לידה (ז) אבל האיש אינו יכול לעשות שליח קבלה שאינו יכול לעשות שליח לחובתה שלא מדעתה ואפי' הי' אשת מוכה שחין (ח) או שהיתה קטטה ביניהם ותובעה להתגרש ויש מי שאומר בזו שהיא ספק מגורשת: הג"ה. (ט) ואם בעלה מומר וידעינן שהיא מהדרת אחר גט י"א דהמומר יכול לזכות לה גט (ת"ה סי' רל"ז ובפסקיו סי' מ"ג) (י) וי"מ גם בזה (הר"ן בתשו') וכן אם היה היבם (עי' בב"י) מומר והבעל מזכה לה גט כדי שלא תפול לפני היבם (יא) ואם אשתו מומרת וזוכה לה גט ע"י אחר (עיין בת"ה סי' רל"ז ובפסקיו סי' מ"ז) כמו שנתבאר לעיל סעיף א' אע"פ שחזרה בה אח"כ אינה צריכה גט אחר (שם בת"ה) וה"ה לאשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט ע"י אחר (יב) ויש מחמירין בזה (מהרי"ק שורש קמ"א)

ו) יכולה ג"כ לעשות שליח להבאה. הטעם כתב הר"ן דהכוונה שהיא עושה שליח קבלה תיכף רק בתנאי שלא תתגרש עד שיגיע לידה אבל מדברי הרשב"ץ שהביא ב"י משמע דמהני מטעם דנעשה שלוחו של בעל כל שמסר לו סתם ולפי דעתו אם אמר בפי' שאיני רוצה שיהא שלוחו כלל רק שלוחה לכ"ע לא מהני משא"כ להר"ן אפילו כה"ג מהני דנעשה שלוחה לקבלה והנה מהראי' שהביאו ה"ה והר"ן מהך דהבא לי גיטי ממקום פלוני מוכח כהר"ן דלא כרשב"ץ דאי כדברי הרשב"ץ אכתי תיקשי מאי קמש"ל כיון דהוא שליח דידי' אך עיקר הראי' יש לדחות דהא וודאי פשיטא דמיירי שלא ציוה לגרש בע"כ רק מדעתה א"כ כשנתן לה הגט מדעתה ונתברר דלא קיבלו במקום זה ס"ד דלא מהני דלא נתרצית רק שיקבלו במקום זה ובעל לא ציוה לגרשה בע"כ רק מרצונה קמש"ל דלא קפדה על מקום זה דוקא אך הא קשיא כתב ר"י בחלק ג' קח לי בידך והכל אחד עכ"ל מהך משנה הבא לי גיטי אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה והשתא אי שליח של בעל הוא פשיטא דהא אין כאן התחלת גירושין כלל ואטו אם יהא הגט ביד הבעל תפסל מתרומה ומ"ש שלוחו של בעל ומזה מוכח כסברת הר"ן דכבר נעשה שליח קבלה דידה וס"ד דפסולה לתרומה דכבר קיבלה גיטה קמש"ל כיון שהי' בתנאי שלא תתגרש עד שיגיע לידה אוכלת בתרומה אך הא גופא קשיא מאיזה צד נימא דהי' הכוונה שלא תתגרש כלל עד שיגיע לידה כיון דעשאתו שליח קבלה תיכף נתגרשה רק בתנאי שיגיע לידה. ואז תתגרש למפרע ותפסל מתרומה משעת קבלה. לכן נראה דעיקר מה דקמש"ל דס"ד כיון שמחזרת להתגרש שהרי אמרה הבא לי גיטי ניחוש שמא נתן לחצירה וקנתה מכח שליחות דאינו חוב כיון שמחזרת להתגרש קמש"ל כיין דאמרה הבא לי גיטי הכוונה בידיעתה דוקא או דקמש"ל דמחזרת להתגרש לא מהני כמ"ש בירושלמי שמא חזרה בה ואינו גט עד שיגיע לידה. אך לשון המשנה והביאו לי ממקום אחר משמע אפילו מיד כשהביא הגט אמר שהביאו ממקום אחר ומ"מ ס"ד דלא מהני א"כ מוכח כדעת הר"ן דאי לרשב"ץ דהוא שלוחו אפילו ציוה לגרש מדעתה כיון שהודיע שבא ממקום אחר וקבלה הגט למה לא יהא גט ולהר"ן ניחא דס"ד כיון דאז לא נעשה שליח על מקום אחר ובעל לא עשאו שליח לא מהני מה שמתרצית עכשיו דלא נעשה שליח לקבלה מעיקרא על זה וכשקבלו לא הי' כמותה אז ובעל לא עשאו שליח קמש"ל דאינה מקפדת ומעיקרא נעשה שליח על כל המקומות ומ"מ לדינא כיון דמדברי המחבר אין הכרע דס"ל כהר"ן דיש לומר דמיירי בסתמא גם מדברי הרמב"ם ובה"ג אין ראי' כשאמר בפי' שאינו עושה שליח כלל מצידו א"כ נראה דבסתמא וודאי מהני כדעת רוב הפוסקים אבל באומר בפי' שאינו עושה שליח צ"ע כיון שיש לדחות ראיות הנ"ל כמו שבארנו גם יש לומר דמיירי שנתן לה סתמא ואח"כ נתברר דהביאו ממקום אחר לכן בזה הוי ספק מגורשת כנ"ל

(ד) אבל האיש אינו יכול וכו' שליח לחובתה. כבר בארנו לדעת בעל העיטור ושכן מוכח במשנה דאפילו בגוונא דהוי זכות לה כל שאמר בפי' שאינו רוצה שיהא שליח שלה רק שלו אינה מגורשת דמלבד דחוב לה אין הבעל יכול לעשות שליח קבלה רק לולא החוב הי' נעשה מעצמו שליח האשה אבל כשאין הבעל רוצה שיהא שליח שלה אפילו בזכות אינה מגורשת שאין הבעל עושה שליח קבלה מצידו כן הוכחתי לעיל ס"ק ב' ופרשתי כך מה שאמרו במשנה לפיכך אם אמר אי אפשי לשיטת בעל העיטור אף שמדברי הר"ן לא נראה כן

(ח) או שהיתה קטטה וכו'. זהו מה דמבעי' לן פרק האשה שאם מזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו ופשיט מר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלי משמע דפשיטא דאינה מגורשת כלל אבל הר"ן כתב דיש לומר דלא פשיט רק דהוי ספק מגורשת ובאמת דמשמע לכאורה בש"ס כך דכיון דפשיט ביבם כך ובתר הכי בעי בקטטה א"כ לא שייך לומר דנסתפק מן הקצה אל הקצה אי עדיף מיבם או גרע מיבם רק הספק אי דמיא ליבם והוי ספק או לא דמי והוי וודאי ויש לפרש וודאי זה או דוודאי אינה מגורשת או וודאי מגורשת וע"כ הכוונה וודאי מגורשת דהא מעיקרא קאמר כיון דאית לה קטטה זכות הוא לה א"כ לפי צד זה וודאי מגורשת ועדיף מיבם דמאיזה צד יהא ספק דהא לא נעשה צד השני כלל וצד השני דהוי ספק כמו יבם דלא שייך לומר דהי' ספק מן הקצה לקצה והשתא ממילא מה דפשיט מר"ל לא פשיט טפי ממה ששאל רק דלא אמרינן כיון דהי' לה קטטה הוי זכות רק שיש צד חוב ג"כ וממילא דמיא ליבם דאיכא תרתי וחולצת ולא מתייבמת והיינו דלא בעי צד שלישי אי הוי כמו יבם וע"כ דהספק אי דמיא ליבם והוי ספק או וודאי כנ"ל

גם נראה לפע"ד דבקטנה שקיבל בה אבי' קידושין וגירשה