תפארת יעקב אבן העזר גיטין קסג

מכחו של בעל אינו יכול להיעשות שליח קבלה אף דהאשה מסכמת ולפי זה דינו של בעל העיטור אינו רק כשהאיש מסכים שיהא שליח שלה ולא באינו רוצה רק שיהא מכחו אף דהוי זכות לא מהני [ולפי זה לפי דעת ב"י דברוצה בשעת גירושין מהני אפי' להירושלמי א"כ פעמים דמחמיר בעל העיטור טפי מהר"ן דלהר"ן מהני זה אפי' באומר אי אפשי שיהא שליח מכחה ולבעל העיטור לא מהני זה דמצידו אין שליח קבלה כלל אבל כבר כתבתי שלא נתבררו דברי הב"י בזה] ואי קשיא למה לא דייקינן מסיפא דהולך כזכי כפי דרכו של בעל העיטור כיון דקמש"ל דהולך לא מהני כיון שהוא מכחו א"כ מוכח עכ"פ דהולך כזכי הא ליתא דלדברי הר"ן נמי תיקשי כן וע"כ דניחא לי' טפי להקשות בפשיטות דמוכח דבלי אי אפשי מהני ועכ"פ דין זה צ"ע כי מהש"ס מוכח כדעת בעל העיטור. גם נראה לפע"ד עיקר כמו שהעליתי דבעל אינו יכול לעשות ש"ק בלי טעמא דאין חבין כמו שהוכחתי

סעיף ב. כל דין האיש עם האשה בענין נתינת הגט וקריאתו ודיבורו (ג) כן הדין שלוחו עמה: הג"ה. והחכם המסדר הנתינה עם שנים שעמו כמו שיתבאר לקמן סי' קמ"א סעיף י"ד ידקדק בגט תתילה שכתוב כהוגן וכמו שיתבאר (לקמן בסדר הגט סעיף צ"א)

(ג) כן הדין שלוחו עמה. עב"ש ס"ק א' בשם הד"מ דא"צ ליתן לו הקלף והדיו אלא שלוחו של אדם כמותו ע"כ. והנה לכאורה נראה דהכוונה דבעלמא צריך הסופר להקנות לבעל קלף ודיו וס"ד דכאן צריך להקנות לשליח קמש"ל דשליח כמותו ובהקנאה לבעל סגי אבל הוא תמוה דפשיטא דאם הקנה לשליח קלף ודיו שאינו גט דמה בכך דעשאו שליח מ"מ פשיטא שאינו יכול לגרש רק בקלף של בעל ואי גירש בקלף שלו לא מהני והאיך יאמר שאין צריך ליתן לו הקלף והדיו ואי כוונתו דבעלמא צריך שיתן הבעל לסופר קלף ודיו משלו ואי לאו צריך שיקנה לו הסופר והדר יהיב לי' בעל לכתוב וכאן קאמר שאין צריך שיתן הבעל לשליח קלף ודיו משלו רק השליח יתן לסופר משלו והיינו דבשעה שנותן הגט לאשה הוא מקנה לבעל קלף ודיו ע"י האשה והאשה זוכה בו תיכף וקניית הבעל ואשה באין כאחד וכמו שכתב הטור בשם הרמ"ה לעיל סי' ק"כ אבל אין ענין שלוחו כמותו לכאן רק הטעם כמ"ש [גס בגוף דינו של הרמ"ה לעיל סי' ק"כ צ"ע כמ"ש שם] וצ"ל דכוונתו דא"צ שיתן הסופר לשליח קלף ודיו שיזכה בו בשביל הבעל רק בהקנאה לבעל סגי וממילא השליח מגרש בו כמות הבעל והוא דחוק ג"כ דאם מקנה הסופר להבעל קלף ודיו מה ס"ד דצריך יותר הא לא גרע מנותן לשליח קלף ודיו לגרש בו לכן דבריו צ"ע בזה

סעיף ג האשה עושה שליח לקבלה והיא מגורשת בקבלתו מיד כשיגיע הגט לידו ודינו כדין האשה לכל דבר לענין (ד) אם זרק גט לחצרו או לתוך ארבע אמותיו: הג"ה. וכותב בגט הרי את מותרת וכו' אבל כשנותן הגט אומר לו התקבל גט זה לאשתי (הר"ן פ"ק דקידושין)

(ד) אם זרק גט לחצירו. לשון הטור מספקא לי וכו' וכתב עליו הב"י דאינו יודע מה מקום ספק יש בזה ותמה הרב במ"ל דבהדיא מבואר בירושלמי פרק התקבל דמבעי' לי' לר"א אי חצירו של שליח קונה והטעם מפרש במ"ל שם דהוי תרי ריבויי ע"ש ולפי דבריהם לא על הב"י תלונה זו רק על כל הפוסקים הראשונים שלא זכרו דין זה דבירושלמי הניחו הדבר בספק וביותר קשה על הטור דפשוט לי' מנפשי' מה דנשאר בירושלמי בספק גם לפי דעתם יש עוד ספק בהא דאמרינן דבעינן שתעמוד בצד חצירה אם עשתה שליח לעמוד בצד חצירה אי מהני שיזכה בחצירה בשבילה דהוי נמי תרי ריבויי שליח וחצר והאיך לא זכרו הפוסקים מכל זה דבר לכן נראה לפע"ד ברור שאין ענין הירושלמי לדין זה כלל

והנה הם העתיקו לשון הירושלמי חצירו של שליח מהו שתעשה כידו ובאמת לא נזכר כך שם רק חצירו שליח מהו שתעשה כידו וכפי הנראה שפטו הם דהירושלמי לישנא קלילא נקט והכוונה של שליח אבל בלא"ה אי איפשר לפרש הירושלמי כך דמה ענין בעי' זו להך דמיירי שם בענין קטנה אי יש לה חצר בפלוגתא דר"י ור"ל ובתר איבעי' זו ג"כ בקטנה מיירי התם ומה ענין זה באמצע שם אי חצירו של שליח קונה כידו

אמנם הדברים ברורים דכך הכוונה דידוע מה שאמרו ריש הזורק בפלוגתא דעולא ור"א דס"ד לומר דמר סבר חצר משום ידה איתרבאי לכך בעינן שתעמוד שם דוקא ולמר משום שליחות ולא בעינן שתעמוד שם כמו כל שליח ודחי התם דכ"ע משום יד רק המחלוקת אי סמוכה כידה או משתמר לדעתה כידה והנה בב"מ שקלינן וטרינן התם אי בעינן ג"כ שיעמוד בצד חצירו ומסיק רב אשי דאף דחצר משום יד איתרבאי מ"מ שליח נמי הוי הילכך גבי מידי דזכות אפילו אינו עומד שם שליח הוא עכ"פ ובמידי דחוב דלא הוי שליח לחוב בעינן סמוך לחצירו מכח יד וזהו ספיקו של ר"א דלא ברירא לי' מילתא כמסקנת רב אשי רק כדס"ד שם והיינו דשאל לפי דעת ר"י דחצר יש לקטנה והיינו דסובר חצר משום יד איתרבאי ויש יד לקטנה ואהא מבעי' לי' אם החצר הוא שליח ולא יד אי מהני לר"י אי נימא דלר"י דוקא משום יד הוא וכל שאינו יד לא או דלא גרע משליח ג"כ רק גבי קטנה בעינן יד דוקא אבל כל היכי דיכול להיות מטעם שליח מועיל ג"כ ונ"מ אם אינו עומד בצד חצירו דאינו יד רק שליח אי מהני לר"י ולפיכך השמיטו הפוסקים בעי' זו דכבר אסקא רב אשי בש"ס דילן דבמידי דזכות לא בעינן עומד רק מהני מטעם שליח ובחוב לא מהני כנ"ל ברור כוונת הירושלמי ואינו ענין לדברי הטור כלל

אמנם מה שאני חוכך בגוף דברי הטור דמאיזה צד יועיל חצירו של שליח דוואי ליכא למימר אפילו אינו מקנה לה חצירו רק מצד חצירו של שליח מהני כיון שעומד בצידו הוי כמו ידו דהאיך אפשר דאם האשה בעצמה היתה עומדת במקום זה לא היתה מתגרשת וע"י שליח מתגרשת דהא שליח מהני מטעם שלוחו של אדם כמותו והוי כאילו משלחו בעצמו עושה דבר זה אבל היא לא עשתה החצר שליח שיהא כמותה דהא אין החצר שלה א"כ האיך יוכל השליח שהוא במקום משלחו שיקנה באופן דמשלחו לא הי' קונה ואפילו נימא שאין השליח צריך לעמוד בחצירו כלל דאצל השליח זוכה החצר מטעם שליחות דאצלו אינו חוב ולא גרע משליחות מ"מ האיך אפשר שיועיל שליח בכהאי גוונא שאין השליח עושה כלום והוי החצר של שליח שליח האשה ולא השליח שהחצר הוא שזוכה ועוד שאין שליח קבלה עושה שליח וא"כ מטעם שליחות אינו מועיל רק שיעמוד בחצירו ומכח ידו א"כ האיך נעשה שליח האשה שהאשה עצמה אם היתה עומדת שם לא הוי מהני והאיך יועיל עמידת השליח שהוא כמותה ואי שמקנה לה חצירו ונעשה שליח לעמוד אצל החצר במקום, האשה מ"מ היא לא עשתה שליח להקנות לה החצר, ואולי אינה רוצה ונהי דמן השליחות אינה יכולה נחזור אבל בזיכוי החצר ניחוש שמא חזרה בה ואינה זוכה בע"כ ועוד שצריך לזכות לה ע"י אחר חצירו וזה לא נזכר בטור כלל וליכא למימר דמהני מטעם יד השליח וכמו אם קיבל בידו ממש מהני אף שאינו יד האשה כמו כן בחצירו הא ליתא דיד השליח ג"כ נעשה שליח האשה דכל גוף השליח נעשה שליח האשה אבל חצר השליח לא נעשה שליח האשה ונהי דאם עומד שם הוי כידו מ"מ יד זה לא נעשה שלוחה ורחוק מאוד לומר שאם עשתה אחד לשליח נעשה גוף השליח שלוחה וכל רשותו באופן שיהא