תפארת יעקב אבן העזר גיטין קסב

שישמע מפי הבעל ממש לא שיתגלה רצונו בלבד וכיון שזה האיש האומר לסופר בשליחות הבעל אין בידו שום דבר שיחשב עליו שלוחו רק מילי אינו כמות משלחו וא"כ לא שמע מפיו משא"כ אי הי' נחשב שליח במילי הי' חשיב כשומע מפי הבעל ועיין ר"ן ס"פ התקבל במה שכתב ליישב קושית הרא"ה שם על הרמב"ן והיא כמ"ש] ולפי זה יש לומר דאם מסר בידו גט להוליך לאשתו ע"י שקיבל ממנו הגט נעשה שלוחו ממש בגט זה וכשאומר לסופר לכתוב אחר הוי כשומע מפי הבעל דשלוחו כמותו קמש"ל דכיון שהגט שמסר לו נאבד בטל שליחותו ושוב אינו רק מילי ואינו כמות הבעל ולא שמע הסופר מפי הבעל

ולכאורה נראה להביא ראי' דלא כבעל העיטור דבעי בש"ס מאי איכא בין אביי דקאמר טעמא משום בזיון דבעל לרבא דקאמר משום מילי קאמר שליח מתנה איכא בינייהו והשתא תיקשי הא בגט גופא איכא בינייהו דנהי דבהך גוונא דבעל העיטור אין נ"מ דאיכא נמי משום בזיון דבעל אבל משכחת לה בהך גוונא דמתניתן שם דשליח זה עשה שליא אחר ונאבד הגט ממנו דאותו אחר יכול לכתוב על פי ציווי הראשון לאביי דליכא בהא משום בזיון דבעל כיון שנמסר לאחר גט רק שנאבד ממנו אין כאן בזיון דהא הבעל כתבו והוא אבדו אבל משום מילי אסור דכל שנאבד הגט בטל השליחות ואין כאן רק מילי והרי השני לא שמע מפי הבעל רק מראשון ולא נעשה שלוחו כמותו במילי. ואין להקשות הא בלא"ה איכא נפקותא באומר אמרו הא ליתא דיש לומר דהסוגי' התם בעי לומר נפקותא אפי' לשמואל דלית לי' דר"י באומר אמרו ועמ"ש לעיל סי' ק"כ] אבל הנ"ל קשה ומזה מוכח לכאורה דכל שנעשה הראשון שליח ע"י מעשה שקיבל ממנו גט ממש אף דאח"כ נאבד כבר נעשה קודם שלוחו כמותו והשומע מפיו כשומע מפי הבעל שע"י שקיבל הגט בשליחותו נעשה שלוחו לגירושין אלו גם על הכתיבה כשיאבד ויכול לצוות לאחר לכתוב וצ"ע ועכ"פ דברי הטור נכונים שהביא דברי בעל העיטור כאן דאפי' בהא הוי מילי

(ב) וזה נקרא שליח הולכה. אבל אין יכול לעשות שליח קבלה כמבואר במשנה ריש התקבל וגרסינן בירושלמי הגע עצמך שהיא צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה והביאו הר"ן ולכאורה אפשר לומר כיון דמטעם ספק אתינן עלה הוי ספק מגורשת בכה"ג דשמא לא חזרה בה אבל באמת הא ליתא דהא בירושלמי אמרו דבר זה על המשנה דקתני אם רצה לחזור יחזור הגע עצמך שהיא צווחת להתגרש והאיך קתני סתמא ואהא משני שמא חזרה בה א"כ כיון דהך רצה לחזור הכוונה דאינה מגורשת כלל א"כ בצווחת נמי אינה מגורשת כלל וכן מבואר להדיא בר"ן שפי' מתניתן לפיכך אם אמר אי אפשי שתקבל לה דלא כפירש"י רק דקמש"ל אפי' אמר הולך שהיא כזכי או הילך דג"כ דעתו שתתגרש מיד כל שביטל שליחותה אף דנתגלה דעתה שהיא רוצה בכך אני אומר שמא חזרה בה והשתא תיקשי הא במתניתן קתני אם רצה לחזור יחזור ואפי' ספק לא הוי והאיך נאמר דקמש"ל כהנ"ל דהוי ספק מגורשת וע"כ דאפי' ספק נמי לא הוי והטעם דאינו יכול ליעשות שליח לחבירו רק כשהזכות מבורר בשעת מעשה אבל כל שלא הי' הזכות מבורר אף שהיא רוצה באמת לא נעשה שלוחה והענין מצד עצמותו חוב הוא לה ועכ"פ אינה מגורשת כלל כמו שבארנו

והנה הטור הביא בשם בעל העוטור שאם מתרצית בכך אינו יכול לחזור כשאמר זכי לה וכתב הב"י דהוא נגד הירושלמי הנ"ל וכתב עוד דאם נתברר בשעת גירושין ממש שהיא רוצה אפשר דהיא מגורשת דלא שייך שמא חזרה בה ואני תמה כי לפי דעתו מה מקום ספק יש בזה הא בשעת גירושין ממש רצתה גם יש לתמוה מא קשיא לי' להטור בזה הא לא נזכר בדברי בעל העיטור כלל דכשנתגלה רצונה קודם גירושין מהני אדרבא משמע בהדיא דבשעת גירושין או כשהוא ביד השליח רצתה בכך ותיכף נתגרשה דכל שאומר זכי לה כל אימת שהוא מזכה לה זכתה וכל שרצתה והוא ביד השליח נתגרשה ואינו יכול לחזור. ובוודאי ליכא למימר דכה"ג הוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע כיון שלא נתגרשה תיכף בשעת נתינתו לשליח הא ליתא דלא גרע מנתן בידה והיא ישינה ואח"כ נעורה סגי באמרו הא גיטך וא"כ ה"ה הכא ואף אם נחלק ביניהם עכ"פ בשעת גירושין ממש אם רצתה בוודאי מגורשת ובהכי מיירי בעל העיטור: לכן נראה לי דלדעת הירושלמי ודעת הטור אינה מגורשת כלל עד שיגיע הגט לידה והיינו טעמא כיון דהענין בעצמותו חוב הוא לה רק שהיא רוצה בכך ברצונה בלבד אין זכין לה רק שתעשה שליח ממש דכל שחזרה אח"כ הרי נתגלה דחוב לה ובטעות רצתה שחשבה מקודם שהיא זכות א"כ כל שחזרה קודם שבא לידה בטל הזכי' למפרע וממולא אינה מגורשת שמא חזרה בה והיינו דקתני בירושלמי בפשיטות שמא. חזרה בה ולכאורה אכתי תיקשי הגע עצמך שצווחת להתגרש עד אחר הנתינה לשליח וע"כ דבהא נמי לעולם חיישינן לחזרה ומהאי טעמא נמי אתי שפיר טפי דלא הוי ספק מגורשת דלעולם לא נתבררו הגירושין רגע אחד שמא תחזור בה ולעולם מיקרי חוב דרצונה אינו מעלה ומוריד כיון שיכולה לחזור בה וזה ברור לפע"ד

אמנם בגוף הדין אף שבירושלמי אמרו כן אבל בש"ס דילן ממשמע כדעת בעל העיטור דאל"כ כשאמרו התקבל איצטרך לי' הוי לי' לומר דקמש"ל אפי' רצתה בכך לא מהני דאף שכתבו התוס' דס"ד דלא איצטרך התקבל רק לגלות אהולך מ"מ פשיטא דהוי רבותא טפי ממה דקאמר השתא דקמש"ל דכשהגיע גט לידה מגורשת מה דבמשנה משמע להדיא דעיקר חידוש דין בענין החזרה לא הדיוק בהגיע לידה דלא נזכר במשנה כלל ואינו רבותא כ"כ כמו בצווחת להתגרש מתחילה ועד סוף ומזה מוכח דבאמת כה"ג מגורשת

אך לכאורה יש לדון מטעם אחר דכיון דקתני במתניתן דאשה יכולה לעשות שליח קבלה ולא האיש א"כ ע"כ דבהך גוונא גופא דאשה יכולה לעשות שליח קבלה איש אינו יכול א"כ כיון דעשיית האשה אינו רק ברצון הבעל דאם אמר אי אפשי לא מהני א"כ מבואר דלהיפוך האיש אינו יכול לעשות אפי' ברצון האשה דאל"כ תרווייהו שווין ואפשר דהיינו דמקשה בירושלמי הגע עצמך שצוחת להתגרש ואי דבאמת כה"ג מהני א"כ איש ואשה שווין כנ"ל ומזה הוכיחו דחיישינן שמא חזרה בה

לכן נראה לפע"ד לדעת בעל העיטור כך והוא דהר"ן כתב דמתניתן דקתני לפיכך אם אמר אי אפשי הכוונה לאשמעינן כדברי הירושלמי הנ"ל ובאמת עדיין יש להבין, מהו פי' לפיכך שאמרו ומה ענין זה להך דמעיקרא והוי לי' למיתני ואם אמר אי אפשי ודוחק לומר דהכוונה כיון דקתני האשה שאמרה התקבל ולא קתני שהיתה מחזרת להתגרש ש"מ דלא מהני שמא חזרה

ומהאי טעמא ס"ל לבעל העיטור דבמתניתן כך הכוונה כפי דרכו של הר"ן ולאו מטעמי' והיינו דכל שאומר אי אפשי שיהא שלוחה אף שאומר זכי לה או הולך דהוי כזכי או הילך אינה מגורשת עד שיגיע לידה דשליח קבלה אי אפשר שיהא רק מכחה וכיון שאינו רוצה בשליחות דידה מצידו אי אפשר שיהא שליח קבלה אף שהיא מסכמת לזה לא מהני ולאו מטעמו של הר"ן שמא חזרה דלהא לא חיישינן כדברי בעל העיטור רק מטעם שאין שליח קבלה בא מכחו של בעל ואי דנימא כיון דזכות היא לה יהא שליח מכחה הא ליתא דבעל אינו רוצה בכך וזהו ההפרש שבין אשה לאיש דאשה יכולה לעשות שליח קבלה כל שהבעל מסכים נעשה שליח מכחה אבל