תפארת יעקב אבן העזר גיטין קסא

ואם אנו כפות אינו גט וי"א דתרתי בעינן כפות כדי שלא יהא חצר מהלכת וישן כדי שיהא משתמר לדעתה

(כח) אם הי' כפות. כך הוא דעת הרמב"ם לפי גירסא שלנו אבל רוב הפוסקים חולקין גם חמה הר"ן מנין לו לרמב"ם מ"ש בישן לפסול מדרבנן ולפענד"נ ליישב דברי הרמב"ם ועל הרא"ש ק"ל טובא כמ"ש והוא דהא ודאי דהך דינא דרבא דחידש דחצר מהלכת ל"ק הוא מכח דילפי' חצר מידה לכך בעי' שאינה מהלכת כמו ידה והשתא מבואר בהכרח דהא דאמר רבא כל שאילו מהלך ל"ק עומד ויושב ל"ק לאו מה"ת ל"ק דא"כ בהכרח נצטרך לומר משום דידה לעולם אינה מהלכת ואיהו דקא ממטי' לה א"כ מאי קשיא להו שם לרבא מהך דדגים שקפצו לתוך הספינה דהא ע"כ ידעו מהך סברא דזהו לא מיקרי מהלך דאל"כ ידה נמי מהלכת היא וע"כ דהא ודאי דלא ילפי' מידה רק בשעת הגט יהא החצר כמו ידה א"כ עומד ויושב ע"כ מדרבנן הוא ועוד אי ס"ד דלגמרי כידה משוינן לה א"כ כי דרשי' מה ידה, בסמוכה לא תתגרש בחצירה לעולם אפי' עומדת בצידו דל"ה כמו ידה דלעולם עומדת בצידו משא"כ חצירה ועוד למה בישן חשיב משתמר לדעתה הא נמי מידה למדו כדמוכח בש"ס להדיא ונימא דבעי' דיהא משתמר לעולם לדידה כמו ידה ואמת דהרא"ש כתב בזה לחלק דמשתמר מצד הסברא הוא משא"כ מהלך גזה"כ הוא. אבל הוא תמוה חדא דמבואר בש"ס להדיא דמשתמר ילפי' משום דבעי' כמו ידה כמו שפירש"י במשנה ריש הזורק ועוד דמה יעשה בהך דקיי"ל מה ידה בסמוכה כנ"ל

ואמת דדברי הרא"ש צ"ע בלא"ה דלמה לו לחלק בהא בלא"ה כיון שכתב דידה נמי בישנה לא משתמר לדעתה א"כ מה צורך לומר דבהא גזה"כ ובהא מסברא הא אפי' אי תרווייהו הוי גזה"כ אתי שפיר דמשתמר הוי ממש כידה דישנה אינה משתמרת ונעורה משתמרת כן בחצירה כשמשתמר לדעתה מהני אף דלפעמים לא משתמר כידה משא"כ לענין מהלכת דידה אינה מהלכת לעולם בעי' כמו ידה שלא תהלך לעולם אלא דמ"מ קשה א"כ אף כפות ליהוי מהלך דלפעמים אינו כפות ול"ה כידה ועוד מה יעשה בסמוכה כנ"ל

לכן נ' ברור דלא למדנו מידה רק שבשעת גירושין יהא כידה הילכך בעומד ויושב אז וכ"ש ישן ודאי מהני מה"ת רק דגזר רבא עומד ויושב אטו מהלך ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' אהא דקאמר וכ"ת ישן שאני דמ"מ תיקשי אהא דקאמר ניעור אינו גט משום דאינו משתמר לדעתה תיפ"ל דהוי חצר מהלכת ולפי הנ"ל ניחא דעומד ויושב ל"ה מהלך ואינו פסול רק מדרבנן משא"כ מכח אינו משתמר פסול מה"ת ולפ"ז מ"ש הרמב"ם ישן פסול דרבנן ה"ה עומד ויושב רק דבעומד ויושב פסול מה"ת מטעם שאינו משתמר לדעתה רק ישן דמשתמר לדעתה פסול דרבנן ולפ"ז מפרש הרמב"ם מה שאמרו והילכתא בכפות הכוונה דלא כרבא דסובר ישן סגי ומחלק בין עומד ויושב לישן רק דבאמת לא מהני רק כפות דישן נמי כעומד ויושב דמי דגזרינן אטו מהלך ויצא לו להרמב"ם דלא הי' הכוונה כפות וישן דהא שם בדף כ"א ל"א רק כפות בלבד ולא הוזכר ישן שמע מינה דכפות ודאי מהני רק בישן נחלקו סתמא דש"ס על רבא דל"מ והיינו דל"ק אלא בכפות משום דלאו לאפוקי מילתא דרבא אתי דרבא נמי ישן סגי רק אנן הוא דאסקינן הילכתא בכפות וכן (בדף י"א) אמרו והילכתא בכפות משום דלרבא מצי לאוקמא בישן רק אנן אמרי' דהלכה דאין דין זה רק בכפות והא דעביד צריכותא בכפות משום דבכפות נמי מצי מיירי דינו של רבא ולא בישן ובאמת אליבא דרבא גופא הוי ס"ד לגזור ישן אטו שאינו ישן קמש"ל דלא גזרינן וזה שדיקדק הרמב"ם וכאילו עומדת בצידה דהיינו להורות דע"כ לא בעי' בידה ממש דא"כ למה בעומדת בצידה מהני כנ"ל ודו"ק

סעיף יז. (כט) נתנו ביד העבד והוא ישן וחיא משמרתו ה"ז פסול ואם היה כפות הרי זו מגורשת

(כט) נתנו ביד העבד וכו' ואם הי' כפות. גם בזה הקשו דמקמש"ל כיון דניעור מהני כ"ש בישן ומזה רצו להכריח גירסת הטור אבל מהך דבסמוך מוכח להדיא דלא כגירסת הטור אם לא דגם שם הי' לו גירסא אחרת אבל באמת ניחא דס"ד דלא מיקרי חצירה רק כשהוא ראוי להשתמש בו ואז קונה מכח חצירה אבל כשאינו ראוי לשימוש כלל לא מיקרי חצירה וכמת דמי א"כ ס״ד דכפות וישן שאינו ראוי לשימוש כלל לא מיקרי חצרה קמש"ל דמ"מ קנתה מכח חצירה כנ"ל

סעיף יח. כתב הגט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו כיון שזכתה בעבד זכתה בגט ונתגרשה אם היה כפות ואם אינו כפות ונעור קנתה העבד ואינה מגורשת (ל) עד שיגיע הגט לידה וכן אם נתן הגט בחצרו ומכר לה החצר או נתנו לה כיון שקנתה החצר בשטר או בכסף או בחזקה נתגרשה אבל אם נתנו בחצרו של אדם אחר והאחר נתן לה החצר או שקנאתו ממנו אינה מגורשת

(ל) עד שיגיע הגט לידה. והרשב"א הקשה דהוי טלי גיטך מעג"ק ובאמת י"ל כפי מ"ש תוס' גבי גיטא דשכ"מ דהשתנות מרשותו לרשותה חשיב נתינה וה"נ כיון שנשתנה מרשותו לרשותה חשיב נתינה ואף דל"ה משתמר מעיקרא לא גרע מאויר הגג דלכ"ע בנח מגורשת משעה שנח וה"ה כאן אף דמעיקרא לא מיקרי משתמר לדעתה כשנעשה משתמר לדעתה מגורשת ומ"מ יש לחלק דהתם נמי נח בלי מעשה דידה כלל משא"כ בנטילתה ואף שהיתה יכולה לכפות לעבד מ"מ הא נמי חשיב מעשה דידה וצ"ע

סימן קמ. דין שליח להולכה וקבלה והובאה ובו יא סעיפים

סעיף א האיש עושה שליח (א) להוליך גט לאשתו (ב) וזה נקרא שליח הולכה ואינו גט עד שיגיע גט לידה לפיכך יכול לחזור בו עד שיגיע גט לידה

(א) להוליך גט לאשתו. כתב הטור בשם בעל העיטור שאם נאבד הגט מן השליח והוא ציוה לו שאם יאבד יכתוב גט אחר אסור לו לומר לסופר לכתוב אחר דמילי לא מימסרן לשליח ואם כתבו בעצמו ונתנו לה בפני עדים כשר וכתב ב"י שדבריו אינם ענין לסי' זה אלא גבי דין אומר אמרו לסופר אלא משום דתחילת דבריו באומר הולך גט זה כתבו רבינו כאן עכ"ל ובאמת דבדברי בעל העיטור גופא יש להבין מאי ענין דין זה לאומר לשליח הולך גט זה

לכן נראה דחידוש, גדול השמיענו הרב בעל העיטור בדין זה כאן והוא דוודאי ענין מילי לא מימסרן לשליח הכוונה שזה שמסר לו מילי לא נעשה שלוחו של אדם כמותו כל שלא מסר לו דבר ממש או שעשה מה שנצטוה לעשות מעשה אבל כל שלא עשה השליח דבר ולא נמסר לו דבר רק מילי לא נעשה שלוחו כמותו בזה והיינו טעמא שאינו יכול לומר לסופר כתוב כל שלא שמע מפי הבעל דבגט בעינן