תפארת יעקב אבן העזר גיטין קס

ד״א ולא בכדי שתשוח וכתבתי זה לפי שראיתי מי שטעה בזה והניח דברי הרא"ש בתימה. ועמ"ש לעיל די"ל דלא חידש שמואל כדי שתשוח רק באשה לא בבעל ובזה ודאי אתי שפיר אבל לא משמע כן בירושלמי

(כה) טבעת בידה. אבל מדברי תוס' גבי זרק לתוך חיקה וקלתה שהקשו דהא חיקה הוי ממש כידה ותי' דר"י קשורה ותלוי' ומיירי שנגררין על הארץ עכ"פ מבואר דכל דהוי כידה אין חציצה פוסלת דהוי ודאי אין הכוונה חיקה כשהיא ערומה וא"כ פשיטא דלתוך ידה ממש אין שום חציצה פוסלת וכ"ש טבעת וצ"ע ואולי אינו רק חומרא בעלמא

סעיף טו. (כו) היה ידה קטפרם (פי' שהעמידה ידה משופעת ולא זקופה כמחיצה ולא פשוטה לקבל) וזרק הגט על ידה ונפל לארץ אם נפל לתוך ד' אמות שלה ונח הרי זו מגורשת ואם לא נח בתוכן אלא נתגלגל מיד מתוכה לחוצה להן ה"ז ספק מגורשת נפל לתוך הים או לתוך האש אינה מגורשת והוא שתהא על גבי המים או סמוך לאש שמתחילת נפילתו לאיבוד היה עומד: הג"ה. וכל זה שאינה עומדת ברשותה אבל אם עומדת ברשותה אע"פ שנפל מידה ונתגלגל חוץ לד' אמות מגורשת דהא לא נתגלגל רק לרשותה מיהו לדידן דאין מגרשין ע"י רשותה כמו שנתבאר אם נפל הגט מידה צריך לגרש שנית ועל כן תגביה האשה ידיה בשעה שמקבלת גיטה שלא יפול מידה (כז) גם יהיו ידיה גבוהים מן הארץ ג' טפחים (ג"ז בסדר גיטין)

(כו) הי' ידה קטפרס. דין זה צ"ע כמו שאבאר ולשון הש"ס כך הוא אמר ר"י היתה ידה עשוי' כקטפרס אעפ"י שהגיע גט לידה א"מ אמאי הא כי נפל בד"א דידה קא נפיל. בדלא נח ותיגרש מאוירא דד"א תיפשוט דבעי ר"א ד"א יש להן אויר או אין להן אויר הב"ע דעומדת ע"ג הנהר דמעיקרא לאיבוד קאי ע"כ והרי"ף השמיט מימרא זו לגמרי ותמוה להשמיט דין המוזכר בלי חולק וכמעט כל הפוסקים הזכירו להזהר מזה עי' בסדר הגט וברא"ש י"ל דסמיך על מה שזכר דברי ר"י קודם עיי"ש אבל על הרי"ף קשה וליכא למימר כיון דלא סליק דברי ר"י רק בעומדת על גב הנהר מילתא דלא שכיח הוא ולא זכרה כדרכו הא ליתא דכיון דלא איפשטא בעי' דר"א א"כ בלי גב הנהר נמי נפ"מ דליהוי ספק מגורשת ולא מגורשת ודאי ועוד דהא כתבו התוס' דהוי מצי לישנוי' בחצר דידי' או בר"ה א"כ פשיטא דנפ"מ בדברי ר"י בחצר דידי' בלי גב הנהר כלל

הן אמת דדברי התוס' נפלאו ממנו דהאיך אפשר דהמ"ל כך ומשני לה במציאות רחוק בעומדת על הנהר מה דלא נזכר בדברי ר"י כלל אבל באמת לק"מ דהא ר"י קאמר אעפ"י שהגיע גט לידה א"מ דמשמע דיש כאן צד להתגרש לולא ידה וקמש"ל דכקטפרם אפי' הגיע לידה א"מ. והשתא אי בחצר דידי' מיירי אין כאן מקום להתגרש כלל רק לתוך ידה והאיך שייך אעפ"י שהגיע גט לידה דהא חוץ ידה לא משכחת לה שתתגרש והול"ל היתה ידה עשוי' כקטפרס ונתנו לידה א"מ וע"כ דמיירי שיש לה ד"א ג"כ והיינו דקאמר לא מבעי' בלא הגיע לידה דא"מ אלא אפי' הגיע לידה א"מ והיינו דפריך הא בד"א נפל ואפי' לא הגיע לידה ונפל תיגרש ואהא משני בלא נח ושפיר קאמר אפי' הגיע לידה דלא מבעי' בלא הגיע לידה כיון דלא נח א"מ אלא אפי' הגיע א"מ דקבלה זו לא מהני אבל מ"מ אכתי תיקשי להרי"ף דהול"ל מילתא דר"י באמת בחצר דידי' עכ"פ להשמיענו דקבלה זו ל"מ

לכן נלפענ"ד דבלא"ה י"ל דתוס' שם בד"ה ותתגרש הקשו וא"ת והא לא מינטר כדאמרי' בסמוך באויר גג ותי' חדא דאויר ד"א חשיב מינטר עוד תי' דר"א מספקא לי' אי תקנו אויר ואפי' לא מינטר עשו כמינטר כמו שעשו ד"א רשותו אעפ"י שאינו רשותו ע"כ

ויש לתמוה בעיקר קושיא זו מאי קשיא להו לתוס' הא הכא בהגיע לידה עסקינן והא פשיטא דמה שאמרו דבעי' מינטר היינו שיכולה לשמרו אף שלא שמרה והניחה כלב לחפשו כל שיכולה לשמרו קנתה ועד כמה תנטרא ותיזיל תדע דלפום מה שתי' התוס' דתוד"א חשיב מינטר והיינו דבקל יכולה להצילו מזיקא ונזק א"כ פשיטא דאפי' עמדה ולא הצילה מיקרי מינטר א"כ מאי קשיא להו הא בידה הי' כשהגיע לידה לקבלו שלא יפול ואז נתגרשה מכח אויר ד"א דהא מקום ידה לא גרע משאר אויר ד"א ובזו הרגע הי' מינטר שהיתה יכולה לשמרו שלא יחול וכי בשביל שלא שמרה ונפל לא תהא מגורשת ועכ"פ מנין להם לתוס' לחדש דתוך ד' חשיב מינטר דלא שמענו מכאן רק תוך ידה חשיב מינטר ולמה להו לאוקמא עומדת על הגג דוקא חוץ לד"א רק שא"ה דלא הגיע לידה אבל הגיע לידה אפי' לא קיבלתו כיון שבידה לקבלו משתמר הוי עכ"פ ונהי דשמטה ידה לא נתגרשה מכח אויר שלה נתגרשה כיון דשם מינטר ואדרבא בזה הוי מיושב טפי דל"ה מצי לישנוי' בחצר דידי' דמ"מ כמו דמקום חיקה וקלתה קנוי לה אפי' ברשותו כ"ש ידה ונהי דאין זו קבלה מ"מ אויר ידה קנוי לה במקום הנחת הגט מכח חצירה דמקום חיקה ג"כ אינו מתורת ידה רק כמו חצירה וכ"ש מקום ידה דנהי דאינו מתורת ידה הוי כחצירה וצ"ל דס"ל לתוס' דודאי יש להבין ל"ל דמקשה מאוירא דד"א הא בלא"ה מקום הנחת הגט על ידה ודאי קנוי לה ומשתמר הוי שיכולה לקבלו שלא יפול כנ"ל א"כ קנתה מכח חצירה כמו מקני חיקה דל"ה כידה כמ"ש התוס' הנ"ל ומ"מ כיון דנוקי לה קנתה כמו חצירה א"כ ה"ה מקום ידה מה בכך דלא מיגרשה מכח ידה ממש מ"מ מקום ידה קנוי לה ומיגרשא מכח חצירה ומה בכך דלא נח הא יכולה הי' שלא יפול וממילא אפי' נפל לא איכפת לן כנ"ל ועוד קשה דמשני בעומדת על גב הנהר דמ"מ ס"ס כשנפל לידה ל"ה עומד לאיבוד רק ע"י שלא קיבלתו אבל יכולה הי' לקבלו שלא יפול לנהר ול"ד להא דקדמה דליקה לגט שא"א רק שישרוף

ע"כ לבי אומר דהך מימרא דר"י שהי' ידה עשוי' מתולדתה כך שא"א לה לקבל בידה שום דבר הילכך מעיקרא לאיבוד הוי קאי וכן לא מתגרשה מאויר ידה דג"כ אינו משתמר שלא הי' יכולה לקבלו כלל וכן מדויק לישנא דר"י היתה ידה עשוי' כקטפרם דהיינו שכך ידה עשוי' מעולם שא"א לה לקבל דבר בידי' לכך אפי' הגיע לידה כיון שא"א שינוח שם בשום פנים א"מ והיינו דפריך ותיגרש מאוירה בארבע אמות דבהא לא בעי' מינטר או כל תוך ד"א חשיב מינטר כדברי התוס'

ולפיכך השמיט רבינו הגדול ז"ל מימרא דר"י כדרכו שלא להזכיר מילתא דלא שכיח כמו שלא זכר דין העבד בכפות וכ"ש הך שיהא ידה עשוי' מתולדתה כקטפרם אבל כל שידה כשאר בנ"א רק שהיא לא קבלתו ועשאתה ידי' כקטפרס בודאי מגורשת כמו שבארנו ובאמת מהראוי הי' לשתוק בדבר זה שהוא כנגד כל הפוסקים אבל מה אעשה שלא ראיתי לשום אחד שיתן טעם אפי' במקצת להשמטת הרי"ף מימרא זו לכן הכרחתי לזה להלכה ולא למעשה אף להחמיר

(כז) גם יהיו ידי' גבוהות מן הארץ. כן הוציאו מהך דשבת פרק המצניע (דף צ"ב) ובאמת לענ"ד עוד לא מוכח דודאי מיקרי הנחה אבל הוי כידו מונח על הארץ אבל לא כמונח על הארץ גרידא ואדרבא מוכח מדברי התוס' דכתבו תוך חיקה הוי כידה ותי' דנגררין על הארץ וקשה הא הוי כמונח לארץ וע"כ דהא ליתא דמ"מ תוך חיקה מיקרי כיון שהוא בחיקה וצ"ע

סעיף טז. נתן ביד עבדה והוא נעור והיא משמרתו (כח) אם היה כפות ה"ז גט וכאילו הגיע לחצרה שהיא עומדת בצדה