תפארת יעקב אבן העזר גיטין קנט

שתשמור היא ולא הוא לא תהא מגורשת כלל ואי יספיק שתשמור עמו תהא מגורשת לגמרי והנכון מצינו גט לחצאין שלא נפל בו שום ספק כלל רק כך יהא טיבו של אותו הגט שתתגרש לחצאין

לכן נראה דהכוונה דודאי כל שיש לאחד כח יותר מחבירו זכה הוא במאה אמה רק במחצה למחצה אם באמת הי' כח השמירה שוה בשניהם בצימצום א"מ כלל כנ"ל רק לפי שא"א שיהא הדבר בצימצום ממש ומחמת ספק מגורשת וא"מ ואהא קשיא להו לתוס' תינח בשניהם יכולים לשמרו שמא כת שמירתו של אחד גדול מהשני והוי ספק אבל באין שניהם יכולים לשמרו והגט אינו נשמר כלל לא מאיש ולא מאשה א"כ איזה ספק יש בזה ומה כח יש לזה יותר מחבירו כיון שאינו נשמר כלל א"כ א"מ כלל דכל שאין כחה גדול מכחו בשמירה א"מ כנ"ל וע"ז תרצו דהכוונה דנשמר ע"י שניהם א"כ שפיר הוי ספק ע"י מי נשמר יותר שא"א שיהי' נשמר בצימצום שוה בשניהם ודו"ק

והבט וראה דהם הקשו בשם התוס' כיון דהיא אינה יכולה לשמור וע"ז תרצו דמשתמר ע"י שניהם ואהא קשיא להו הא אגיד גבי' אבל לא כן קשיא להו לתוס' דהא לא איכפת לן רק הקושיא כיון דאינו נשמר כלל הרי שניהם שוין בו ואיזהו ספק יש שתהא מגורשת וא"מ וע"ז תרצו דרק הכוונה דמשתמר ע"י שניהם

איברא יש להקשות ע"ז דפריך לעיל והא אי אפשר לצמצם מבואר דאי הי' אפשר לצמצם אתי שפיר דמגורשת וא"מ אף דליכא ספיקא כלל אבל באמת לק"מ דבלא"ה יש לתמוה שם מה שהקשה הריב"א דלפי שא"א לצמצם הוי ספק מגורשת וכה"ג הקשו תוס' ובאמת לק"מ לפענ"ד דודאי בלא"ה יש להבין א"ה הכוונה בדברי רב לאפוקי קרוב לו ולה מפשטי' לגמרי ובא לפרש קרוב לו בד"א שלו אפי' באמת קרוב לה וכן להיפוך והיינו כששניהם עומדין בד"א וכן פי' הרשב"א באמת. אבל קשה דמשמע להדיא בש"ס דבתר דמקשה מע"מ ה"ד הוא דמוקי ששניהם עומדין בד"א וקשה הא מעיקרא ג"כ ידע דשניהם עומדין בד"א אי הוא קדם קרוב לו ולהיפוך קרוב לה והו"ל לפרש מחצה למחצה שבאו בשוה ועוד דהאיך אפשר לפרש מחצה למחצה שבאו בשוה וכי בשביל זה מיקרי מע"מ דזהו מורה בהדיא דעל זריקת הגט קאי לא על הביאה לד"א וברור דהכוונה דרב מפרש קרוב לו ד"א שלו. קרב לה ד"א שלה שיש לכ"א ד"א. וכל שהוא בד"א שלה הרי זרקו קרוב לה באמת וכן להיפוך והיינו דמקשה ה"ד מע"מ דאי נפל בנתיים הרי אינו לא בשלו ולא בשלה וע"ז משני דמיירי דשניהם עומדין בד"א וכך מיירי כולה מתני' בחדא גוונא דכלהו בחדא מחתא מחתינהו וכיון דהד"א שייכין לשניהם תלוי הדבר בקורבה ולא בא רב לומר רק דקרוב לה ל"מ רק בד"א לאפוקי מר"י מאה אמה וכשהוא מונח באמצע הוי מע"מ ובהא ל"ק כלל א"א לצמצם דאדרבא משו"ה ספק מגורשת רק הקושיא מאיזהו צד יכול להיות שיהא כח לשניהם בד"א בשוה הא כל הקודם זכה וכשבאו בשוה א"א לצמצם ואי דיש ספק א"כ לא תליא הדבר בקורבה כלל דאפי' קרוב לו או לה הוי ספק מכח הביאה מעיקרא ובודאי אא"ל מתני' זרקו לה קרוב לה דקאי על הביאה מעיקרא דא"כ בכלהו תלתא גוונא הי' הזריקה בשוה באה היא תחילה מגורשת בא הוא תחילה א"מ באו שניהם בשוה ספק וא"א לפרש כלל מתני' כך דהא זרקו לה קרוב לה קתני דמוכח להדיא שיש שינוי בזריקה בין קרוב לו לה ומע"מ והיינו דמשני בשמונה אמות מצומצמות דהדר בי' ממה דמוקי למתני' דד"א שייך לשניהם דא"כ הרי יש ספק לעולם מכח הביאה מעיקרא רק דמיירי דיש ד"א לכל אחד וקרוב לו בד"א שלו, ממילא הוא קרוב לו באמת וכן להיפוך ומחצה ע"מ דמונח בשלו ושלה דאין יותר מח' ביניהם וע"ז פריך והא אגיד גבי' והמדקדק בתוס' יראה שלא הקשו כפי מה שהקשה הרשב"א דידעו דלפי הך אוקימתא א"א שיהא ספק בביאה רק קושייתו דלישני באמת דמחצה למחצה הכוונה בביאה לא בזריקה כלל וע"ז תרצו דלשון מע"מ לא משמע הכי רק דבזריקה מיירי וקאי ארישא זרקו קרוב לה ועיקר מה דס"ד דתוס' להקשות הוא מכח הך אוקימתא שתי כתי עדים דג"כ מיירי באופן הזה וע"ז תרצו דשתי כתי עדים משמע טפי לישנא דמע"מ דהכוונה רישא כ"ע אומרים קרוב לו או כ"ע קרוב לה מע"מ שנים אומרים קרוב לה ושנים אומרים קרוב לו משא"כ אם נפרש מע"מ בביאה ודו"ק ומיושב גם קו' מהרש"א

ועכ"פ בארנו שא"א שנאמר מגורשת וא"מ בלי שיפול בגט צד ספק לא שיהא באמת טיבו של גט לחצאין ולפ"ז לק"מ קו' הרשב"א והרמב"ן אבל מ"מ מדברי הרמב"ם משמע כפי גירסת ה"ה כפי מה שפרשתי לעיל דאפי' יכולה לשמרו בסיוע מעט ממנו והוא צריך סיוע גדול ממנה הוי מע"מ כל שאינה יכולה לשמור לגמרי בלעדו וזהו דלא כהנ"ל וצ"ע ויש ראי' מירושלמי דכל היכי דשניהם שוין בד"א או בשמירה וכדומה חזר הדין לקרובה ממש ע"ש והיינו כמו שפרשתי דברי רב שמואל בר' יצחק ודו"ק

סעיף יד. בא הוא תחלה ועמד ואח"כ עמדה היא כנגדו וזרקו לה אם היה הגט בתוך ד' אמות שלו אינה מגורשת אע"פ שאם תשוה תטאנו עמדה היא (כג) ובא הוא ועמד כנגדה וזרקו לה אע"פ שהוא מחצה למחצה הואיל והיא לתוך ארבע אמות שלה ה"ז גט פסול עד שיגיע הגט לידה: הג"ה. (כד) אבל אם זרק לה לתוך ד' אמות שלה ואין הבעל נכנס לתוכו הרי זו מגורשת וכל זה מדינא אבל לכתחלה אין לגרש אפי' ליתן הגט לתוך חצרה או לתוך מלבושיה אלא לתוך ידה ממש וידה תהא פתוחה מתחלת הנתינה עד סופה (מרדכי פרק הזורק וסמ"ק וכל בו) כמו שנתבאר לעיל סי' קל"ח ואפי' בדיעבד אין להתירה לעלמא עד שבא הגט לידה ממש ונהגו עוד שלאחר שנתן לה הגט תסגור ידיה ותכניסנו תחת בגדיה ותזהר שלא יסייע לה שום אדם בקבלתו גם לא יהא שום דבר כגון (כה) טבעת בידה וכיוצא בזה בשעת קבלתו (הכל בסדר הגט)

(כג) ובא הוא ועמד כנגדה. לפי פי' הרשב"א והרא"ש הכוונה שבא בתוך ד"א שלה אבל חוץ לד"א שלה מגורשת ודאי בכל גוונא אפי' בא הוא תחילה ותמוה הוא לפרש דברי הרמב"ם כן והוא לא זכר כלל לאיזהו מקום בא כנגדה ולא כתב העיקר לד"א שלה וברור כמ"ש לעיל דהכל בעמדה תחילה תלוי דכל שלא עמדה תחילה אפי' רחוק מאה אמה שוב נתפשט כחו עד מאה ולא תוכל לזכות עוד בד"א רק הכל תלוי בשמירה וז"ב

(כד) אבל אם זרק כו' ואין הבעל נכנס וכו' כ"כ הרשב"א והרא"ש ונתן הרא"ש טעם דחיישינן דהוא יקרב לתוך ד"א ולכאו' נראה דאפי' עומד חוץ לד"א פסול מדרבנן שמא יקרב. ובאמת כפל ושילש הרא"ש להיפוך אבל הכוונה יקרב יקדם והיינו דאם עומד חיישינן דלפעמים יקרב הוא קודם ויחשבו דהאשה קרבה קודם אבל כשעומד בחוץ אין לחוש כלל דהא רואין דבחוץ הוא ולגזור בחוץ אטו שיעמוד בתוך ד' כל האי ל"ח וכן בכדי שתשוח כל שהוא א"ע בכדי שתשוח ל"ח כמו דל"ח בעומד חוץ לד"א. אבל בעומד תוך כדי שתשוח אפי' נכנס חיישינן ג"כ שמא יקדים פעמים הוא קודם ויחשבו דהיא קדמה כמו בד"א ול"מ כדי שתשוח רק שהוא עומד תוך