תפארת יעקב אבן העזר גיטין קנח

ממנו ומצד השמירה שניהם יכולין לשמרו מ"מ גם היא לא זכתה בהן ששמירתו כבר נמשכה גם לגבול שלה ושוב אינה יכולה לזכות בד"א לבטל הקנין דשמירה ובזה חידש שמואל כששניהם יכולין לשמרו דבכדי שתשוח הוי כהגיע לידה וככה עדיף מכחו אבל אין זה כוונת המשנה [כי נראה דאין בזה רק קרוב לה בלבד אבל קרוב לו ל"ה בזה רק אצלה שייך זה שהיא המקבלת והוא זורק לה וכל שיכולה ליטלו בכדי שתשוח הוי כשלה] רק בפ"ע מחדש דין זה ומדרבנן הוא כמו ד"א בר"ה בגט אבל פי' המשנה כר"י

והא דאמר ר"י לגיטין אמרו ולא לד"א לאו אהך משנה אמרה ר"י כמו שהוכחתי בראיות ברורות שא"א לפרש רק בעלמא אמרה ר"י דקל הקנינים חדשים דיש בגט [חוץ ידה וחצירה דנזכר מפורש בתורה גם בדבר אחר] רק בגיטין אמרו ולא לד"א ובודאי מאמר זה כולל גם קידושין שהרי אמר לגיטין אמרו ובכלל יש קרוב לו מצד השמירה הנזכר במשנתנו לפי פרושו של ר"י גם ד"א הנזכר בכמה מקומות בגט דלא פליג ר"י בזה וכן למטה במימרא דרי"א בפשיטות והא נפל בד"א ורחוק לומר דמיירי בסימטא דוקא וכן בהך דפ"ק דב"מ שזכרו התוס' וכן הך דשמואל כדי שתשוח שלא נמצא רק בגט על הכל קאמר ר"י רק בגיטין והטעם כמו שפירש"י ותוס' וע"ז מקשה לי' דמצינו קנין קרוב לה בגט שנאמר להדיא וכן לקידושין וע"ז משני שא"ה דקנין זה אינו בכלל זה כלל דזהו קנין דאורייתא ובהכרת גם בקידושין כן ויצאה והיתה כתיב אבל ר"י על מה שאמרו חכמים אמר שכך הוא לשונו לגיטין אמרו דבזה ל"ש ויצאה והיתה ורק בגט סמכו חכמים דנתינה בע"כ הוי נתינה ולא בד"א כמו שפירש"י והיינו דמקשה והא וכן לענין החוב קתני דלית בי' ויצאה והיתה אלמא דאין לחלק בזה דאי יש לחלק ממילא גם במתני' יש לחלק דלית בי' ויצאה והיתה ואהא משני דהכוונה זרוק לי חובי בתורת גיטין ולפ"ז הך קנין השמירה שייך גם בקידושין אבל קנין ד"א בר"ה וכדי שתשוח אינם בקידושין כלל דכללא הוא לגיטין אמרו ולא לד"א רק שאני הך מתני' שאינה בכלל דברי ר"י ולכך לא קאמר שאני קידושין דגם קידושין בכלל דבריו רק אותו הקנין בכלל דבריו ודו"ק

ומעתה באו כל דברי הרמב"ם על מכונם ואין בהם נפתל בין לגירסת הרשב"א בין לגירסת ה"ה דמעיקרא זכר דברי ר"י בקנין השמירה היכי דליכא ד"א כלל או דלא נפל כלל בד"א ואי נפל בד"א של אחד מיירי שלא קדם אותו שנפל בד"א שלו רק חבירו דאז אינו מועיל כלל אפי' עומדין רחוקין מאה אמה זמ"ז כמו שבארנו וע"ז אמר קרוב לו אינה מגורשת והיינו כמו שמפרש אח"כ ביכול לשמור ולא היא. מחצה למחצה וממחצה עד קרוב לה ולא עד בכלל והיינו לומר דאפי' גדלה שמירתה משמירתו כל שצריכה לסיוע שלו הוי מחצה למחצה עד שיהי' קרוב לה ממש הוי ספק מגורשת וממילא נלמוד דקרוב לה דהיא יכולה לשמור בלעדו כלל ודאי מגורשת ולגירסת הרשב"א נזכר ברמב"ם בפי' כמו קרוב לו והדר מייתי מילתא דשמואל מה דמחדש כפי פי' ה"ה בפי' ב' והדר מפרש כיצד מהו הפי' קרוב לו כפי דברי ר"י ולגירסת הרשב"א, מפרש גם קרוב לה ולגירסתנו אינו מפרש קרוב לה דממילא נשמע גם לא חש להזכיר המגורשת ודאי כי י"ל לגירסתנו גם בזה עכ"פ פסול כמו בכדי שתשוח רק האינה מגורשת והספק זכר כמ"ש הראב"ד דנפ"מ לידע האינה מגורשת והוי ספק אבל לגירסת רשב"א י"ל דבזה מודה שמואל דאפי' פסול ל"ה ודוקא בדבר התלוי בריחוק מקום חש שמואל כמו שפירש"י לא במה שתלוי בשמירה ודו"ק ואח"כ זכר קנין ד"א דמודה בי' ר"י כמו שכתבו התוס' דזה מהני אפי' שניהם יכולים לשמרו דהוי מחצה למחצה ולא משכחת לה רק בעמדה היא תחילה ונפל בד"א שלה או עמד הוא תחילה ונפל בשלו אבל להיפוך אפי' רחוק הרבה ל"מ ד"א כמו שבארנו ובזה עדיין תלוי בשמירה ובכדי שתשוח וזהו דוקא בגיטין אבל בקידושין ליכא רק קנין השמירה ולא קנין ד"א בר"ה ולא בכדי שתשוח כמו שבארנו ויצאו כל דברי הרמב"ם נכונים וברורים ועוד יתבאר קצת פרטי דבריו אבל לפי שאינו נוגע לענין שבו נתקשו דברי הרמב"ם לכן לא כתבתי פה ויתבאר בסמוך בס"ד

(כא) הר"ז פסול עד שיגיע לידה ואח"כ תנשא בו לכתחילה. הנה כל הפוסקים לא נתעוררו בלשון זה של הרמב"ם ומשמע מדברי כלם דצריך שיתננו לידה דוקא וכן משמע באמת בירושלמי דקאמר המחוור שבכלן עד שיתננו לידה אבל מלשון של הרמב"ם מוכח להדיא דאפי' נפל הגט בכדי שתשוח או בד"א באופן דמהני אף דפסול מדרבנן מ"מ בהגיע לידה שנטלתו בעצמה מגורשת גמורה היא ואין צריך לחזור וליתן לה דאל"כ מה זה שכתב עד שיגיע לידה עד שיתננו הול"ל גם מה זה שאמר ואח"כ תנשא בו לכתחילה פשיטא דבנתן לידה תנשא בו וברור דכוונתו כמ"ש שם בהלכה י"ח שכתב עד שיגיע הגט לידה כתב עליו ה"ה וז"ל ונראה שהוא סבור שאם נטלתו היא מן העבד נתגרשה והרשב"א ז"ל נסתפק בזה וכו' דילמא הוי כטלי גיטך מעג"ק עכ"ל ולפ"ז פשיטא דכאן כוונת הרמב"ם כך והכא יראה פשוט דל"ה טלי גיטך מעג"ק דכל שנתן לה הגט באופן שלא תצטרך לילך רק לשוח וליטלו הרי סייע בנטילתה ומקרי ונתן וכן לד"א ויש לתמוה על האחרונים שלא העירו בזה גם ה"ה לא ביאר דעתו בזה כלל

(כב) שניהם אין יכולין לשמרו. עב"ש בשם התוס' וכתב ליישב בשם הר"ן והוא דחוק וכבר כתב ה"ה שלא העלו הרשב"א והרמב"ן תירוץ בזה ולפענד"נ בכוונת התוס' כך דוודאי הא ל"ק להו כיון דאינה יכולה לשמרו למה מגורשת די"ל כמ"ש גבי אויר ד"א דכמו דעשו אינו ברשותו כרשותו כ"כ עשו לא מינטר כמינטר ובודאי ל"ה כוונת התוס' דמספקא לי' לר"א בהא דא"כ הוי תרי ספיקא חדא אי עשו לא מינטר כמינטר ואפי' עשו אויר ד"א לא תקנו כלל דהא בזה ודאי יש ספק תדע דהא לתי' ראשון מינטר ומ"מ יש ספק וא"כ ר"א לא נסתפק בתרתי וע"כ דבאמת פשיטא לי' דלא מינטר כמינטר רק הספק אי אויר תקנו או לא ודברי מהרש"א שם בתוס' בד"ה ותתגרש מאויר ד"א תמוהין לפענ"ד שכתב ולקמן דפריך והא לא מינטר היינו דתיפשט בעי' דר"א והוא תמוה דר"א לא נסתפק רק אי אויר ד"א תקנו או לא ומה בכך דמינטר והתם גבי גג אויר רשותה היא ובהא לית ספיקא דאויר קונה כל דמינטר גם בזה ל"ש כלל לא מינטר כמינטר דלא עשו בזה אינה רשותה כרשותה באופן שדבריו תמוהין לפענ"ד ועי' בר"ן שם מבואר להדיא כמ"ש] ועכ"פ מבואר מדברי התוס' דעשו לא מינטר כמינטר כמו דעשו מה דאינה רשותה כרשותה ולפ"ז י"ל דה"ה במאה אמה לר"י לא בעי מינטר דעשו למכ"מ וכ"מ מתוס' דהק' לר"י הא אי"ל ד"א דוקא ותרצו דהא אפי' יכול לשמור כמוה ולמה לא תרצו דד"א אפי' ל"מ דעשו למכ"מ ומאה אמה דוקא ביכולה לשמרו עכ"פ וע"כ דודאי י"ל כיון דתקנו מאה אמה לעשותם כרשותה עשו למכ"מ רק דבעי' מאה אמה א"א רק באופן שיהא לאחד מהם כח יותר מחבירו וכח זה היא בענין השמירה שתשמור היא ולא הוא או להיפוך וכשאין שניהם שומרין או שניהם שוין בשמירה ממילא שניהם שוין ובד"א תלוי בקדימה ובמאה אמה בשמירה אבל אין ענין השמירה דלולא זה אינו גט מכח דלא משתמר רק דעי"ז יהא כחה עדיף מכחו

אמנם הם ז"ל קושי' אחרת הקשה להם דודאי י"ל הך מחצה למחצה דדיינין לה כספק מגורשת מהו הספק שיש בזה בשלומא בספק קרוב לו שייך לומר ספק מגורשת אבל בשניהם יכולין לשמרו במה נפשך אי כך הדין דוקא