תפארת יעקב אבן העזר גיטין קנז

שהרי הקשה עליו על מ"ש תוך ד"א מגורשת דהא בר"ה עסקינן הכא ובר"ה אין ד"א מועיל כמ"ש בהל' גזילה וא"כ שיעורו בכדי שתשוח והביא ראי' דכדי שתשוח וד"א תרי מילי נינהו עיי"ש והשתא תיקשי ל"ל האי טעמא אפי' אי הי' בדין דד"א קונות בר"ה מ"מ כיון דכדי שתשוח וד"א תרי מילי נינהו קשיין דברי רמב"ם מדידי' אדידי' דבהלכה י"ג כתב דבכדי שתשוח פסול הוא משמע דקודם הוי ספק מגורשת. ובתר הכי כתב דתוד"א דהוא קודם שיעורא דכדי שתשוח פסול הוא דהוי ולא ספק וע"כ דס"ל דלולא דד"א בר"ה אינן קונות ל"ה ק"מ דלעיל ביקש לומר דבכדי שתשוח פסול הוא ולא כשר לגמרי ובתר הכי דמיירי מדין ד"א קמש"ל דאפי' בתוך ד"א פסול הוא ולא ספק רק דקשיא לי' להר"ן ז"ל הא גופא למה תתגרש בד"א מדאורייתא כיון דבר"ה הוא ובאמת לפמ"ש הרשב"א בחידושיו דשאני גט דאפי' בר"ה קונה. ממילא גם קו' הר"ן מיושב מה שהק' על הרמב"ם ושמואל דקאמר כדי שתשוח סובר באמת ד"א בר"ה ל"מ אפי' בגט

ובאמת יש לתמוה על הר"ן וכן על התוס' שהקשו קושיא זו דד"א בר"ה ל"מ עד שהוצרכו לומר דהכא בצידי ר"ה או ביכולה לשמרו והא בלא"ה לק"מ דהא ר"י נמי מוקי לה בקרוב לה אפי' מאה אמה ופשיטא דל"מ ד"ז בשום מקום ובפי' אמר ר"י גופא לגיטין אמרו ולא לדבר אחר וא"כ כיון דלא מצינו פלוגתא בש"ס אר"י בזה א"כ פשיטא דלכ"ע לגיטין אמרו ולא לדבר אחר א"כ לרב נמי דמוקי בד"א בודאי רק בגיטין כן ולא בדבר אחר וא"כ ע"כ דמיירי בר"ה ממש דבסימטא בכל מקום מהני ודוקא בגיטין ולא בדבר אחר ושפיר קאמר רב אשי דד"א בעלמא בר"ה לא קני דמ"ש ד"א לרב ממאה אמה לר"י ודו"ק

ועוד שנית י"ל דחשכ"ל כדי שתשוח וד"א ליכא שבשעה שבא הגט לאויר המקום שנפל שם ל"ה היא עדיין בתוך ד"א וקודם שהגיע לארץ רצתה כנגדו עד שהגיע לד"א והשתא כיון דאויר שסופו לנוח כמונח דמי א"כ הגע עצמך שזרק לה גט לחצר כשהגיע לאויר החצר קנתה היא החצר בודאי ל"ה גט דהוי חצירה הבא לאחר מכן דכשהי' באויר הוי כמונח בחצר ואף כשהגיע לאויר הרי הוא כמונח שלא בחצירה ואף שבאה וזכתה בד"א אותה זכי' ל"מ שתתגרש מטעם חצירה דהוי חצירה הבא לאחר מכן אבל מטעם כדי שתשוח מתגרשה דאטו אם זרק לה גט ורצתה כנגדו וקבלתו בידה דודאי מהני וה"ה בכדי שתשוח שאין הקנין מטעם חצר רק דבזה קנתה כמו שהגיע לידה ובהכי איירי שמואל דקאמר בכדי שתשוח דקאי על דברי ר"י דלא איירי כלל בד"א וכן הרמב"ם מעיקרא דלא (מיירי בד"א נקט כדי שתשוח דבהכי מהני בלא ד"א בגוונא הנ"ל אבל היכי דמהני לה ד"א כל שהגיע בד"א ל"ה רק פסול מדרבנן ודו"ק כ"ז כתבתי לפום דרכן של ראשונים ז"ל בכוונת רבינו הרמב"ם

אבל לפענד"נ לפרש דברי הרמב"ם ולא יקשה עד"ק כלל גם יתבאר למה בקידושין ל"ז רק הקירבה בשמירה ולא זכר כדי שתשוח ולא ד"א רק כאן בהל' גירושין כמו שאבאר. דהנה י"ל בסוגי' דקאמר ר"י קרוב לה שנינו אפי' מ"א. דהא ודאי לא פליג ר"י דד"א קונות בגט כמ"ש תוס' ראי' מפ"ק דב"מ ועוד אס"ד דלס"ל לר"י ד"א בגט כלל תיקשי הד"ק התם בש"ס דרי"א לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ופריך עלה מהא דקתני וכן לקידושין ומשני שאני התם ויצאה והיתה והשתא תיקשי כיון דמילתא דר"י אהך דקרוב לה דקתני במתני' איתמר דקתני להדיא וכן לקידושין והאיך יאמר לגיטין אמרו ולא לד"א והול"ל לגו"ק אמרו ולא לד"א ולי"ל דסמיך אהא דקתני במתני' להדיא וכן לקידושין דהא וכן לחוב נמי קתני ובע"כ ממעט לה א"כ פשיטא דאיכא למימר דה"ה קידושין ממעט כמו חוב וכלהו נשנו במשנה קידושין וגיטין וחוב. והאיך יאמר לגיטין אמרו וממעט חוב ושביק קידושין. וע"ק דקאמר לגיטין אמרו משמע דתקנת חכמים הוא והאיך שייך בזה ויצאה והיתה בתקנתא דרבנן. וע"ק א"נ דר"י באמת אהך מתני' דהכא קאי א"כ מס"ד להקשות ממשנה גופא דר"י קאי בה ועלה אמר דבריו ובהך משנה נאמר וכן לקידושין וחוב. ועוד דמשני שא"ה והאיך שייך לשון התם דמאי התם והכא איכא. הא הכא הוא הכל רק הול"ל שאני קידושין דכתיב ויצאה כיון דהך וכן לקידושין נאמר במקומו עם גיטין. גם האיך שייך לומר איתבי' ר"א בזה ל"ש רק כי מקשינן קושיא ממק"א אבל בהא הו"ל לסתמא דש"ס לפרושי מילתא וכן לקידושין שאני קידושין כדפריך לעיל לר' אושעי' דקאמר אפי' היא בצפורי וחצירה בעכו והא היא בתוך ביתה קתני וכן כה"ג דאמורא מחדש במשנה דבר מה דמפורש באותה משנה להיפוך ממש והוא תמוה לכאו'

גם יש להבין כיון דבש"ס קאמר ויצאה והיתה דכל מה שיש בגיטין יש בקידושין א"כ כיון שכתב הרמב"ם ז"ל בגיטין דין ד"א כ"כ הו"ל להזכיר בקידושין ד"ז דהא ויצאה והיתה כתיב ושם אין זכר לד"א ועוד אי שמואל ליפרושי מתני' בא הו"ל לפרושי קרוב לו וקרוב לה ומע"מ גם בש"ס הול"ל ושמואל אמר כמו בכ"מ כה"ג

לכן נראה לענ"ד ברור דהנה תוס' הקשו דבפ"ק דב"מ מוכח דר"י אי"ל רק ד"א. ותרצו דד"א אפי' יכול לשמור כמוה וחוץ לד"א בעי' יכולה לשמור עיי"ש ולפ"ז נלפענ"ד פשוט כיון דבש"ס מוכח דמילתא דר"י בשמירה הוא קנין מה"ת בגט. מדמשני עלה קרא דויצאה והיתה ובדרבנן ל"ש זה א"כ נראה דאף דמודה ר"י דיש תוקף לד"א אפי' שניהם יכולין לשמרו. היינו דוקא כשבאה היא תחילה לקבל הגט ואח"כ עמד הוא כנגדה דאז זכתה היא בד"א שלה קודם בואו. אבל כל שבא הוא מתחילה ואח"כ באה האשה ועמדה נגדו לקבל גיטה אפי' הוא רחוק ממנה מאה אמה מ"מ לא זכתה היא בד"א שלה כל שהוא יכול לשמור ג"כ כמוה דכיון דסובר ר"י דכל שיכול לשמור קונה אפי' מאה אמה ויותר א"כ כל שעמד הוא קודם הרי קנה כל שיעור שיכול לשמור וא"כ אם עמדה היא בתוך שיעור זה אפי' מאה אמה רחוק לא זכתה בד"א שלה שכבר קדם הוא וזכה בהן עד שתכלה שמירתו משא"כ לרב דלא ס"ל מאה אמה כלל א"כ כל שנפל הגט לד' אמותי' והוא רחוק ממנה הרבה מועיל ד"א שלה ולא אמרו וליחזי הי מינייהו קדים רק אם שניהם עומדין בד"א אבל ברחוקים הרבה זמ"ז שוב אין הדבר תלוי בקדימה רק אם נפל בשלו הוי קרוב לו ובשלה הוי קרוב לה אבל לר"י דמחדש קנין השמירה ואפי' מאה אמה שוב לא מהני ד"א ואפי' רחוקים הרבה רק שיקדים האחד לחבירו דאם קדם חבירו אפי' נפל בד"א שכנגדו אינו מועיל להיות קרוב לה דהוא שקדם כבר זכה ע"י השמירה מאה אמה עד שתכלה שמירתו ולא מהני ד"א רק כשקדם אותו שנפל בד"א שלו אבל בלא קדם אותו שנפל בד"א שלו רק חבירו קדם עדיין הדבר בשמירה תליא ואין מועיל לו ד"א כלל וז"ב לפענ"ד בפרט דקנין ד"א בר"ה דרבנן הוא גבי גט כמ"ש הרשב"א וקנין השמירה קנין דאו' הוא כנ"ל וכבר זכה ע"י, קנין השמירה כל המקום עד מאה אמה עד כלות שמירה והאיך יזכה חבירו בד"א השייכים לשיעור שמירתו של זה שקדם רק כל שחבירו ג"כ יכול לשמרו אז שניהם שווין במאה שביניהם דבזה לא מהני קדם כיון שגם חבירו יכול לשמרו כמו הוא וזכות ד"א בשמירה תלוי ודו"ק

ולפ"ז שמואל שחידש דכדי שתשוח לא פליג אדר"י כלל הן בקנין השמירה הן בקנין ד"א רק דבר חדש הוא שחידש דכדי שתשוח הוי ג"כ קורבה והוי קרוב לה ונפ"מ כששניהם שוין בשמירה אז בכוי שתשוח הוי קרוב לה כמו שפי' ה"ה באופן ב' ואי קשיא ל"ל בכדי שתשוח הא ד"א מהני לר"י אפי' שניהם יכולין לשמרו כמ"ש התוס' הא ליתא דכבר נתבאר דלר"י היינו דוקא כשעמדה היא תחילה אבל בעמד הוא תחילה אפי' נפל בתוך ד"א שלה רחוק הרבה מן הבעל לא זכתה בד"א שלה ונהי דגם הוא לא זכה דהא רחוק הוא