תפארת יעקב אבן העזר גיטין קנו

בקידושין ובכדי שתשוח פסול עד שיגיע לידה. ובפי' הב' דשמואל לא פליג אדר"י רק דין חדש קאמר היכי דשניהם יכולין לשמרו דהוי ספק מגורשת לר"י וחידש הוא דאם הי' קרוב כ"כ בכדי שתשוח הוי וודאי גט רק פסול מדרבנן עד שיגיע לידה ולשני הפרושים מפרש מה שאמר אח"כ עמדה היא תחילה אין הכוונה דיפה כחו של בעל במה שנכנס לד' אמות דהא ליתא דכל שקדם אחד זכה בד' אמות רק מכח החומרא פסול עד שיגיע לידה לאפוקי מהרשב"א שכתב דלא פליג שמואל רק לפי שנכנס הבעל ד' אמות שלה אבל בלא נכנס אפי' פסול לא הוי

והנה ב' פרושים הללו יש לתמוה עליהם חדא דמ"מ האיך כתב בהלכה ט"ו בעמדה היא תחילה וזרקו לתוך ד' שלה אינו רק גט פסול ומבואר מדבריו דאפי' אינו בכדי שתשוח. דתוך ד' וכדי שתשוח וודאי תרי שיעורי נינהו כמ"ש הר"ן וא"כ תיקשי הא קודם מכדי שתשוח ספק מגורשת הוי כדמוכח מדבריו בהלכה י"ג כמו שכתב ה"ה גופא לדחות דברי הרשב"א שכתב דבלא נכנס אפי' פסול לא הוי דמדברי הרמב"ם סוף הלכה י"ג מבואר דאפי' בלא נכנס פסול הוא הרי דמפרש התם בתוך ד' שלה ודוקא בכדי שתשוח פסול וקודם הוי ספק מגורשת וכ"ש בנכנס שאין דינו להיות פסול קודם כדי שתשוח ואפי' לפי' הב' של ה"ה דמה שאמר כדי שתשוח היינו בששניהם יכולין לשמרו עכ"פ האיך כתב אפי' מחצה למחצה דהיינו שניהם יכולים לשמרו פסול תוך ד' והא קודם כדי שתשוח ספק מגורשת הוי

גם אני תמה על מה שכתב שהוצרך לומר פי' הב' שקשה לו מה שלא כתב בקידושין רק כר"י ור' יונתן וא"כ מה הועיל בפי' זה ס"ס תקשי למה לא כתב בקידושין חידוש זה שחידש שמואל כששניהם יכולין לשמרו מ"מ בכדי שתשוח מקודשת וודאי ואי דאף שאמרו במשנה וכן לקידושין מ"מ לא לגמרי מדמינן לה אף דכתיב ויצאה והיתה א"כ גם לפי' הראשון נאמר כן. גם על פי' הרשב"א יש לתמוה חוץ מה שהקשה ה"ה דמ"מ כיון דשמואל סובר היכי דנכנס הוא בתוך ד' שיעורו בכדי שתשוח א"כ האיך לא כתב דקודם כדי שתשוח אפי' בתוך ד' שלה הוי ספק מגורשת והוא כתב בהיפוך דכל תוך ד' אפי' נכנס פסול הוא דהוי

והנה הלח"מ תמה על ה"ה שלא הקשה על הרשב"א ממה שאמר וממחצה למחצה עד שיהא קרוב לה הרי זו ספק מגורשת דלהרשב"א בהא מגורשת גמורה היא. ודבריו תמוהין דאי הא קושי' תקשי לי' לה"ה גופא לפי' הב' דהך שיעורא כדי שתשוח הוא רק בשניהם יכולין לשמרו אבל בקרוב לה דהיא יכולה לשמור ולא הוא מגורשת וודאי רק פסול מדרבנן א"כ תקשי לי' קושי' זו דהא כתב בקרוב לה הוי ספק מגורשת וע"כ משום דבעינן כדי שתשוח וצ"ל דהא לא קשי' דמה שאומר עד שיהא קרוב לה עד ולא עד בכלל הוא דכיון דהקורבה הוא בשמירה א"כ כל שצריך להצטרף שמירתו הוי ספק מגורשת עד שתוכל לשמור בלעדו לבדה ואין זה שיעור משהו כמו בקירוב וריחוק מקום דפעמים צריכה סיוע גדול ולפעמים סיוע קטן ועד שלא תוכל לשמור בלעדו לגמרי הוי מחצה למחצה [וחידוש גדול השמיענו הרב ז"ל בזה כי באמת יש לפרש דכל שכחה עדיף מכחו לא מחצה למחצה כמו שאבאר לקמן בס"ד בכוונת התוס'] אבל בקרוב לה לגמרי הוי וודאי מגורשת וזה ברור לכן לא הקשה ה"ה רק על הרשב"א דלפי דעתו הוי מגורשת גמורה ואפילו פסול מדרבנן לא הוי והאיך לא זכר הרמב"ם בקרוב לה מגורשת גמורה בלי פסול דרבנן כלל

והרא"ש פי' בדעת הרמב"ם בענין דברי הרשב"א אלא שהוא חלוק עליו בדברי אחד אשר יסתלק בזה קושיא אחת של ה"ה דסובר דשמואל קאי בין אנכנס הוא בתוך ד' אמות שלה בין אהך מילתא דר"י בענין השמירה דאפי' קרוב לה בעינן כדי שתשוח ופסול מדרבנן עד שיגיע לידה והיינו כפי' א' של ה"ה ולא נחלק הרא"ש רק בהך מילתא בלא נכנס כלל ונפל בד' אמות שלה דמגורשת גמורה הוי להרא"ש ולה"ה אין הפרש בזה ובין נכנס ובין לא נכנס פסול מדרבנן עד שיגיע לידה

נמצא דבין להרשב"א בין להרא"ש בין לה"ה לב' הפרושים יקשה כיון דשמואל תרתי קאמר חדא כדי שתשוח ומעיקרא לא הוי וודאי מגורשת ומכדי שתשוח עד שיגיע לידה הוי פסול מדרבנן ולמה כתב הרמב"ם ז"ל דכל שהגיע תוך ד' אמות פסול מדרבנן הא לדברי כולם קודם בכדי שתשוח אפי' תוך ד' אינה מגורשת ועכ"פ ספק מגורשת ולא פסול מדרבנן

ולפי הנ"ל נתבאר דמ"ש הב"ש (ס"ק כ"ב) לדעת הרמב"ם דקרוב לה הוי ספק מגורשת. ולהמבואר נמצא דלפי' הב' של ה"ה מגורשת ודאי וכן לפי' הרשב"א. ואפי' פסול דרבנן ל"ה ואפי' תימא דהרשב"א כתב כן לפי גירסא שלו אבל לפי גירסת המחבר לא ס"ל להרמב"ם כן מכח קו' ה"ה אבל עכ"פ מגורשת ודאי הוי אפי' לגירסא דידן לפי' ב' של ה"ה גם מ"ש בסקכ"ג לדחות דברי ה"ה מה שהוכיח מדברי הרמב"ם דלא כהרשב"א [והוא כתב ראי' זו לעצמו והם דברי ה"ה] דהתם איירי שאין לה ד"א דקדם אחר והוא תמוה דאחר אינו מפקיע הד"א לגבי גט זה שאין לו שייכות בו דאל"כ משכחת לה שזכו שניהם ביחד דקדם אחד ועמדו שניהם והלך לו אותו אחר גם מ"ש נמצא יש כאן ג' שיטות הרא"ש והרשב"א וכו' משמע דדעת אחת להם והא ליתא דהפרש גדול ביניהם בקרוב לה דיכולה לשמרו ולא הוא להרא"ש א"מ רק בכדי שתשוח ופסול מדרבנן עד שיגיע לידה ולהרשב"א בהא מגורשת הוי ואפי' פסול דרבנן ליכא כמו שבארנו

ומה שנ"ל בביאור דברי הרמב"ם על שלשה פנים. ואף דהאחרון הוא העיקר לפענ"ד וברור בדעתו ז"ל ומיושב בו גם דבריו בהל' אישות שנשתנו מדבריו בהלכות גירושין בכמה דברים. מ"מ הוצרכתי לכתוב גם שני פנים הראשונים שהם נוטין לפי דרכן של ראשונים ז"ל. [ובמקום שיש לומר אופני דרך סלולה ולא לנטות מדברי ראשונים גם אם נשאר מעט מוקשה עכ"ז הוא דרך היפה] רק יתיישבו הדברים שנשארו בקושיא לפי פירושם. אבל האחרון הוא דבר חדש לא עמדו עליו הראשונים לכן כתבתי באחרונה. ולחלוק כבוד לשני אופנים הראשונים. ומ"מ האחרון עיקר לפענ"ד כמו שבארנו

ומתחילה נאמר כי מה שהסכימו הרשב"א והרא"ש וה"ה דמילתא דשמואל נאמר גם על ד"א דבעינן כדי שתשוח ואהא קשיא לן דהא ד"א וכדי שתשוח תרי מילי נינהו והאיך כתב הרמב"ם דתד"א פסול. אינה מגורשת או ספק מגורשת הול"ל עד בכדי שתשוח דאז הוא פסול כמ"ש לעיל. לפיכך נ״ל להיפוך דתוך ד"א מהני אפי' אינה בכדי שתשוח ומ"ש הרמ"א מקודם דממחצה למחצה עד קרוב לה הוי ספק מגורשת היינו הכל חוץ לד"א דלא אתינן עלה רק מכח קורבה דשמירה אבל תוך ד״א שלה ביאר בהלכה ט"ו דאפי' מחצה על מחצה פסול מדרבנן ולא ספק מגורשת ומה שאמר בהלכה י"ג הי' קרוב לה בכדי שתשוח פסול הא קודם שיעור זה פסול הוא דבא להשמיענו דאפי' בכדי שתשוח פסול הוא וכ"ש קודם ומ"מ ספק מגורשת מעיקרא נמי ל"ה כמ"ש בהלכה ט"ו להדיא. ואי קשיא תינח ברמב"ם אבל מה נעשה במילתא דשמואל דקאמר בכדי שתשוח ולמה לי כ"ה הא תוך ד"א סגי ואי בעמד הוא תחילה ל"מ כדי שתשוח בד' אמותיו הא לאו קושיא הוא דשמואל באמת סובר דד"א ל"מ בר"ה כלל כרב אשי שהביאו התוס' שם רק רב דמפרש מתני' בד"א סובר דבגט מהני ד"א גם בר"ה ולפ"ז לשמואל ל"מ רק בכדי שתשוח אבל הרמב"ם פוסק בזה כרב דבגט גם בר"ה מהני ד"א הילכך בד"א אפי' קודם שיעור זה מגורשת רק פסול מדרבנן. ונראה לי שגם הר"ן ז"ל הבין כך דעת הרמב״ם ז"ל