תפארת יעקב אבן העזר גיטין קנג

אבל הכא דאירע סיבה לולא דמינטר מרוח מחמת מחיצות המעקה לא הוי מגורשת דלולא הסיבה הי' הרוח דחהו למחיצות החצר ושם אינה מתגרשת והשתא ניחא שלא זכרו הפוסקים לחלק בין מחיצות עודפות דלא בעינן בתוך מחיצות המעקה דכיון דכתבו בנשרף ואז לא מהני מחיצות החיצונות עודפות כנ"ל ואין להקשות מאי פריך והא לא מינטר לישני במחיצות עודפות ונח הא ליתא דלא ניחא לי' לפרש מתניתין בתרי אוקימתא בנח למחיצות עודפות רק במעקה ואפילו נשרף כמו בסיפא כנ"ל

לכן נראה לפע"ד עיקר לדינא דהך מימרא דאביי דוקא בנח דאל"כ לא ידעתי מקום שתתגרש דהא הוי ממש אויר שאין סופו לנוח דאתי דוקא ושדי לי' למחיצות חיצונות ושם לאו בת גירושין היא דלאו חצר דידה הוא ואפילו הוי חצר דידה נראה לי דלא מתגרשה כדמוכח בעירובין ומ"ש שם אי בגג דידה וחצר דידה למה לי אויר גג אין הכוונה דמתגרשת מעיקרא באויר חצר דהא אין סופו לנוח בחצר כמ"ש הב"ש סוף ס"ק ז' רק הכוונה דבמתניתין משמע דמגורשת מכח דחשבינן לאויר כגג וקשה אי בחצר שלה אפילו תימא דלא חשיב כגג פשיטא דמתגרשת מכח החצר דעומדת באויר החצר והכל אחד ועמ"ש לעיל סק"ג ותוכן כוונתו שם כמ"ש כאן] וצ"ע בזה

(יד) עד שינוח על צד הקופה. זהו דעת הרמב"ם והראב"ד תמה עליו ע"ש וברור דיצא לו להרמב"ם כן דהי' גירסתו אויר חיצונה וא"כ מוכח כמ"ש התוס' דבקופות אפילו באויר לא מיתגרשה ובאמת בע"ד דאויר כלי קונה ומה שפירש"י בע"ע דקני' בהגבהה לא ידעתי דמ"מ בתר דמשני במנח על ארעא מוכח דאויר כלי קונה ע"ש ולזה סובר לחלק ה"מ דקונה ביש לה שולים משא"כ הכא דאין לה שולים אין האויר שלה כלל רק של חיצונה [או אויר הקרקע אי גם החיצונה אין לה שולים] ומעיקרא דפריך כליו של לוקח וכו' לא הוי מצי להקשות דתתגרש מאויר דהא אפילו נח קשיא לי' דלא תתגרש דהוי כליו של לוקח ברשות מוכר ובתר דמשני באין לה שוליים ממילא ניחא דבאויר לא רק על צידה ולפי זה מפרשה הרמב"ם ברשות הבעל דאי ברשותה רק מחמת דמונח בקופה של בעל כל דקופה החיצונה ג"כ אין לה שולים לא הוי כליו של לוקח ברשות מוכר ובנח מגורשת וכן פי' ה"ה דהרמב"ם מיירי ברשות הבעל ולפ"ז נראה דאין חולק על הרמב"ם בדבר זה דבאמת ברשות הבעל מה יועיל חיצונה אין לה שולים רק פנימית אין לה שולים ואז מודים דאינו מקפיד על מקומו רק דהתוס' לפי גירסתם היו מפרשים ברשות האשה ואתי שפיר בחיצונה אין לה שולים אבל לפי גירסת הרמב"ם אי אפשר לפרש כן דאי בפנימית יש לה שולים אכתי תיקשי הא אויר כלי קונה ולפי גירסתו דהוא גירסת רש"י מבואר דאויר כלי לא והוכרח לפרש כצ"ל וכל ז"ב

והנה הטור כתב דעת הרמב"ם דוקא בנח על שולי' ותמהו' הכ"מ והלח"מ דנהפוך מבואר ברמב"ם דכל שיש שולים אפי' נח על שולי' אינה מגורשת גם פירושו אינו ענין לדברי הטור כלל אבל באמת ברור דהטור סובר דהרמב"ם ורש"י תרווייהו ס"ל אויר כלי אינו קונה לכך לפי פירושו דהי' ברשות הבעל כל שיש שולים אינה מגורשת כלל דהוי כליו של לוקח ברשות מוכר רק באין שולים בנח על צידה מגורשת אבל עכ"פ מוכח מדבריו דבלי הך דכליו של לוקח ברשות מוכר כגון ברשות האשה ואין לחיצונה שולים הוי' מגורשת בנח על שולים אק באויר לא לכך בהא דמיירי הטור דאין לחיצונה שולים ועומדת ברשותה אין כאן מחלוקת רק להרא"ש ותוס' מגורשת באויר ולהרמב"ם עד שיניח על שולי' וז"ב בכוונת הטור ולפ"ז מוכח מדבריו דלא כהב"ש ס"ק י"ב דכתב דכלי דאין לה שולים לכ"ע לא קני דמהטור מבואר דאין חילוק בזה כלל דאל"כ לא מוכח מדברי הרמב"ם דחולק בהא דמיירי הטור כשיש שולים דלא קנה באויר דהרמב"ם לא קאמר רק בלי שולים. ומ"מ לדינא העיקר דלא נחלק הרמב"ם בזה כלל והיפוך ממ"ש הטור. רק דהוכרח לפרש כן משום דלפי גירסתו מוכח דאויר לא קנה ובאמת אויר קונה והוכרח לפרש בלי שולים וברשות הבעל דאז בשולים לא קנה כלל דהוי כליו של לוקח ברשות מוכר ואפי' אין לחיצונה שולים ודו"ק

סעיף י. היתה בחצרו וזרקו לה שם אינה מגורשת אפי' היא יושבת במטה ונפל הגט במטה אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה או לחיקה או לכלי מהכלים שאין הבעל מקפיד על מקומו וכן אם הגיע למטה שלה שהיא יושבת עליה והיתה גבוה י' טפחים הרי זו מגורשת (טו) שהרי חלקה רשות לעצמה ואין הבעל מקפיד על מקום כרעי המטה ואם לא היתה גבוה י' טפחים (טז) הרי זו ספק מגורשת

(טו) שהרי חלקה רשות לעצמה ואין הבעל מקפיד וכו'. לשון רש"י דהוי רשות לנפשי' ולא חשיב אויר רשות מוכר לבטל רשות הכלי ובתר הכי פי' אמקום כרעי לא קפדי אינשי הואיל וגבוה מן הארץ עשרה שנוחה להשתמש תחתי'. והנה יש להבין דמעיקרא משמע דלא תליא בהקפדה כלל רק דלא חשיב אויר רשות מוכר וכו' ובתר הכי קאמר דאינו מקפיד לפי שנוחה להשתמש א"כ האי טעמא סגי ול"ל דהוי רשות לנפשיה תיפ"ל דאינו מקפיד לכן נראה דוודאי מקפיד הוא במה, שהוא למעלה באויר המטה רק שם אינו מועיל הקפידה דלא חשיב לבטל רק קושיות הש"ס דמ"מ כרעי המטה הם על הארץ ולא באויר ובזה מקפיד ומועיל הקפדתו דהם על הארץ ומשני דבהא לא מקפיד דכיון דגבוה עשרה ונוח להשתמש אותו מקום כרעי לא מקפיד ולמעלה במקום מטה גופא דגבוה עשרה לא חשיב לבטל ולפ"ז י"ל דאפי' תימא דוקא בעל אינו מקפיד אבל אחר מקפיד אבל במטה תלוי' באויר דלאו מתורת קפידא אתינן עלה אפי' באחר מהני דל"ח לבטל וזהו דלא כב"ש בשם רש"ך והוא הוציא כן מדברי התוס' דכתבו לכל הפחות באשתו וכן באויר מטה מפרש רש"ך דכוונה במטה תלוי באויר ולפי פירושו צ"ל דהתוס' מפרשים מ"ש דגבוה עשרה ולמעלה מזה לא קפדי דלא כפירש"י אבל אין מדברי התוס' כ"כ הכרע ולפירש"י ודאי נראה דלא כהרש"ך לכן דין זה צ"ע כיון דמהטור ומחבר משמע דמפרשים כפירש"י שכתבו שהרי חילקו הרשות לעצמם

(טז) הר"ז ספק מגורשת. זה מ"ש ב"י כיון דלא איפשטא בעי' בב"ב הוי ספק מגורשת וד"ז צ"ע דהתוס' שם ד"ה כגון הקשה דנפשוט איפכא מהני אמוראי דמוקי לה באוקימתא דל"ה כליו של לוקח ברשות מוכר והתם בעי ליפשוט מכמה אמוראי ואינו יכול ותרצו חדא דהנך אמוראי מספקא להו נמי ורק כד נפשוט ממתני' אמרו כן ועוד תרצו דאפי' אי בעלמא קנה בגט לא דלרחוקה קאתי עיי"ש וזהו ראי' להב"ש סוף סקי"ד והוא כתב דאין לחלק מסברא בין גט לקנין וה"ל להביא מדברי התוס' דאדרבה גט גרע מקנין [אך צ"ע דלפום מה שחילקו התוס' בין אשה לאחר א"כ לפמ"ש התוס' בב"ב האבעי' משמע דהספק אי מקפיד המוכר על מקומו או מקנה, לי' מקומו וא"כ י"ל דאשה עדיף דבעל אינו מקפיד משא"כ אחר גם בש"ס הו"ל לדחוי' כן דבעל שאני וצ"ע] ולפ"ז לפי תירוץ הב' בגט איפשוט בעיין רק לפי תי' ראשון י"ל דבגט נמי מספקא להו

ולפענ"ד עיקר כתי' הב' דאי לתי' א' תיקשי תינח הנך