תפארת יעקב אבן העזר גיטין קנא

לדליקה וע"כ דהך דמחלק בין ירידה לעלי' היינו רישא וסיפא אבל סיפא בלבד דרך ירידה היא לעולם ואין כאן רק קדמה דליקה לגט כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה דהיינו קודם שיצא מידו

ודע דלפירש"י מיושב עוד קושיא אחת שהקשה הרשב"א בחידושיו דמאי פריך אי בגג דידה וחצר דידה למה לי הגיע לאויר הגג וקשה הא הוי דרך עלי' ולפי הנ"ל ניחא דרק בסיפא מחלקינן בהכי ולא ברישא דכיון דהיא למעלה משעה שזרקו מידו חשיב נתינה

סעיף ו. היה הוא בגגו וזרק לה לחצרה (י) אם מחיצות החצר גבוהות מהגג בענין שמיד כשזרק הגט מאויר הגג נכנס לאויר מחיצות החצר מגורשת אפי' נמחק קודם שהגיע לאר״ץ וכגון שנמחק לאחר שהתחיל לירד

(י) אם מחיצות החצר גבוהות. בתוס' שם הקשו אהא דאמר במרובה זרוק גניבתיך לחצירי דמיתה וממון באין כאחד וקשה הא לענין שבת לא בעינן מחיצות כלל ולמעלה חייב ולענין קנין בעינן מחיצות ותמהני דלא בעי' הכא מחיצות רק משום אויר שאין סופו לנוח והתם פשיטא בשור ושה דד' וה' נוהגת בו דהוי אויר שסופו לנוח ובהא פשיטא דלענין קנין כמונח דמי

ועוד דהא עיקר מה דמוקמינן הכא במחיצות הוא

משום דאל"ה לא מינטר ובעינן חצר המשתמרת וא"כ התם דדעת אחרת מקנה לא בעינן משתמר כלל כמ"ש התוס' בפרק א"מ להדיא וכמ"ש לעיל סק"ו

ובהכי ניחא דקאמר כמאן כרבי אפי' תימא רבנן ויש להבין מה ענין זה להתם דעבר הרשות משא"כ הכא דלא עבר חוץ למחיצות וכמו כן קשה דהך בעי' דרבא יהא במחלוקת רבי ורבנן לכן ברור דגט ושבת והך בעי' דרבא כלהו לא דמי להדדי דודאי בגט בעי' משתמר מה דלא בעי' בקנין במקום אחר היכי דדעת אחרת מקנה וכן גבי שבת לא בעינן משתמר כלל וכן לא בעינן גבי שבת שתקנה לו לגמרי דרך קנין והיינו דקאמר כמאן כרבי דאי לרבנן כיון דחזינן דגבי שבת דלא בעי' משתמר ולא קנין לא מהני באויר א"כ גבי גט אפי' לא עבר דמה בכך דמשתמר הא בשבת לא בעינן משתמר ואי בגט מהני בלא עבר הי' מהראוי שיועיל גבי שבת גם בעבר דלא בעינן התם משתמר וע"כ דבלי משתמר אויר לאו כלום הוא וע"ז משני דשאני שבת דבעינן הנחה וגזירות הכתוב הוא דאויר לא משא"כ בגט כל משתמר מהני וכן בהך דרבא אינו ענין לשבת דמ"מ אפי' אינו משתמר כיון דדעת אחרת לא בעי משתמר והנחה בקנין לא בעינן רק בשבת

ולפ"ז מ"ש התוס' דכר"ע לא מצי אתיא מדמצריך מחיצות עודפות צ"ע דשאני הכא דבעי מחיצות דבעינן משתמר אבל בשבת בלי מחיצות מהני רק קושית התוס' בלא"ה נראה דלק"מ דהא דמוקי לה רב ושמואל הך דרבי במקורה משום דמהכא אין ראי' דמשום אינטורי הוא כדמשני הכא אבל לולא זה כיון דמהכא מוכח בלי מקורה בוודאי הוי מוקמינן מילתא דרבי בלי מקורה כהך מתני' דהכא רק לפי המסקנא מוקמי לה רב ושמואל במקורה הילכך לס"ד ל"ה מצי למימר כמאן כר"ע דכרבי נמי מצי אתיא ואפי' בלי מקורה אמר דלא נזכר בדברי רבי מקורה ועמ"ש בסמוך (ס"ק י"ב)

סעיף ז. היה לה קנה נעוץ בחצרה והיא עולה למעלה ממחיצות החצר וזרק הגט עליה אינה מגורשת (יא) שאינו משתמר שם

(יא) שאינו משתמר שם. עב"ש מ"ש דבש"ס איתא גירסא טרסקל ועי' מהרש"א ומהרש"ל מ״ש בזה ולפי עניית דעתי נראה פשוט לפי מה דאיתא בעירובין (דף צ"ב:) גט בקטנה ואשה בגדולה מתגרשת דקטנה בטל לגבי גדולה וע"ש בפירש"י דבעינן עומדת בתוך החצר ולכך בהא מגורשת דרשות הקטן כמאן דליתא אבל להיפוך לא ולפ"ז פשוט הוא דהיכי דאי אפשר שתתגרש מכח רשות החצר רק מכח הקטן פשיטא דלא בטל גדול לגבי קטן דאפי' להיפוך אשה בקטנה לא בטל אשה לגבי גט כ"ש דלא בטל אשה וגדולה לגבי קטנה א"כ הכא אפי' יש טרסקל מ"מ במנ"פ אי משום קטנה תתגרש הא עומדת בגדולה וע"כ דבטל קטנה כמאן דליתא א"כ הא מכח גדולה לא מינטר ודו"ק כי ז"ב לפענ"ד

סעיף ח. זרקו לה לרשותה ועבר כל רשותה ויצא חוץ לרשותה (יב) אינה מגורשת אע"פ שהיה בתוך ג' טפחים סמוך לקרקע בתוך רשותה כיון שלא היה סופו לנוח ברשותה וי"א שהיא ספק מגורשת

(יב) אינה מגורשת. זהו דעת הרמב"ם וכתב הב"ש דסובר דאיפשטא האבעי' מהך דזבחים והוא תמוה דהא שם מבעי' לי' אפי' סופו לנוח ובהא מבואר דהגיע לאויר הגג מהני וע"כ דשאני התם דלא הגיע לאויר הכלי כלל רק למעלה לכך לא הוי כמונח משא"כ הכא דהגיע לאויר הרשות ועוד דהתם אין הדבר תלוי בקנין רק דצריך קבלה בכלי וכל כי האי ל"ה קבלה בכלי אבל הכא דלענין קנין הוא כיון דאויר דידי' הוא דרשות היחיד עולה עד לרקיע וכ"ש במחיצות שפיר יש לומר דקנה באויר

אבל דברי הרמב"ם פשוטים ומבוארים דהא עיקר הקו' הכא והא לא מינטר ובודאי דכל שאין סופו לנוח וכ"ש אם באמת לא נח לא מיקרי משתמר כלל ואנן חצר המשתמרת בעינן בודאי רק ספיקו של רבא התם דדעת אחרת מקנה דלא בעינן משתמר (כמ"ש התוס' שם] בהא מספקא לי' אי קנה באויר או לא כיון שאין סופו לנוח אבל משתמר לא בעינן אבל בגט נהי דמצד קנין מהני מ"מ הא גזה"כ הוא אפי' דעת אחרת מקנה בעי' בגט משתמר דוקא א"כ כיון דבהא ליכא ספיקא דודאי לא משתמר אינה מגורשת כלל וז"ב וכן נראה לי עיקר לדינא כהרמב"ם דלדידהו תיקשי באמת בלי מעקה תהא ספק מגורשת מכח אויר שאין סופו לנוח וע"כ דאין ענין גט להך דרבא. והנה הב"י הביא דברי ה"ה וכתב שכ"כ הר"ן ובאמת אין ענין זה לזה דה"ה מחלק בין גט לממון ולהר"ן אפי' בממון איפשטא

סעיף ט. ב' חצרות זו לפנים מזו הפנימי שלה והחיצונה שלו וכותלי החיצונה גבוהות על הפנימית כיון שזרק הגט (יג) לתוך אויר החיצונה נתגרשת שהפנימית בכותלי החיצונה משתמרת משא"כ בקופות כיצד שתי קופות זו לפנים מזו פנימית שלה והחיצונה שלו וזרק לה בתוכם גיטה אפי' הגיע לאויר הפנימית אינה מגורשת (יד) עד שינוח על צד הקופה הפנימי בד"א כשהיתה מוטה על צדה ואין לה שוליים אבל אם יש לה שוליים אפי' נח בקרקעיתה אינה מגורשת שכלי האשה ברשות הבעל אינו קונה לה גט אא"כ אינו מקפיד על מקומו

(יג) לתוך אויר החיבצונה. היינו כנגד הפנימית רק לא בחלל פנימית אבל שלא כנגד הפנימית אינה מגורשת כך מבואר בכל הפוסקים ואף דלפי טעמו של רש"י דמשועבדת הן לה וקנו לה הי' אפשר לומר דאפי' שלא כנגד הפנימית מתגרשת. ובזה הי' מקום ליישב פירש"י ממה שהקשו התוס' דבע"ז מוכח דאויר כלי קונה ולפי זה יש לומר דרש"י מיירי שלא נכנס באויר חלל הפנימית כלל רק מה שאמר אח"כ אפי' הגיע לאויר פנימית היינו כנגד הפנימית ומעיקרא