תפארת יעקב אבן העזר גיטין קמט

לו אבל כל דבר שהוא בעצמותו חוב שוב אינו שליח ולשווי' עכשיו שליח לחצר זה אי אפשר שאין החצר בגדר לעשותו שליח לומר לו הוי שלוחי והירושלמי שאמר הגע עצמך שהיתה מחזרת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה משמע דלולא חשש זה נעשה שליח לחובתה כיון שהיא מתרצה בכך התם בנתן הגט לאיש שהוא יכול להיעשות שליח אבל בחצר שאינו בגדר לעשותו שליח כל שהוא חוב לה אף שמתרצית ואומרת הוי שלוחי לא נעשה שליח שאין האמירה לחצר מעלה ומוריד רק אם הענין בעצמותו זכות רבי קרא שיהא שליח מצד עצמו שלא מדעת שולחו ואם הוא חוב אינו שליח ואם רוצה אדם בחובתו צריך לעשות שליח ממש לזה ולא חצירו שאין חצר רק לזכות ולא לחוב ואפילו תימא שיועיל כל רגע שתחזור שוב אינו שליח דאי אפשר דבאמירתה נעשה שליח שלא תוכל לחזור עד שתבטל ולא בחצר ודו"ק]. ויש סיוע לזה מהש"ס ריש הזורק דעביד צריכותא בין גנב לאשה ודו"ק

והראי' שהביאו הרשב"א והר"ן מן הירושלמי פ"ק דגיטין נתן לה גיטה ואמרה תזכה לי חצירי שבעכו נעשה כמי שהיתה ידה ארוכה. תמהני מאוד דהא פשיטא דלא מוכח מידי ואדרבא מוכח להדיא להיפוך והנה הרשב"א כתב בראי' זו וז"ל אלא א"כ תדחה דר"ח כר"א והראשון נראה עיקר עכ"ל ובאמת שכפי מה שהביאו הם הירושלמי אי אפשר לדחות כן בלא"ה דא"כ למה לי שתאמר תזכה לו חצירי הא משום ידה אפילו בע"כ מיגרשא ולמה לי אמירתה אמנם יש להקשות להיפוך מה זה שאמר נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה והרי זה ממש כר"א דלעולא ידה בסמוכה דוקא וידה ארוכה לא מהני רק משום שליחות א"כ למה לי ידה ארוכה הא אינו מטעם ידה כלל אמנם בירושלמי יראה דמוכח להדיא דלא כהרשב"א והר"ן

וזה לשון הירושלמי שם נתן לה את גיטה ואמר לה תזכה לך חצירי שבעכו (ויש גורסין ואח"כ אמרה תזכה לי חצירי שבעכו] אמר ר' חיננא נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה אולי מי שהיתה ידה ארוכה והושיטה את ידה ונטלתו שמא אינו צריך לומר בפני נכתב ונחתם ע"כ ומבואר הוא דהשאלה היתה לענין בפני נכתב דעכו כחז"ל. ומוליך ג"כ צריך לומר בפ"נ ונתן לה גיטה בחצירו בעכו ואח"כ אמר לה בא"י תזכה לך חצירי שבעכו אי חשבינן כמגרש כאן בא"י דהיא זכתה בגט בא"י ואין צריך לומר בפ"נ או דחשיב כמגרש בחו"ל דשם מונח הגט וצריך לומר בפ"נ וע"ז השיב דנעשה כמי שהיתה ידה ארוכה והושיטה ידה לחוץ לארץ דאף דגופה בא"י הקבלה בחו"ל וצריך בפ"נ והשתא אי ס"ד דר"ח כעולא ומטעם שליחות אתינן עלה א"כ מה ס"ד שלא יצטרך בפ"נ הא אינה מקבלת הגט כלל רק החצר מטעם שליחות ואי שלחה שליח לקבל הגט בחו"ל פשיטא דצריך בפ"ל דשם מקבלת הגט ומה נפ"מ היא או שלוחה וחצר נמי שלוחה הוא. גם מה זה שאמר נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה הא לאו מתורת יד אתינן עלה וברור דלר"א קאי דלא בעי' סמוך ולאו מתורת שליחות הוא ולכך שפיר מספקא לי' כיון דחצר ידה הוא בתר גופה אזלינן ופשוט דהגע עצמך ידה ארוכה והושיטה וקיבלה בחו"ל בודאי בתר ידה אזלינן דהיינו מקום הקבלה לא בתר גופה וה"נ דכוותי' ואפי' אם נגרוס ואמרה תזכה לי חצירי אין להקשות למה לי אמירתה הא משום ידה הוי גט בע"כ ג"כ לק"מ דבנתן לה גט שתתגרש בע"כ מיד לא מבעי' לי' כיון דלא בעינן לה כלל בודאי בתר ידה אזלינן אבל כאן שנתן לה הגט ולא גירשה תיכף רק כשתרצה והיא אמרה תזכה לי חצירי הרי עיקר הדבר הי' תלוי בגופה באמירתה א"כ בהא ס"ד דאזלינן בתר גופה וע"ז השיב דהגע עצמך הושיטה ידה דוודאי היתה ההושטה בגופה ומ"מ אזלינן בתר ידה וה"ה הכא ועכ"פ מוכח מן הירושלמי להיפוך שאין שליחות לחצר בגט כלל ודו"ק

ולפ"ז הי' נ"ל לכאו' העיקר כהרמ"ה ז"ל כיון שבארנו דהרשב"א והר״ן לא נחלקו עליו כלל רק מדברי הרמב"ם ז"ל מוכח דלא כהרמ"ה דכל שעמדה אח"כ מהני שהרי לעיל גבי גט ומשיחה דקדקו מדברי הרמב"ם שכתב עד שתפסק המשיחה דכל שנפסקה אח"כ מהני וה"ה הכא שכתב עד שתעמוד בחצירה ומ"מ בודאי יש להחמיר כדברי הרמ"ה ז"ל מאחר שבארנו שאין בדברי הרשב"א והר"ן דבר הסותר להרמ"ה אבל דינם של הרשב"א והר"ן אף שאין מדברי הרמ"ה סתירה לדעתם ואדרבא משמע לכאו' כדבריהם כנ"ל מ"מ דבר קשה הוא מאד מאחר שכל עיקר ראיית הרשב"א והר"ן מירושלמי וכבר בארנו דלא מוכח לכאו' וכמעט מוכח להיפוך וכ"ש דהרשב"א גופא העלה כל דבריו בצ"ע א"כ פשיטא שאין לסמוך ע"ז כלל אפי' דיעבד (ומה שיש לדון בדברי הרמ"ה ז"ל במה שאמר וכן בגיטה וחצירה וכן מה שיש לדון בדברי הר"ן והרשב"א בענין טלי גיטך מעג"ק כבר קדמני בת"ג בכל זה עיין עליו]

ועי' ב"ש סק"ב דמדברי הטור מבואר דאם נתן לידה בתורת פקדון ואח"כ אמר הא גיטך מהני ולכאו' נראה דמדברי הטור אפי' נתן לה לחצירה לפקדון מהני אח"כ הא גיטך אבל מדברי הר"ן שם לא נראה כן רק לחצירה בעי' לגירושין דלא רבי קרא חצירה בגט רק לגירושין לא לפקדון וכל שלא נתן לגירושין ל"ה נתינה אבל נתן בידה לפקדון כיון דלא בעי' נתינה לשמה מהני וכן מדברי הטור כאן לא מוכח רק לגירושין אבל כל שאמר בפי' לפקדון ל"ה נתינה וצ"ע בזה ועמ"ש לעיל סי' קל"ח סק"ז ולקמן סי' ק"מ ס"ק י"ב שיש לדחות הראי' מכאן ע"ש

סעיף ד. היתה עומרת על גגה וזרקו לה לראש הגג (ו) אם יש לה מעקה כיון שהגיע לאויר תוך מחיצות המעקה או אפי' אין לו מעקה (ז) והגיע לתוך ג"ט סמוך לקרקעות הגג הרי זו מגורשת אפי' נשרף קודם שנח (ח) והוא שקדם גט לדליקה שהרי היה ראוי לנוח אלמלא האש שבא אחר שזרקו אבל אם קדם האש לא שהרי לא היה ראוי לנוח ברשותה

(ו) אם יש לה מעקה. בש"ס פריך והא לא מינטר ומשני בגג שיש לה מעקה ופירש"י דהקושיא דבעי' אויר שסופו לנוח ולכאו' לפ"ז אפי' בלי מעקה הוי ספק מגורשת דהא לא איפשטא אבעי' דרבא לדעת הי"א שהביא המחבר ס"ח אבל באמת הא ליתא דודאי הא דבעינן סופו לנוח בגט מתרי טעמא דאי אין סופו לנוח ל"ה חצר המשתמרת גם לענין קנין כל שאין סופו לנוח מבעי' לי' לרבא אי קנה ולפ"ז גבי אבעי' דרבא פשיטא דמשתמר לא בעינן כמ"ש התוס' להדיא בב"מ שם דהיכי דדעת אחרת מקנה לא בעי' משתמר רק בגט דאל"כ רק בכל קנין בעי משתמר למה לי קרא ידה גבי גט לאתויי משתמר למ"ד דרק משתמר בלבד בעינן וע"כ משום דבעלמא היכי דדעת אחרת מקנה לא בעי' משתמר קמש"ל ידה דבגט בעינן ופשיטא דכל שאין סופו לנוח ל"ה משתמר ובזה ליכא ספק. רק ספיקו של רבא כיון דלא בעינן משתמר קנה או דלא קנה רק בסופו לנוח ומ"מ גבי גט בעינן וזה דאפי' נח כל שאינו משתמר לא מהני משא"כ בעלמא בנח אפי' אינו משתמר קנה והשתא הכא בלי מחיצות ליכא ספיקא כלל דודאי אינה מגורשת והיינו דפריך והא לא מינטר דהוי חצר שאינה משתמרת דלא מהני בגט ותדע דהרי לפי מה דמשני בג' טפחים סמוך לגג פירש"י להדיא משום דמשתמר הרי דעיקר הקושיא מכח משתמר ופשיטא דספיקו של רבא לאו מכח משתמר דבעלמא בדעת אחרת מקנה לא בעינן משתמר ובע"כ דלא דמי כלל להך דרבא וזה שלא כתבו התוס' דלא דמי להך דרבא רק בדרך עלי' ולמה לא כתבו מקודם אי תליא בהך דרבא או לא וברור מקודם מטעם שאינו משתמר לא מהני רק בדרך עלי' דלולא הדליקה הי'