תפארת יעקב אבן העזר גיטין קמו

דהוי גט דרק על הנתינה קפיד רבא דמעל הקרקע שלא על ידי הבעל בעצמו לא חשיב נתינה אבל כאן דהוי נתינה מעלי' כל שהי' כריתות אח"כ ברצון הבעל מהני רק בע"כ וודאי לא מהני וזה שכתב הרמב"ם בפשיטות עד שתפסוק המשיחה דעיקר הקפידא שיהא כריתות אבל מצד הנתינה הוי נתינה מעלי' [גם לשון הש"ס ואם לאו מגורשת מורה דבא לאשמעינן ג"כ דהיא מגורשת דעיקר הקפידא בכריתות דאל"כ איפכא הוי לי' למימר] ועוד אבאר בסמוך בזה

(ו) וכל זה לא מיירי. כ"כ הד"מ ליישב קושית הב"י אבל הוא תמוה דהרא"ש ביקש לדחות דברי ר"י א"כ אי ס"ד דרק בע"כ פליג אבל ברצון מודה א"כ הוי לי' למדחי ראיית ר"י בפשיטות דהתם מדעתו דהא פשיטא דבלא רצה יכול לחזור כל כמה דלא גמרו הגירושין גם חילוקו של הרא"ש דמחלק בין הך דהכא להתם מורה להדיא דאפילו ברצונו חולק ומכ"ש דלא הוי לי' להרב להחליט כן דהא פשיטא דר"ת חולק בכל גוונא כמבואר בר"ן ורשב"א

אמנם לדינא וודאי נראה עיקר כדברי הרב דוודאי בלא"ה תמהו דבתוס' מבואר בשם ר"י להיפוך ממה שכתבו הר"ן והרא"ש והרשב"א בשמו ומ"ש הב"ש בס"ק ה' בזה הוא דחוק מאוד לכן ברור שאין ענין זה לזה דמה שכתבו התוס' בשם ר"י היינו דלא ניחא לי' לפרש דכאן מיירי שרוצה לגרש גם עכשיו דא"כ למה לא עזב המשיחה להניח הכל בידה ומדלא עזב המשיחה תיכף ש"מ שהי' רוצה תיכף לחזור בו ולנתקו רק היא סגרה ידה לכך מוקי ר"י שהי' ידה סגורה אבל אח"כ מה שכתבו צריך ליזהר זהו בכל גיטין דעלמא שרוצה באמת לגרש גם עכשיו ובזה כתבו ונראה דאין קפידא וזה שהביאו ראי' מהך דעריק לה חרצי' ופשיטא דלא מוכח מהתם רק ברצונו לא כשרוצה לחזור דהתם אי הי' רוצה לחזור הי' מחזק מתניו וכיון שהוא רוצה לא איכפת לן כמ"ש מקודם אבל באינו רוצה האיך נעשה הוא כריתות בע"כ אבל ברוצה סגי דלא בעינן רק כריתות דנתינה כבר הי' ומ"ש הר"ן והרשב"א בשם ר"י הוא פי' אחר לפרש גט בידה ומשיחה בידו ג"כ שהי' רוצה בשעה שסגרה ידה ודא ודא אחת הוא דהכל תלוי ברצון הבעל ולפי זה נראה לצדד להקל בזה כיון דהר"ן והרשב"א וכן התוס' במסקנתם ומהרמב"ם מוכח כן להדיא וכבר כתבתי שכן מוכח בש"ס ב"מ כנ"ל ולפי זה מ"ש הב"ש סוף סק"ו לא נהירא כלל כמו שבארנו

סעיף ג נתן הגט כשהיתה ישינה וננערה (ז) והרי הוא בידה ואמר לה ה"ז גיטך אין צריך לחזור וליטלו מידה וליתנו לה אבל אם לא אמר לה ה"ז גיטך אפי' אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה אינו כלום כיון שהיא היתה ישינה (ח) וכן אם נפל מידה בעודה ישינה אע"פ שחזרה ולקחתו אינו גט עד שיחזור ויתננו לה ויאמר לה ה"ז גיטך: הג"ה. נתן גיטה בחצרה בשעה שהיא ישינה (ט) י"א דלא הוי גט אבל ביד שלוחה לכ"ע הוי גט (ב"י בשם הר"ן והרשב"א)

(ז) והרי הוא בידה. לאפוקי נפל מידה כמ"ש בסמוך ויש להסתפק בנפל מידה לחצירה וננערה והוא בחצירה אי מועיל הא גיטך אי נימא דכוונת הרמ"ה לאפוקי נפל מידה שלא לרשותה כלל אבל בנפל לרשותה, לא מבעי' לדעת הראב"ד דסובר דנתן בחצירה עדיף טפי דאפילו ישינה מהני אלא אפילו להר"ן והרשב"א מ"מ פשיטא דהא גיטך מהני רק לאפוקי מהראב"ד דלענין ישינה עדיף חצירה מידה אבל וודאי דלא גרע מידה א"כ למה יזיק מה שנפל לרשותה ואפשר לומר דדוקא בנתן לחצירה הוא דמהני אבל כשנתן לא רצה שתתגרש רק על ידי ידה לא מכח חצירה וכל שנפל מידה צריך לחזור וליטלו הימנה ולא מהני אלא הא גיטך ועיין בסמוך קצת ראי' מדברי התוס' דבעינן בידה ממש

(ח) וכן אם נפל מידה בעודה ישינה. כ"כ הטור והוא מהרא"ש בשם הרמ"ה והוא כתב כן אהא דנתן לה והיא ישינה ויש לחקור גם בכנסי שט"ח דמעיקרא אי בעינן ג"כ דוקא בידה אבל אי נפל מידה קודם לא מהני ובש"ס דעשו צריכותא בין הך לכנסי שט"ח משמע דחד דינא אית להו לגמרי דאל"כ פשיטא דאיצטרך תרווייהו ועוד ראי' ממה שכתב הרא"ש בסוגי' דגט בידה ומשיחה בידו להביא ראי' לר"י דכל שנתן לה לגירושין אפילו היא גומרת כשר וקשה למה לא הביא מהך משנה דסמוך לי' דמבואר דאף דנתינה דמעיקרא לא מהני מ"מ מהני אח"כ אמירת הא גיטך כשהוא בידה כבר וע"כ דעיקר הוכחת הרא"ש שם להוכיח אפילו יצא מרשותה מהני כמבואר ברא"ש דהך דגט בידה דמי לנפל מידה ומ"מ מהני כמו הנך ראיות דמייתי דמיירי ג"כ אפילו יצא מרשותה בנתיים ע"ש בהרא"ש ואי נימא דהך דכנסי שט"ח אפילו יצא מרשותה בנתיים מהני א"כ מוכח מזה אפילו לא נתן לגירושין כלל וע"כ דכל שלא נתן לגירושין או שהיתה ישינה בעינן שיהא הגט בידה מעיקרא עד עכשיו שאומר הא גיטך

אמנם באומר כנסי שט"ח ונתנו לחצירה וודאי נראה דמהני כמו בידה וכן נתנו לפקדון אבל מדברי הר"י משמע דלפקדון בעינן דוקא בידה ולגירושין הוא דסגי בחצירה ע"ש ונראה טעמו דהא דלמדנו חצירה דוקא כשנותן לגירושין אבל כשנותן לפקדון לא מהני רק בידה ממש דאז בהכרח הוי נתינה ממש וכיון דלא בעינן נתינה לשמה מועיל אבל מה שלמדו דאפילו חצירה הוי נתינה היינו דוקא כשנותן לחצירה לא כשנותן לפקדון וכיון דמעיקרא לא הוי נתינה לא נעשית נתינה למפרע באמירתו הא גיטך [ומ"מ יש לדחות כמ"ש לקמן סי' ק"מ ס"ק י"ב] ובהכי ניחא מה שיש להבין בתוס' גבי שכיב מרע שגירש בשבת שכתבו דלכך לא קתני פרק משילין אין מגרשין דשכיב מרע מותר ויש לתמוה הא כל הני דקא חשיב פרק משילין איכא גוונא טובא דמותר לפי פי' התוס' שם גופא ובספת"י סי' ה' הוכחתי דגם דעת רש"י במסקנא כן ע"ש ולמה לא חשיב גירושין. והנה לעיל כתבתי דכוונת התוס' כיון דשכיב מרע מותר בברי לא משכחת לה דבלא"ה אסור מכח טלטול וקנין וכתבתי שם שזה שסיימו התוס' ולא הוי טלי גיטך דאם הקנה להחצר ערב שבת והגט בתוכו לא מהני דהוי כטלי גיטך דלא נשתנה מרשותו לרשותה אך לכאורה יקשה הא לא גרע מהי' אצלה פקדון דמועיל הא גיטך ולפי הנ"ל ניחא דפקדון לא מהני רק בנותן לידה לא בחצירה ואי קשי' הא משכחת לה שנתן בידה לפקדון ואח"כ אומר בשבת הא גיטך יש לומר כמ"ש לעיל להרמ"ה דכל דהי' הנתינה לידה שוב אין מתגרשת מכח חצירה רק בנותן שנית לחצירה וזו הוא ראי' למה שכתבתי לעיל להרמ"ה ומ"מ נדחה הראי' להר"ן דיש לומר כיון דעכ"פ אי אפשר שיהא בשבת בידה מכח טלטול לכך לא חשיב לה דהא ליתא דמ"מ הוי מצי לאוקמא שנתן לחצירה ערב שבת דאז יכולה להתגרש מכח חצירה וע"כ משום דבנתן לחצירה לפקדון לא מהני רק לגירושין ודו"ק

(ט) י"א דלא הוי גט. אבל הראב"ד הביאו הרשב"א בחידושיו חולק בזה דבחצירה לא איכפת לן ישינה ולפי דבריו לא בעינן שיאמר הא גיטך כלל ופשוט דאפילו להר"ן והרשב"א לא גרע מנתן בידה דמהני אמירת הא גיטך עכ"פ ולא ידעתי למה כתב הרב בפשיטות לא הוי גט דהוי לי' לומר דדינו כמו נתן בידה לאפוקי מהראב"ד הנ"ל: