תפארת יעקב אבן העזר גיטין קמה

לרשותה זהו כמו נתינה מידו שהרי על ידי הקנאתו בא הגט לרשותה

אך עדיין הדבר צריך ביאור דהא שם ג"כ לא עשה השכיב מרע שום דבר רק ציוה שתקנה מקום הגט ובטלי גיטך מעג"ק ג"כ הרי מצוה לה שתקנה הגט ולמה בציווי הקנאת הרשות מהני והגט לא ודוחק לומר דגם שם הי' מוסר לה המפתח לקנות בו והוי כעושה מעשה בידו לכן צריך לומר דהטעם הוא דדוקא במקנה לה קרקע כך דרך נתינתו שאי אפשר ליתן מיד ליד הילכך הוי ציווי הקנאה כנתינה אבל הגט בעצמו דהוא דבר הניתן ליד לא חשיב ציווי הקנאה כנתינה ויש לחקור עוד כיון דכללא היא דבעי' מידו א"כ למה בכנסי שט"ח או בתורת פקדון לפי סברת הר"ן מהני כל שאומר אח"כ הא גיטך הא מעיקרו לא הי' נתינה כלל והאיך תתגרש בגט שבידה במאמרו הא גיטך הא הוי כטלי גיטך מעג"ק ונהי דכשנתנו מיד לגירושין רק שגמר אח"כ בידה יש לומר דמועיל כמ"ש הרא"ש בסוגי' דגט בידה ומשיחה בידו אבל כשלא נתנו לגירושין כלל למה יועיל אח"כ הא גיטך הא לא נתנו הבעל אח"כ בידה וצריך לומר דהיינו טעמא כיון דלא בעינן נתינה לשמה כמבואר פרק המגרש א"כ כל שהי' נתינה נכונה פעם אחת מידו מועיל הך נתינה שתתגרש אח"כ כיון דלא בעי' נתינה לשמה כמבואר פרק המגרש כנ"ל בזה ויתבאר עוד בסמוך בדברי הרא"ש

אמנם יש לי לומר בכל זה באופן אחר שזה שאמר טלי גיטך מעג"ק עיקר הקפידה שלא יתן הבעל במקום שיחסר עוד לקיחת האשה דזהו לא מהני אבל כל שנתן במקום שאין צריך להעתיק הגט ממקומו רק במקום הזה מתגרשת רק שצריך עוד ענין אחר לא העתקת הגט שוב לא הוי טלי מעל הקרקע שאינה נוטלת מעל הקרקע רק במקום שהוא מונח על ידי הנחת הבעל מתגרשת בו כמו שהוא ולכך שם בשכיב מרע שהקנה לה מקום שהגט מונח שם ולא הי' צריכה ליקח הגט ממקומו כלל רק כמו שהוא מונח נתגרשה בו והוא מונח על ידי הבעל או שלוחו הילכך ליכא בזה משום טלי גיטך מעג"ק כלל דהא אינה נוטלת שום דבר וכמו כן בכנסי שט"ח כיון שהיא מתגרשת במאמרו אח"כ הא גיטך בלי שום העתקה לגוף הגט רק מונח כמות שהוא הילכך מהני אלא שלשון התוס' הנ"ל גבי שכיב מרע לא משמע הכי ולפענ"ד נראה ברור כמ"ש ולפ"ז דברי הטור נכונים דהתם נמי בא הגט למקום שהיא מתגרשת בו על ידי הבעל או שלוחו ודו"ק

(ב) אינו כלום. עד שיטלנה הימנה לפי שלא הי' נתינה כלל אבל היכי דהוי נתינה אף שלא הי' מועיל מ"מ בהא גיטך סגי ודלא כד"מ שכתב בשם הר"ן דבנתינה גרועה בעינן שיחזור ויטלנו הימנה והוא תמוה דבהדיא מבואר בר"ן דבהא גיטך סגי גם מה שהשיג על הב"י בניה שכתוב דלא קיימ"ל כרשב"א וכתב דמשמע מכל הפוסקים דהלכה כרשב"א הוא תמוה ונעלם ממנו כל דברי הפוסקים בהך דלעיל באומר חוץ מפלוני דיש שבקשו לומר הואיל וחזקי' מוקי לה כרשב"א לא קיי"ל כוותי' דהלכה כרבי ויש חולקין משום דהלכה כר"י לגבי חזקי' דכרבי נמי מצי אתיא אבל מדברי כולם מבואר דהלכה כרבי עיי"ש בר"ן ומ"ש דתניא נמי הכי דמייתי היינו מרשב"א הוא תמוה דפשיטא דלא סגי לדידי' עריק לה חרצי' ועיקר הראי' מדקתני שלפתו ואי דלא עריק לה חרצי' במצאתו נמי סגי דשלפתו ולא עריק הוי כמצאתו ומדקתני שלפתו ש"מ דבעי' סיוע דידי' ולרשב"א לא סגי רק שיחזור ויטלנו ואפי' סיוע לא מהני ולדינא נראה דלא נחלק הד"מ דמשמע לדעתו בעריק סגי אפי' לרשב"א ולהב"י אפי' לרבי בעינן עריק לה חרצי' א"כ אין נ"מ לדינא

(ג) והיא קרובה אליו. עב"ש שכתב דלפי' הב"י בקירב ידו סגי אפי' היתה פתוחה שאין צריך לסיוע דידי' ובזה הקשה עליו מדברי הרא"ש והוא תמוה דהב"י עצמו הביא דברי הרא"ש הללו ומהם הוכיח דבאחז הוא בראש אחד ומושיט לה ראש השני מהני מדלא קאמר הרא"ש רבותא דאפי' בהכי לא מהני הרי דידע דברי הרא"ש ומ"מ כתב מה שכתב גם הב"ח הרבה לתמוה על הב"י בזה

ובאמת דברי הב"י ברורים וכוונתו כך דוודאי בידו פתוחה וקירב אצלה לא מהני כיון דבקריבה זו בעצמה עדיין אין הגט בידה והיא צריכה ליקח אותו מידו צריך שיסייע ג"כ בלקיחתה מידו אבל אם בקריבת ידו בלבד כבר הגט בידה ואין צורך עוד ליקח אותו אין צריך סיוע עוד הילכך כשהוא אחז בראש אחד ומושיט לה ראש השני לידה א"כ במה שקירב לה הגט כבר הוא בידה אין צריך עוד סיוע משא"כ בידו פתוחה והגט מונח עלי' דבמה שקירב לה ידו עדיין אין הגט בידה רק צריכה לקחתו מעל ידו לכך חוץ הקריבה צריך שיסייע בלקיחתה וז"ב בדברי הב"י

אבל באמת לולי דברי הב"י הי' נראה לי לפרש שהוא אוחז בראש אחד בחוזק ומושיט לה ראש השני ומרפה ידו ובזה הוי סיוע כיון דעל ידי ריפוי ידו לקחתו. אבל דברי הב"י נראין באמת ותמים מדכתב הרא"ש מקודם הך דאוחז קודם שהביא דעת ר"ח א"כ תיקשי הא לא בעינן תרתי רק לר"ח וע"כ דהא לא חשיב תרתי כלל רק אחד. רק דסובר הטור דבהא מודה ר"ח דאין צריך סיוע כסברת הב"י והיינו מדלא כתב אח"כ דלר"ח אפי' בכה"ג לא מהני

סעיף ב. נתן הגט לידה ונשאר החוט שהוא קשור בו בידו אם הקשר אמיץ עד שיכול לנתקו ולהביאו אצלו (ד) אינה מגורשת ואם לאו מגורשת ואם הקשר אמיץ שהיה יכול לנתקו ולהביאו אצלו אלו לא קפצה ידה אלא מחמת שקפצה ידה אינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו (ה) לא הוי נתינה ואינה מגורשת ויש מי שאומר שהיא מגורשת: הג"ה. (ו) וכל זה לא מיירי אלא שקפצה ידה בלא רצון הבעל אבל אם הבעל מצוה לה לקפוץ ואפי' הושיט לה הגט והיא לקחה אותו בצד הב' הוי גט כנ"ל

(ד) אינה מגורשת. לשון הרמב"ם עד שתפסק המשיחה וביקש הב"י לומר דגם הרא"ש וטור דס"ל באוחז הגט בידו בראש אחד ומושיט לה ואחזתו בראש השני הוי גט ס"ל ג"כ דכל שנפסק ממנה שוב הוי כריתות ובאמת אינו מוכרח ולא ידעתי מי הגיד לו דהתם שלקחתו בחוזק עד שאינו יכול לנתקו שמא לא אחזתו בחוזק עד שהניח כל הגט בידה ואף דלא סייע בנטילתה בהא לא בעינן סיוע כמ"ש הב"י גופא כמ"ש בס"ק לפני זה ומכל הפוסקים מוכח דלא מהני פסיקת החוט והיינו לפי שכבר אחזה בחוזק ואין פסיקת החוט מעלה ומוריד שכבר קבלתו שלא כדין אבל בש"ס ב"מ משמע לכאו' דכל שנפסק החוט מהני וכמ"ש לקמן במחלוקת ר"י ור"ת

(ה) לא הוי נתינה. זהו מה שכתבו בשם ר"ת וטעמו דהוי כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע ותמהני מאד דהא בש"ס ב"מ שם פריך אהא דאמרי' סידרא כיון דתפיס בי' שלש על שלש קנה ופריך מהא דר"ח גט בידה ומשיחה בידו. ומשני התם כריתות בעינן וליכא הכא נתינה בעינן והא איכא ועיי"ש פירש"י והשתא מוכח להדיא דוודאי נתינה מיקרי דהא קרא כתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו. א"כ כיון דהטעם דלא מהני טלי מעל הקרקע משום דכתיב ונתן בידה א"כ ע"כ דהאי מיקרי נתינה מעלי' דאל"כ למה בקנין מהני הא התם נמי כתיב ונתן ובפי' אמרו הכא נתינה בעי' והא איכא הרי דמיקרי נתינה וע"כ דנתינה ודאי הוי רק דגזירת הכתוב דבעינן שלא יהא שום דבר המחברן וחוט זה מחברן לא הוי כריתות וכן פירש"י בב"מ להדיא וכל שנפסק החוט מרצון הבעל פשיטא