תפארת יעקב אבן העזר גיטין קלט

נפ"מ דכיון דאומר הר"ז גיטך סגי אף דלכתוב בגט לא סגי בזה א"כ כל הני לישני לא גרעי מה"ז גיטך ועוד כיון דבמדבר על עסקי קידושין וגירושין מהני אפי' לא אמר כלום א"כ לא גרעי הני לישנא ממדבר עמה בעסקי גירושין מקודם ולפ"ז לא הי' לו להמחבר לכתוב ס"ג על דבריו הקודמים שהם דברי הרמב"ם דהוא לא ס"ל כן כמו שבארנו ועוד יתבאר בס"ג זה

(ב) ה"ז גט פסול. זהו דעת הרמב"ם ונראה שלמד כן כיון דס"ל דמדבר בעסקי גירושין סגי א"כ אי ס"ד דמעכב אמירה שלו בדוקא בגט א"כ ע"כ דאמירתו כורת א"כ ל"ה מהני הדיבור בעסקי גירושין מקודם דסוף סוף בשעת נתינה לא אמר והדיבור בעסקי גירושין אינו מועיל רק שממנו מוכיח שנתן לגירושין ובגט כיון שנותן לה הגט כתוב וחתום לידה בודאי מוכיח שהוא נותן לגירושין ואי נימא דמ"מ הגט בטל והיינו דבעינן אמירה בעת נתינה דוקא א"כ מאי מועיל הדיבור בעסק גירושין מקודם וליכא למימר משום דלא ידענו דהאשה דעתה לגירושין הא לא בעינן דעתה כלל ומזה הוכיח הרמב"ם דהוא רק מדרבנן דהואיל ואם אמר בפי' שלא לגירושין לא מהני מדאו' תקנו חכמים שיאמר לעולם הא גיטך או שידבר מקודם בעסקי גירושין אבל בקידושין דבעי' דעתה גם אין ניכר מכסף שנותן לה מהו הנתינה אי לקידושין או לא לכך כל ששתק ולא פי' ולא דיבר עמה מעסק קידושין אינו כלום משא"כ בגט ע"כ דמן התורה לא בעי' אמירה כלל רק הוכחה שמגרש והיינו נתינת הגט אם לא שיאמר בפי' כנסי שט"ח וכל שנותן לה גט סגי ודעתה לא בעינן רק מדרבנן צריך שיאמר ה"ז גיטך ובמדבר עמה סגי

ובלחם משנה כתב דהרמב"ם למד כן מקו' הרשב"א למה לי כנסי שט"ח תיפ"ל דנותן סתם ג"כ צריך שיאמר הרי זה גיטך ומזה למד דבסתם גט פסול ולא בטל ובאמת הא ליתא דהא ודאי מוכח מדברי הרמב"ם דבכנסי שט"ח אפי' דיבר עמה מעסק גירושין לא מהני מדלא מחלק מעיקרא כשזכר דין כנסי שט"ח כמו דמחלק אח"כ בנתן סתמא א"כ ממילא שוב לא מוכח דין זה דסתמא פסול דהוצרך לומר כנסי שט"ח דאז אפי' דיבר עמה בעסק גירושין פסול ועמ"ש בסמוך

סעיף ב: (ג) במד"א כשלא היה מרבר עמה על עסקי גיטה אבל אם היה מדבר עמה על עסקי גיטה ונטל הגט ונתן בידה ולא אמר כלום ה"ז גט

(ג) בד"א בשלא הי' מדבר עמה וכו'. בקידושין (דף יוד) גרסי' הי' מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושי' ולא פי' רי"א דיו רי"א צריך לפרש ואמרי' התם דהלכה כר' יוסי והוא דעסוקין באותו ענין וכן פסקו הפוסקים ולפ"ז יש לתמוה על המחבר והוא לשון הרמב"ם שלא כתבו רק מדבר עמה בעסקי גירושין ולא זכרו עסוקין באותו ענין וביותר תימה דגבי קידושין כתב הרמב"ם בהדיא עסוקין באותו ענין וביותר תימה על הב"י שכ' בפשיטות דהרמב"ם מצריך עסוקין בקידושין וגירושין ובאמת בגירושין לא זכר רק הדיבור בעסק גירושין דבהא לא סגי להו בש"ס רק עסוקין באותו ענין כמו שפירש"י התם

לכן נראה לפענ"ד ברור דס"ל להרמב"ם כדעת הראב"ד שהביא הרז"ה דהא, דאמרי' התם עסוקין היינו בקידושין דוקא דבעי' דעתה והיינו דפרכי' התם מנא ידעה אבל בגירושין לא בעי' דעתה כלל ומדאו' אפי' נתן לה בשתיקה ולא דיבר כלל הוי גט ורבנן הוא דאצרכו כדי שיהא מבורר שנותן לגירושין הלכף כל שדיבר עמה בעסק גירושין סגי בהכי אפי' לא. הוי עסיקין באותו ענין ולפי' הרז"ה דגם בגירושין צריך שיוציא בפיו דוקא א"כ מאי מנא ידעה דקאמר. ועוד אי צריך שיוציא בפיו מאי מהני עסוקין ואי מהני גם הדיבור בעסק הגירושין מהני וקו' הש"ס מנא ידעה משמע ודאי דבקידושין קאמר וכן פירש"י התם להדיא ואף דהרמב"ן ז"ל הביא תוספתא דמפורש בה דר"י סובר בגירושין בעינן עסוקין באותו ענין ואי לאו אינו גט הך תוספתא ע"כ לאו דסמכא הוא דאל"כ למה לא הקשו בקידושין מינה להך מ"ד דסובר אליבא דר"י גופא אפי' אין עסוקין ושם קאמר כתנאי רשב"א ורבי מה דלא מוכח כלל אליבא דר"י וע"כ דלאו דסמכא הוא או שיש לפרש בה שהי' מדבר עמה בעסקי גירושין כהך מתני' דמעשר שני רק מברייתא דהתם דפליג רשב"א אפי' אין עסוקין שפיר דייק דמדבר לא מהני רק עסוקין דאי עסוקין הכוונה הדיבור בעסק הגירושין הא ליכא למ"ד דבלי דיבור כלל מקודשת וע"כ דדיבר עמה רק בלי עסוקין נחלקו ועכ"פ מוכח מהך סוגיא דקידושין דמהך ברייתא שהביא הרמב"ן ז"ל ליכא למידק כלל ולפי זה ממילא יש לומר דהיינו דוקא בקידושין אבל בגירושין לכ"ע לא בעי עסוקין רק הדיבור מקודם בעסק גירושין סגי וצ"ע

סעיף ג. כשיתן לה הגט (ד) יאמר לה הרי את מגורשת ממני בגט זה ומותרת לכל אדם או הרי את משולחת ממני ואם שלוחו נותנו לה אומר הרי את מגורשת מפלוני בגט זה והרי את מותרת לכל אדם ואם אמר לה איני אישך איני בעליך יש מי שאומר שאינו גט אפי' היה מדבר עמה על עסקי גיטה דכתיב ושלחה ולא שישלח את עצמו. ויש מי שאומר שאם היה מדבר עמה על עסקי גיטה הויא ספק מגורשת

(ד) יאמר לה הרי את מגורשת ממני וכו' איני אישך איני בעליך וכו'. זהו מדברי רבינו ירוחם שהביא דעות בענין זה ולא חש המחבר לכתוב דעת שלישית ממנו שהיא מגורשת ודאי כשדיבר עמה מעסקי גירושין דודאי לא נוכל להקל לעשותה מגורשת ודאי ולא חש לכתוב רק דאינו גט וספק גט. והנה מדברי הרמב"ם ודאי מוכח דאין חילוק כלל בזה בין דיבר עמה מעסקי גירושין או לא שהרי לא זכר מקודם הך הפרש וכתב בפשיטות דאינו גט רק אח"כ גבי נתן לה בשתיקה זכר חילוק זה

אמנם נראה לפענ"ד דסובר הרמב"ם ורש"י הרי"ף דכ' זה דוקא בכתב כך בגט ובהא ודאי לא מהני עסוקין דהא בעינן ספר כורתה שיהא נזכר בספר והאיך מהני עסוקין ולכך לא זכר הרמ"א ז"ל כלל דעסוקין לא מהני כי אין ענין עסוקין למה שצריך להזכיר תוך הגט אבל באמר כך בע"פ ובגט כתוב בדינו לא מבעי' דבעסוקין דמהני אלא אפי' בלא עסוקין כלל מה ס"ד דלא מהני דלא גרע איני אישך מעסוקין בגירושין וכי צריך שיעסקו דוקא בלשון גירושין המועיל רק כל שהי' הכונה להתגרש אף שדיבר בלשון גרוע ודאי מהני ואף כאן אף שאמר בלשון גרוע איני אישך הרי דיבר בענין הריחוק ממנה א"כ נתגלה כוונתו לגירושין ובגט נכתב כהלכתו ועיקר הגירושין בגוף הגט רק הקפידה שלא יתכוון להיפוך כגון כנסי שט"ח וכל שאומר איני אישך הרי נודע שנותן לגירושין ואף דגבי קידושין בהני בעי' חרופתי צלעתי מבואר התם דאף אי הי' שותק הוי מהני בהני לישני גרועי גרעי היינו דוקא התם דאין הכסף גורם הקידושין רק מה שמקדש בפיו ומה שעסק מקודם חשיב כדיבר בפיו ואי אמר הני לישני גרועי שיש להסתפק למלאכה בודאי גרע משתק אבל הכא דבכתיבה מתגרשת ושם כתוב כהלכתו ואי הי' שותק ג"כ מהני מדאו' להרמב"ם בלי עסוקין כלל א"כ מה בכך דאמר לשון גרוע סוף סוף לרחקה מעליו אמר ובאמת לא יהא אישה רק שצריך לומר שהיא לא תהא אשתו א"כ לא גרע ממדבר בעסק גירושין וכ"ש שלא יתבטל לגמרי דלא גרע משתק לגמרי: