תפארת יעקב אבן העזר גיטין קלח

ודע דיש מחלוקת בזה בלא בדקוה כלל דדעת הרמ"ה דלא חיישינן כלל רק בישנו לפנינו צריך בדיקה וכ נראה דעת הטור דלא כב"י וכן דעת הרשב"א בחידושיי מדלא קאמר אלא וכן נראה דעת רש"י להדיא ומה שכתב הב"י דמדברי רש"י גבי ס"ת משמע דבלי בדיקה כלל חיישינן לא ידעתי למה דהתם לענין לבדקו במי נרא קאמר לכתחילה לחוש כמ"ש הטור אבל בלא בדקו ונאבד פשיטא דכשר לדעתו דהא מפרש חיישינן קאמר שמא לא נבלעו יפה ולשיטת התוס' בלי בדיקה כלל חיישינן ודוחק לומר דמשום בזיון ס"ת לבדקו במי נרא חשיב דיעבד

גם נלפענ"ד עיקר לדינא כפירש"י והרשב"א אף דלכאו' יש להוכיח להיפוך דאי ס"ד דחיישינן שמא לא נבלעו קאמר ובתר דבדקוה דוקא א"כ האיך אפשר לפרש דברי שמואל כך דהא בפי' קאמר חיישינן שמא במי מילין כתבו ואי ס"ד דבדקוה הרי בודאי כתבו במי מילין ובשלומא מעיקרא דמשני דבדקו במי נרא לא קשיא די"ל דהכוונה חיישינן וצריך בדיקה אבל עכשיו דדוקא אחר בדיקה חיישינן קאמר א"כ האיך קאמר חיישינן שמא במי מילין כתבו ולשיטת תוס' ניחא דגם למסקנא הכוונה דלא בדקו וחיישינן שמא במי מילין כתבו וזו תמי' לכאו' לפירש"י. אבל באמת לק"מ דודאי יש כתב שאינו במי מילין ואינו כתב כלל מתחילתו כגון במשקין ובמי פירות ויכול להיות ג"כ דפולט ע"י מי נרא רק לפי שאינו כתב בעת נתינה לא מהני רק מי מילין הוי כתב רק אחר זמן נבלעין והיינו דקאמר כדבדקינן ופליט שמא במי מילין נכתב והי' כתב בעת נתינה משא"כ כתב אחר ל"ה כתב אפי' פליט אח"כ דבעת נתינה לא הוי כתב והיינו דפריך השתא הוא דפליט אבל לעולם לא הי' כתב כלל ומשני שמואל נמי חיישינן שמא במי מילין נכתב קאמר אבל מודה דיכול להיות דנכתב בדבר שאינו כתב והשתא הוא דפליט

ואדרבא נראה לי ראי' ברורה לפירש"י חדא ממה שהקשו התוס' בד"ה טעמא דמאי קושיא הא חזר קאמר ובלי חזר אפי' ליכא כתב מגורשת ואף דבלא"ה נראה לי ליישב קושיא זו דמשמע לי' דשמואל באומר נייר חלק הוא מיירי דאי באומר גט הוא האיך קאמר שמא במי מילין דהא בפי' אומר דכתבו במי מילין. ואי דגירש והלך לו ואנן מספקינן הא ס"ל לשמואל דהא דמחלק ר"א בין לאלתר לזמן מרובה היינו אפי' לא נשאת רק עמדו ואין עסוקין באותו ענין לא כל הימנו לאבד זכותו של שני א"כ אפי' הי' לפנינו שטר אחר או חלק לא מהימן וע"כ דמיירי דעסוקין באותו ענין והוא אומר חלק נתתי לה ומ"מ חיישינן שמא משקר ובמי מילין כתבו ואינו נאמן לחזור בו ממה שאמר הר"ז גיטך והיינו ממש כמו בברייתא

איברא הא קשיא האיך ס"ד דשמואל מגורשת ודאי קאמר והתוס' תרצו דמיירי דקראוהו קשה לי טובא א"כ מאי מקשה מברייתא דילמא ברייתא בלא קראו לכך בעינן כתב וליכא למימר דקושיית הש"ס דבהכרח ברייתא בקראו מכח מימרא דרבינא דמנא לן דשמואל כרבינא ואדרבא משמע בש"ס דלא ס"ד כלל עכשיו דצריך לקרות וכן מבואר בתוס' גופא דאל"כ בלא"ה בקראו דהא בלי קריאה אינה מגורשת

לכן נלפע"ד דעיקר הקושיא מברייתא כיון דברייתא נחית לאשמעינן רבותא דאף דלא נתברר לנו שהוא גט אמרי' מאחר שאמר הרי זה גיטך דודאי גט הוא ואי גם בנייר חלק יש חידוש דין כזה הן על צד הודאי הן על צד הספק הוי לי' לתנא לאשמעינן רבותא דנייר חלק להשמיענו דגם בזה חיישינן דגט הוא וכן מבואר מפירש"י למעיין בדבריו, והיינו דמשני דודאי בליכא כתב אין אנו חוששין שמא גט הוא ושמואל באופן דלא מספקינן כלל דאינו גט רק וודאי גט הוא ע"י בדיקה ומקשה עלה וכי פליט מאי הוי בשלומא מעיקרא דס"ד דכ"כ אלים הרי זה גיטך עד שאנו אומרין בודאי גט הוא ולא חיישינן לספיקא דאינו גט א"כ לא חיישינן דנבלעו אבל עכשיו דבדקינן דוקא ובלי בדיקה לא חיישינן א"כ בבדיקה נמי למה הוי גט ומשני חיישינן קאמר והשתא מוכח דרק בבדיקה חיישינן דאי בלא בדיקה אכתי תיקשי דהא איכא רבותא דנייר חלק לחוש דהוא גט ודו"ק היטב

סעיף ה. זרק לה הגט לחצרה לבין החביות בפני עדים ובקשו ומצאו מזוזה או שטר אחד אין חוששין לה שזה שנמצא הוא שזרק ואם נמצאו ב' או ג' מזוזות או שטרות חוששין שמא גט שזרק אכלוהו עכברים (ד) והרי זו ספק מגורשת בד"א כשלא קראנהו אבל אם לאחר שקראוהו שהיה גט חזר הבעל ולקחו מידם וזרקו (לחצרה) לבין החביות אפי' לא נמצא אלא מזוזה אחת או שטר אחד ה"ז ספק מגורשת

(ד) ה"ז ספק מגורשת. כבר נתבאר לעיל כי לדעת מהר"ם במרדכי שהביא הב"י דסובר בלא קראו אפי' קראו אח"כ לא מהני דבעינן שיהא לעדים ידוע בעת מסירה א"כ הך עובדא דמזוזות הוא שלא אליבא דמ"ד דמצריך לקרות הגט או דחשש לר"מ דסובר ע"ח כרתי דאל"כ בלי מזוזה אין לחוש לגירושין ובקראו שהוא גט סובר דהוי ודאי מגורשת אפי' נמצא מזוזה דלא חיישינן דהוחלף ושכן נראה דעת הרי"ף שהשמיט הך דמזוזות לגמרי. והנה בטעם דנמצא ב' וג' מזוזות דהוי ספק מגורשת ובלא קראו איכא מ"ד דלא תצא דשאני התם דידעינן דנאבד אבל לחדש מעצמנו דנאבד ואיננו לא אמרי' להחשיבו כוודאי דאם נשאת לא תצא רק עכ"פ ספק הוא ולפ"ז אם קראו הגט יש לומר ג"כ דהוי ספק אף דבעלמא בקראו ונאבד לא חיישינן דהוחלף והכא אין רעותא במה שנמצא מזוזה דהא יש תרי ותלת מ"מ הא גופא שנצטרך לומר שהגט נאבד ואיננו משוי לי' ספק עכ"פ ושאני היכי דקראו וידענו דנאבד וזה דעת המחבר דכתב סתמא ספק בכל גווני ודלא כהב"ח דסובר דהוי ודאי כנ"ל

סימן קלו. דין איזה לשון צריך שיאמר בשעת הנתינה והמגרש בשבת ובו ז סעיפים

סעיף א. המגרש צריך שיאמר כשיתן לה הגט (א) ה"ז גיטך וכיוצא בזה ואם נתן בידה ולא אמר לה כלום (ב) ה"ז גט פסול: הג"ה. ולכתחלה יאמר לה ה"ז גיטך (והתקבלי גיטך) (מרדכי פרק המגרש וב"י בשם הקונטרס) והרי את מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם (שם ובטור) מעכשיו (ב"י בשם י"א) ונוהגין שהבעל כופל הגט כמו אגרת ונותנו לה כדי שתוכל לאחזו כולו בידה כשנותנו לה והבעל צריך לידע מה הוא אומר לה וכן כל מה שאומר לה יודיעו אותו בפירוש (הכל בסדר גיטין)

א) ה"ז גיטך וכיוצא בזה וכו'. משמע מדברי הרמב"ם שאין צריך שיאמר רק ה"ז גיטך בלבד כדמשמע פשט לשון המשנה פרק הזורק אינו גט עד שיאמר הא גיטך משמע דבהכי סגי (וכן בהך עובדא דס"ת משמע הכין והיינו דאזיל לשיטתו דסובר דהא דאמרי' בש"ס אמר לה היינו כפירש"י דאמר לה לכתוב הכוונה דבהא מבעי' לן דבעינן שיכתוב בגט לשון גירושין בודאי אבל מה שמזכיר בפה אין