תפארת יעקב אבן העזר גיטין קלז

דמזוזות בלא קראו דאי בקראו גט כשר הוא כמ"ש הרשב"א והשתא ע"כ דלא ס"ל דשמואל ור"נ הך דרבינא רק כל שאמר הרי זה גיטך סגי לע"מ וחשיב כריתות אבל לדידן דקי"ל כרבינא כל שלא קראו הגט בטל כיון דבשעת מסירה לא נודע לע"מ דהוא גט ואפילו אי באמת הי' גט אינה מגורשת ומ"מ אפילו אי נימא דלא כמהר"ם בזה אפשר דס"ל להרי"ף דספק מגורשת לא הוי בלא קראו כלל דכיון דמספקא להו לע"מ לא חשיב כריתות והוי כמסר בלי ע"מ כלל ואף דסברת הרי"ף עידי חתימה נמי כרתי היינו בגט יוצא מתחת ידה דאין ע"מ כמ"ש לעיל סי' קל"ג אבל בנשרף או נאבד או שלא נודע אם הי' אז אותיות על הגט דשמא נבלעו אפילו ספק לא הוי. ובהכי ניחא נמי שלא זכר עובדא דשמואל דכיון דיש חשש דבלעו אפילו ספק לא הוי ושמואל לית לי' דרבינא וכן הך דמזוזות כיון שנאבד הגט אפילו ספק לא הוי. רק הרמב"ם כתב בהדיא דאפילו נאבד דהוי ספק ולכך ניחא שהביא הך דמזוזות אבל לא ידעתי למה לא זכר הך מימרא דשמואל בנייר חלק ואפשר לומר דוקא בנאבד הוי ספק כיון שאם הי' קיים הוי גט א"כ לא שייך לומר כשנאבד יתבטל לגמרי למפרע מה שכבר הי' גט כשהי' קיים אבל כשהגט לפנינו ואין אנו יודעין אם הוא גט בהא אפשר דאפילו ספק לא הוי ושמואל סובר דכל שראו נותן גט ואומר הרי זה גיטך סגי אבל אנן דקי"ל צריך לקרותו נהי דאם אח"כ יוצא מתחת ידה אנן סהדי דנמסר לה וכן בנאבד הוי ספק אבל בנייר חלק דגם עכשיו דבדקינן לי' אין אנו יודעין ולא העדים אם הי' גט אז לא חשיב כריתות כלל ועמ"ש לעיל סי' קל"ב וקל"ג באריכות בענין זה

סעיף ג. הרי שלא קראו הגט תחלה ונתנו לה בפניהם וזרקתו לאור או לים אע"פ שהבעל אומר כשר היה (ב) הרי זו ספק מגורשת: הג"ה. ואפי' אם נשאת תצא (תוס' בל' אחר וכ"כ הב"י בשם רשב"א ור"י ת"ה) אבל אם הגט עדיין יוצא מתחת ידה אם נשאת לא תצא אבל לא תנשא בגט זה מאחר שלא קראו אותו תיכף אחר הנתינה (כן משמע מר"י הנ"ל ודלא כב"י) ויש חולקין

(ב) הר"ז ספק מגורשת וכו'. דבר זה צריך ביאור והנה שם אמרי' הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכי למיקרייהו ומקשינן על זה מברייתא הר"ז גיטך וזרקתו לים וחזר ואמר שטר פסים אינו נאמן ואי דקראוהו מי מצי אמר הכי ומשני דעילי לבי ידי' וכו' ע"ש וכתבו התוס' דהך צריכי למיקריא הכוונה אפי' דיעבד מדפריך עלה מהך דשטר פסים. ויש להבין מנין להם דרבינו דיעבד קאמר דהא צריכי למיקרייא קאמר דחייש שמא יאבד הגט אח"כ ומ"מ מקשה שפיר מברייתא דנאבד הגט ונשרף א"כ אינו גט דאי גם בנאבד כשר מה צורך לכתחילה לקרותו ולפ"ז לק"מ מה שהקשו תוס' מהך דכתב שובר לאיש דשאני התם לולא דהחליף הי' כשר בלי קריאה כיון שיוצא מתחת ידה רק לפי דהחליף פסול ואנוסה ל"ה דהי' לה לקרות ולפ"ז ממילא ליתא למה שתרצו התוס' דאם נשאת לא תצא דבלא"ה לק"מ ואין להקשות מ"מ תיקשי מסיפא מר"א לאחר זמן הרי זה גט הא לא קראוהו הא ליתא דא"כ לתי' התוס' ג"כ קשה להך מ"ד דמוקי לה בלא נשאת הא בלא"ה לא תנשא דלא קראוהו והאיך קאמר הרי זה גט וע"כ דמודים דר"א בקראוהו דלא קאמר כלל תצא מזה, ומזה והא ודאי לא קשיא כיון דקראו האיך הוחלף דא"כ לא הי' מהצורך לתוס' להקשות מיבמות וע"כ דהא ידעו דיכול להיות דהוחלף רק דאנוסה הוי קשיא להו ולר"א לא מצינו כלל מזידה וצ"ל דהתוס' לשיטתם דס"ל ע״מ דוקא כרתי ולא ע"ח בלבד אפי' הגט יוצא מת"י אבל להרי"ף יש לומר כנ"ל ולפ"ז לשיטתם דתוס' דס"ל ע"מ דוקא כרתי ולא ע"ח א"כ לתירוץ ראשון חשבינן הרי זה גיטך לע"מ לענין אם נשאת שלא תצא ואפי' נאבד הגט ולתי' ב' לעולם תצא כל שלא קראוהו תיכף דכיון דמה שהגט בידה אח"כ לא חשיב לדידהו כע"מ ואי לא הי' ע"מ כלל אינה מגורשת כמו כן בלא קראוהו ולדעת הרי"ף ורמב"ם דבעלמא אפי' בלי ע"מ כלל כל שהגט יוצא מתח"י מגורשת ותנשא לכתחילה א"כ ה"ה בלא קראוהו כל שהגט תחת ידה אפי' לאחר זמן מגורשת ותנשא לכתחילה ואי נשרף הגט ולא קראוהו הוי ספק מגורשת ואפי' נשאת תצא

ובהכי ניחא מה שתמה. הב"י על רבינו ירוחם והד"מ תמה עליו דדברי רבינו ירוחם נכונים ולפי הנ"ל דברי ב"י ברורים דר"י מחלק בין הגט יוצא מתח"י או לא לענין אם נשאת לא תצא וזה דבר שאין לו שחר כלל כי לדעת התוס' בתי' א' אפי' נאבד הגט ונשרף ולא קראוהו אם נשאת לא תצא ובתי' ב' אפי' יוצא מתח"י כל שלא קראוהו תיכף לאחר נתינה אפי' נשאת תצא ולדעת הרי"ף ורמב"ם בנשרף ונאבד אפי' נשאת תצא ובישנו תחת ידה אפי' לאחר זמן תנשא לכתחילה אבל לחלק בין גט יוצא מתחת ידה לענין אם נשאת שלא תצא ליכא למ"ד כלל ומ"מ אפשר לומר דרבינו ירוחם נמשך לדעת הגאונים שהביא הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' גירושין דגט הניתן בלי ע"מ פסול ואם נשאת לא תצא ולדינא כבר כתבתי לעיל סי' קל"ב באריכות והוכחתי דאפי' למ"ד ע"מ דוקא בעינן מ"מ כיון דבגט החתום היוצא מתחת ידי אשה תלינן דודאי נמסר לפני עדים א"כ הכא נמי בחתום בעדים למה לא נוכיח דודאי נמסר ואי דאמרי' אפי' נמסר גט זה כיון שלא קראו בשעת מעשה לא מהני דכך הוא הכריתות של ע"מ שיראו הגט דוקא אפי' הוא באמת גט א"כ למה בלא קראו הוי ספק מגורשת ולפ"ז נראה לי אף דהעיקר דהיש חולקין שהביא הרמ"א הוא דעת תוס' בתי' ב' דלעולם תצא ודלא כהב"ש וכן הוא בביאור הגר"א אבל מ"מ יש לסמוך להקל בנשאת כל שהגט יוצא מתחת ידה בצירוף דעת הרמב"ם והרי"ף והגאונים ראפי' בלי ע"מ כשר בגט יוצא מתח"י ובצירוף דעת התוס' ה"נ בתי' הראשון דבנשאת הרי זה גיטך חשיב כע"מ וכן בצירוף מ"ש לעיל סי' קל"ב דלכ"ע ראוי להכשיר בע"ח אבל היכי דליכא ע"ח רק ע"מ בלבד ולא קראו בכל גוונא אפי' נשאת תצא כנ"ל

סעיף ד. נתן לה נייר חלק ואמר לה הרי זה גיטך (ג) אם לא בדקו הנייר במי נרא לראות אם היה שם דבר כתוב בו אם יבדקו ותפלוט הכתיבה הרי זו ספק מגורשת ואם יבדקוהו ולא תפלוט הכתיבה אין חשש גירושין

(ג) אם לא בדקו הנייר. עב"ש דאם קראו בתחילה אף דעכשיו אין האותיות נפלטין יש לחוש ולא ידעתי למה כיון דכללא הוא דמי נרא מפליט הכתב וכל דלא פליט בודאי הוחלף ודוקא בסתמא לא חיישינן דהוחלף ולא בנייר חלק ואינו פולט ע"י נרא הרי בהכרח נייר אחר קראו והוחלף. עוד כתב במ"ש התוס' דאם עמדו בקרוב וראו שהוא חלק ל"ה גט כלל ומלשון הטור ומחבר לא משמע כן ונראה דתליא בהנך ב' פרושים שהביא הערוך בשם ר"ח דאי הכוונה השתא הוא דפליט היינו דבעת נתינה נבלעו א"כ אם עמדו בקרוב ל"ה גט אבל לפי' הב' דקושיית הש"ס וכי פליט מאי הוי דילמא ענין אחר הוא ולא גט ולא גרסינן השתא הוא דפליט א"כ שפיר יש לומר דאפי' בעת נתינה הי' נבלעין הוי גט כיון דהוי כתב ע"י מי נרא: