תפארת יעקב אבן העזר גיטין קלג

ליתן גט והוא ידוע לו בלבד וס"ד דצריך שיהא ידוע לעדים קמש"ל דלא כמ"ש רשב"ם דנאמן הות בכך מסברא ולפי זה איכא למידק לבגט כזה לא יועיל ביטול מודעה כלל ואפילו לא מסר מודעה על הביטול לא יועיל הגט אף שביטלו דכמו שאנו מאמינין אותו מצד הסברא שהוא כאונס בגט זה ליתא ליתני לאיזה סיבה הכמוס בלבו א"כ כיון שכך הוא ממטבע הגט ובטל מודעה קודם ממילא נאמין לו שהי' אונס גם בזה והוצרך ליתן גט בביטול מודעה לאותו סיבה בעצמה שהי' צריך ליתן הגט בלי כפי' כלל רק לאיזה אונס כמוס בלבו ובהדיא משמע מכל הפוסקים דביטול מודעה סגי כל שלא מסר מודעה על הביטול ועכ"פ כשביטל כל המודעות וודאי מהני ולמה לא נימא דהי' אנוס

לפיכך נראה לי דהא דאמרינן תלוה ויהיב או גורשי לא הוי גט ומתנה היינו דוקא כשכפהו ליתן הגט או המתנה אבל כשלא כפהו בזה רק נתן מרצונו אף שהי' לו איזה אונס כמום בלבו הוי גט ומתנה כל שלא מסר מודעה בפי' וכן נמי כשמסר מודעה כל שלא זכר הביטול בפי' ואח"כ ביטל המודעה אף דפי' אונס גם בביטול כיון שלא כפהו בזה כלל לא הוי תלוה וגירשא ויהיב עד שיזכיר בפי' במודעתו גם הביטול וכמו במכר דתלוה וזבין מועיל ומסירת מודעה מבטל המכירה אמרינן דאם ביטל המודעה אף דאונסו גלוי לפנינו דהוא אנוס על הביטול מ"מ כיון דלא מסר בפי' מודעה על זה מהני ואם מסר בפי' מהני באופן שיבטל כל הדברים הקודמים וכן בגט שדינו שכופין להוציא כמו כן בגט שאין דינו שכופין להוציא וכן במתנה רק דמ"מ הי' אנוס באופן הצריך למסירת מודעה דוקא [דאי הי' אונס בנתינתו בלי מ"מ כלל הגט בטל] ממילא כל שביטל המודעה ולא זכר בשעת המודעה בפי' הביטול ג"כ אף שבאמת פי' אונס בלבו לא הוי תלוה וגירש וכן כשזכר במודעתו הביטול וביטל כל הדברים הקודמים מהני ודוק היטב

ובזה תבין דברי רבינו יונה שהביא הנ"י פרק חזקת והב"י כתב שדברי תימה הם ולפי מה שכתבתי דבריו ברורים ומיירי בגט ומתנה באונס דמיירי בש"ס דבעי מסירת מודעה דוקא ובזה שווין גט ומתנה למכר בהלוה וזבין ממש דבאופן שצריך בגט ומתנה מסירת מודעה דוקא דהא חזינן דאפילו רבים יודעין באונסו צריך מודעה רק דמקשה למה להו לידע הוא עצמו נאמן אבל עכ"פ שמענו דכל שלא היה אנוס על הביטול כל שלא מסר מודעה על הביטול הוי גט וזה ברור בכוונת הנ"י

סעיף ג. לכן צריך שיבטל קודם כתיבת הגט כל מודעא שמסר (ד) ויאמר כן הריני מבטל כל מודעא שמסרתי על גט זה (ה) וכן אני מבטל כל דבר שגורם כשיתקיימו אותן הדברים ביטול לגט זה וכן אני מעיד על עצמי שלא מסרתי דבר על הגט שיבוטא הגט מחמתו והריני פוסל כל עד או עדים שיעירו שמסרתי או שאמרתי שום דבר שיבוטל מחמתו גט זה או שיורע כחו של גט זה מחמת אותה מודעא או אותו דיבור: הג"ה. וי"א דסגי אם אומר שמבטל מודעא (ו) ומודעא דמודעא עד סוף כל מודעי (טור בשם הרא"ש) וכן נוהגין אך טוב לכתחלה לחוש ולומר כסברא הראשונה

סעיף ד נהגו להצריך ביטול מודעא אף למגרש מרצונו: הג"ה. ומיהו אם שכח מלבטל כשר (מ"כ בשם הרא"ש) מאחר שמגרש מרצונו (מ"כ בשם מהר"ל) ונהגו עוד לבטל מודעא קודם שיצוה לכתוב קודם הנתינה (במרדכי) ואע"פ שי"א שאם בטל הגט בין כתיבה לנתינה לא היה מועיל אח"כ ביטול מודעא לגרש באותו גט ולכן אין מניחין אותו לילך עד שיתן הגט אפ"ה מחמירין ג"כ לבטל מודעא בשעת נתינה (עיין בב"י)

ד) ויאמר כן הריני מבטל כל מודעה וכו'. משמע מכל הפוסקים דלא מהני רק שיאמר כן בפי' שמבטל מודעה ואפילו אמר רוצה אני לא מהני והם מפרשים הש"ס בעירובין עד שיבטל המודעה בפי' דלא כמשמעות פשט המשנה דבאמירת רוצה אני בטל למודעה. והנה יש להבין דשם דייק מדלא קאמר עד שיתן רק עד שיאמר ש"מ עד דמבטל לי' למודעה והא בגט חוץ הנתינה צריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומי א"כ הוצרך לומר עד שיאמר וצריך לומר דמלשון רוצה אני דייק דהוי לי' לומר עד שיאמר לסופר כתוב ויגרש או עד שיגרש וממילא כל דיני הגירושין בכלל ומדקאמר עד שיאמר רוצה אני משמע דבא לומר שיאמר בפי' שהוא ברצון ולא סגי במה שיצוה לכתוב וליתן רק שיאמר שרוצה בכך ולפי זה קשה מאוד לומר כיון דתנא קפיד בלישני' ואנו נימא דבהכי נמי לא סגי רק שיבטל מודעה בפי'

אמנם המדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל יראה דבגט מעושה לא זכר כלל שיבטל מודעה רק שיאמר רוצה אני כלשון המשנה ממש רק בגט הניתן ברצון שם כתב כל דיני מודעה וביטולה ודבר ברור היא שטעמו כיון דגט מעושה בלא"ה במחשבתו אינו רוצה לגרש כלל רק שדעתו הרעה שלא כדין לא חשיב דעת וכל שאומר בפה שהוא ברצון אף שאין מחשבתו לכך סגי א"כ מה צורך לביטול מודעה הא כמו שהוא אנוס, על הגירושין כך הוא אנוס על הביטול שאין משגיחין על מחשבתו רק על אמירתו עכשיו בפיו א"כ כל שאומר לפנינו שהוא ברצון סגי בכך אף שבלבו הוא שהוא אנוס לא משגיחין על דבריו שבלב בעישוי כדין אבל כשנותן גט שלא מאילו שכופין להוציא ומסר מודעה מקודם דאז משגיחין על דבריו שבלבו מאחר שגילה דעתו מקודם א"כ אי אפשר רק שיבטל באמת עכשיו כל דבריו שדיבר קודם מרצונו הטוב הילכך לא סגי באמירת רוצה אני כיון שמסר מודעה קודם על זה רק צריך שיבטל המודעה בפי' או כל הדיבורים שדיבר קודם דאז בוודאי הי' דברים שבלב אם במחשבתו אינו כן מאחר שאין לו גילוי על זה כיון שביטל בפיו בפי' כל הדברים הגילוי שגילה מתחילה וחילוק זה ברור לפע"ד בדעת הרמב"ם עד שאני תמה על הרא"ש והר"ן פרק השולח שהביאו לדברי הרמב"ם מהך סוגי' דעירובין דמועיל ביטול אף שמסר מודעה על הביטול ובאמת אין משם ראי' כלל והרמב"ם גופא סובר כן דהתם לא בעי ביטול כלל רק באמירת רוצה אני אין משגיחין על מחשבתו אף שגילה דעתו קודם במודעתו דהא אפילו עומד וצווח לפנינו כופין עד שנותן גט ואומר רוצה אני בפי' א"כ כמו כן אין משגיחין על מסירת מודעתו מקודם רק דס"ד דכל שנותן גט סגי ועל זה אמר כיון שמסר מודעה צריך שיאמר בפי' רוצה אני ובזה מבטל המודעה שאמר שהוא אנוס רק ברצון מגרש וזה כולל כל הביטולים ואף שאין מחשבתו לכך לא איכפת לן כיון שהכפי' כדין ודעתו הרעה לא חשיב דעת משא"כ בשאר גט וטעמו של הרמב"ם דמהני ביטול על כל הביטולים יתבאר בסמוך ודו"ק כי זה נראה עיקר אבל מכל הפוסקים לא משמע כן רק צריך שיבטל בפי' כל המודעות אפי' בגט מעושה כדין ולפעד"נ כמ"ש

(ה) וכן אני מבטל כל דבר שגורם וכו'. כך הם דברי הרמב"ם והרשב"א ז"ל הקשה ע"ז שאם אתה אומר דביטול מודעה לא מהני דחיישינן שמסר מודעה על הביטול אין לדבר סוף והעלה שאין תקנה רק לפסול עדים והביא ראי' דכה"ג מהני מהך דאמרי' באומר נאמנת עלי שלא באתי אף דאי בא אינו גט מהני נאמנות שלו ה"ה כאן והר"ן דחה דבריו אם נגרוס על מנת דהוי כתנאי שכל שתאמר שלא בא יהא גט ולזה הביא ראי' מהך דהמשליש גט לאשתו דהקשו