תפארת יעקב אבן העזר גיטין קלב

לי הוחלף בלי הוחלף פסול לפי שלא קראוהו ולהרי"ף לק"מ דה"מ בלי ע"ח אבל שם מיירי בע"ח תדע דרישא ר"מ ור"א פליג בסיפא ומחלק בין לאלתר לזמן מרובה וכיון דבע"ח מיירי אי לא הוחלף הי' תחת ידה ומגורשת בלי קריאה דמה צורך לקריאה הא עדיין בידה הוא ומכח ע"מ מוכח דבא מידו לידה רק בהוחלף תצא

אמנם לכאורה יש להקשות להיפוך לר"א דמחלק בין לאלתר לזמן מרובה במה נפשך אי בקראוהו האיך הוחלף ואי בלא קראוהו למה יהא כשר לזמן מרובה הא מ"מ כיון דאין הגט יוצא מתחת ידה בעינן ע"מ לקרות הגט. ואמת דיש לתמוה גם בתירוץ התוס' דאם נשאת לא תצא דתינח ברישא דקתני הולד ממזר אבל בסיפא דקתני לזמן מרובה כשר ואי בקראוהו האיך הוחלף ואי לא קראו למה יהא כשר עכ"פ לא תנשא לכתחילה וע"כ צריך לומר דידעו התוס' דיש לומר דקראוהו והוחלף רק עיקר הקושיא מהאשה רבה דמוכח דבקראוהו מאי הוי לה למיעבד ולא תצא אבל מר"א לא קשיא דלא קאמר רק דלאלתר אינו גט ולא דקראוהו ושפיר יש לומר דקראוהו והוחלף ולפי זה מרישא להרי"ף בלא"ה לק"מ כנ"ל

ואע"ג דקצת יש לדקדק מה שנצטרך לפרש מה שאמרו צריך למיקרייא דוקא בגט בלי ע"ח ולא בסתם גט שיש בו ע"ח אבל באמת נראה דאפילו לשיטת התוס' והרא"ש ע"כ צריך לומר כן דאי איכא ע"ח נהי דבעי ע"מ לדעתם אבל קריאה למה לי הא בהכרח גט זה בא לידה מכח ע"ח וליכא למימר דכך הוא הכריתות של ע"מ דצריכין לקרות וכל שלא קראו הוי כנמסר בלי עדים א"כ למה בלא קראו הוי ספק מגורשת לא תהא מגורשת כלל וכמו כן גט שנתערב או שנאבד ונמצא באופן דאין מן הדין להחזירו ועכב וגירש לא תהא מגורשת כלל וע"כ דכל שהי' באמת גט ונמסר אפילו לא קראו הוי גט רק דחיישינן שמא באמת לא הי' גט א"כ בע"ח למה תהא ספק מגורשת הא בלי ספק בגט זה נתגרשה ודוחק לומר דחיישינן דגט זה בא לידה בלי ע"מ כלל ומה שמסרו לה בעדים נייר אחר הי' דהא כל גט תלינן דבא לידה בע"מ דלכך תקנו ע"ח דנוכיח מזה דבא לידה בע"מ ולא תצטרך להביאם א"כ בהא נמי כיון שיש גט בידה מסתמא נמסר בעדים ומה צורך לקרותו וע"כ דדוקא בלי ע"ח אבל בע"ח באמת לא צריך למיקרייא. ובאמת יש לתמוה על הפוסקים לקמן סי' קל"ה שלא חילקו בזה כלל כי נראה לפע"ד ברור דלכ"ע בע"ח כשר בלי. קריאה כל שהגט יוצא מתחת ידה ועכ"פ אין משם קושיא על הרי"ף ואדרבא לדעתו אתי שפיר טפי כמו שבארנו ועמ"ש לקמן סי' קל"ה

ומעתה כיון שבארנו דלק"מ על הרי"ף ואדרבא ראיותיו של הרי"ף מוכרחין גם הבאתי עוד ראיות להרי"ף וגם דעת הרמב"ם כך הוא א"כ נראה פשוט דבדיעבד בשעת הדחק יש לסמוך להקל כדעת הרי"ף והרמב"ם ודע דמשמעות דברי הרי"ף והרמב"ם מבואר דע"ח וודאי צריכין להיות כשורין דוקא לכ"ע אבל בש"ס בהא דפריך והאי לאו בני כריתא נינהו משמע התם מפירש"י דלר"מ דע"ח כרתי אינן בתורת עדות כלל רק כך מטבע הגט דשנים כורתים וכל שישנן בכריתות ישנן בחתימת גט ולא אימעט רק עכו"ם שאינו בן כריתות וכבר הארכתי בזה בתשובת מיימוני שהביא הב"י סי' ק"ל דס"ל ג"כ כפירש"י הנ"ל ומ"מ אם פסולים בלא"ה אין להאמינן דנמסר לה גט זה מיד הבעל לכ"ע רק נ"מ באופן שכתבתי שם עיי"ש

סימן קלד. צריך שיבטל הבעל כה מודעות ובו יא סעיפים: שיבטל כא מודעה קודם שיתן

סעיף א. צריך שיבטל כל מודעה קודם שיתן הגט שאם מסר מודעה בפני שנים ואמר גט שאני רוצה ליתן לאשתי (א) דעו שאני אנוס ליתנו ולכן אני אומר בפניכם שיהא בטל הרי הוא בטל (ב) אע"פ שלא לקח בקנין: הג"ה. ואע"פ שלא מסר בפני ב' עדים ביחד רק בזה שלא בפני זה ובלבד שיהיו כשרים (ריב"ש סימן רל"ב)

א) דעו שאני אנוס. יש בזה מחלוקת ודעת רשב"ם דוקא כשיש אונס רק דמאמינים אבל אם אין אונס לא ודעת רוב פוסקים אינו כן ולכאורה יש ראי' מהך סוגי' דעירובין דפריך פשיטא ומשני לא צריכא דעשוה ואירצי' משמע דס"ד בגט הניתן ברצון וקשה מאי מקשה פשיטא לימא דקמש"ל אפילו בלי אונס כלל מודעתו מודעה אבל באמת לק"מ דוודאי ידע רכ"ש בגט שכופין להוציא מיירי דאמתניתי' קאי [דאל"כ הוי מצי לומר דקמש"ל אפילו לא הודיע האונס לעדים] רק דס"ד דמיירי דמסר מודעה ומחמת המודעה ממילא נתנו בטוב כי סמך על המודעה ואהא מקשה פשיטא דהא אונסו ידוע לכ"ע דמאותן שכופין להוציא הוא ואהא משני דמיירי דעשוה ואירצי' א"כ בוודאי ביטל המודעה דאי לא ביטל למה לא נתן ברצון וע"כ דביטל המודעה ולכך לא רצה ליתן וכיון דע"י כפי' אירצי הוי גט כשר קמש"ל עד שיאמר רוצה אני דבטלי' למודעה. גם בש"ס פרק חזקת דקאמר גילוי מילתא בעלמא הוא משמע דלא כרשב"ם רק במתנה וגט כל שאינו גומר בלבו ליתן ולגרש לאו כלום רק דברים שבלב אינן דברים אבל כל שמגלה דעתו קודם מועיל דברים שבלב הילכך בלי אונס כלל כיון שגילה דעתו שאינו חפץ במעשה שיעשה לאו כלום הוא ורשב"ם דחק מאד לפרש דגט ומתנה אמרינן דוודאי יש לו אונס מדמוסר מודעה דאם לא כן מי מכריחו ליתן ולשון הש"ס לא משמע הכי רק כמו שכתבתי הילכך העיקר כדעת רוב הפוסקים בזה וכמ"ש הרמב"ם ולא ידעתי למה זכר המחבר לשון זה שהוא כדעת הרשב"ם מה שכתב בסמוך דאפילו אומר שקר מהני ואולי רבותא קאמר דאפילו שאני אנוס ונמצא שקר הוי מודעה לאפוקי סברת הרמב"ן שביקש לחלק באומר בטל מהני ובאומר אנוס ונמצא שקר לא ועמ"ש סק"ג

ב) אעפ"י שלא לקח בקנין. כ"כ כל הפוסקים ולא אוכל לידע האיך שייך קנין בשלומא במבטל מודעה שהוא עושה עסק עם חבירו שמוכר לו או נותן או מגרש א"כ הי' ס"ד שיקבל קנין על הביטול מודעה ובזה מחזק העסק שעושה משא"כ במסירת מודעה שהוא מוסר מודעה שהעסק שיעשה אינו כלום למי הוא מקבל קנין כיון שאין לו עסק עם שום אדם ואדרבא הוא מסלק עצמו ממנו ומה הוא מחייב עצמו באותו הקנין ולמי הוא מחייב ויראה שמה שזכר הרמב"ם דבר זה הוא בשביל ביטול המודעה דבזה ס"ד לומר דבעי קנין משא"כ על המסירת מודעה וצ"ע

סעיף ב. (ג) אע"פ שאין מכירין את אונסו ואפי' אם האונס שאמר היה שקר ואע"פ שנתנו אח"כ לא אמרינן שביטל המודעה שמסר עד שיאמר בפי' שמבטל המודעה ואז היא בטלה ואינו צריך קנין

ג) אעפ"י שאין מכירין את אונסו. בש"ס פרק חזקת כל מודעה דלא כתוב בה וידענא באונסי' לאו מודעה הוא ואקשינן בגט אילימא בגט ומתנה גילוי מילתא בעלמא היא ופי' הרשב"ם דנאמן בזה דאנוס הוא דמדמסר מודעה דמי מכריחו על זה והפוסקים חולקין עליו דאפילו שקר מהני כמ"ש בס"ק א' ומ"מ נראה דסברת רשב"ם אמת דוודאי נארן דהי' אנוס ולפי זה מוכח דמיירי בגט שאינו מן אותן שכופהן להוציא וכן מוכח בש"ס להדיא דאל"כ תיקשי הא אונסו ידוע לכ"ע גם לא מיירי שכפהו ליתן גט שלא כדין דא"כ אין צריך למודעה כלל ותלה וגירש בלי מ"מ לא הוי גט וע"כ דמיירי שנתן הגט ברצון רק שיש לו איזה סיבה וטעם שהוא מוכרת