תפארת יעקב אבן העזר גיטין קלא

ועוד נראה לפענ"ד דע"כ דברי הרי"ף מוכרחין דתקנת ע"ח הי' דאינהו עבדי כריתות דאל״כ יש לגמגם מאד כיון דעיקר הגט ע"י ע"מ היא וכבר נגמר הגט בכתיבתו בלבד א"כ האיך תקנו שיחתמו קודם נתינתו הא הוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה תדע דהא בהקנאה הקשה הר"ן דהוי מחוסר מעשה ותי' דל"ה מחוסר בגופו כמו כתיבה א"כ חתימה פשיטא דהוי מחוסר מעשה בגופו ולמה תקנו לחתום קודם הא יכולין היו לתקן לחתום אח"כ [כתבתי זה שלא נוכל להתעקש דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש לכך כתבתי דבהא אין צורך] ואם חתך מן הגט הוי מחוסר מעשה רק לייפותו ל"ה מחוסר מעשה אבל זה שעושה לצורך איזהו דבר פשיטא דהוי מחוסר מעשה וליכא למימר דדוקא הקנאה דבלי הקנאה לא הוי גט הוי מחוסר אבל כאן דבלי החתימה הי' יכול לגרש לא הוי מחוסר מעשה הא ודאי ליתא דהא חתיכות הקלף בודאי לא מגרע הגירושין דבלי חתיכות ג"כ הי' מתגרשת רק עושה לתועלת אחר ומ"מ הוי מחוסר מעשה א"כ כ"ש כאן כיון דעידי חתימה אינן כלל לכריתות הוי מחוסר מעשה דאף דשאלת שלום בגט לא איכפת לן אחר הכתיבה דזהו דבר שאינו מענין הגט כלל ואינו צריך לו כלל והוי כלא עשה כלום אבל זה שמענין הגט הוא ועושה לתועלת אינו רואה מקום וכן שלא יהא מחוסר מעשה [ועוד להרי"ף שם בשאלת שלום אתי שפיר כיון דחתימת העדים לכריתות עדיין לא נגמר הכתיבה כלל ול"ה מחוסר מעשה ודו"ק אבל אין צורך כנ"ל] ומזה מוכח כדעת הרי"ף דתקנת ע״ח הי' דאינהו עבדי כריתות באמת הילכך ממילא ל"ה מחוסר מעשה כיון דהא גופא מכלל הכתיבה הוא ומה שנוטל אח"כ ע"מ לא מיפסל בהכי דאנן ע"ח לכריתות חשבינן ואין לוקחין ע"מ רק לרוחא דמילתא וע"מ ל"ה מחוסר מעשה דלאו בגופו של גט הן. ועוד דהא צריך שיאמר לעדים חתומי א"כ בלי חתימה הי' פסול א"כ הוי ממש מחוסר מעשה כמו חתך מן הקלף וכן באמר לעשרה חתומי דצריך שיחתמו כלן ואי לאו לכריתות הן כלל הוי מחוסר מעשה ממש

ובהכי ניחא מה שיש לדקדק בהא דמודה ר"א במזוייף מתוכו דלכל הפרושים משמע דרק מדרבנן פסול כשיש ע"מ א"כ תיקשי כיון דרוב בקיאין לשמה רק דרבנן הוא דאיצטרך מחשש רחוק א"כ למה החמירו כ"כ בדרבנן לומר בפ"נ כיון דאפי' הי' שלא לשמה אינו רק דרבנן ורוב בקיאין הן גם צ"ע טובא פירש"י ותוס' בענין זה כמ"ש בסי' ק״ל באריכות ולפי הנ"ל ניחא דפסול מדאו' במנ"פ אי לכריתות מחתים להו הרי בעינן לשמה ואי לאו לכריתות וכריתות ע"י ע"מ הוא א"כ הוי להו חתימתן מחוסר מעשה בגופו של גט ופסול מדאו' דמחוסר קציצה לאו דוקא כמו שרצה הר"ן לפסול מחוסר הקנאה לולא דל"ה בגופו של גט כמו כתיבה והתם נמי ציוה לחתום ולא מהני בלי זה

ועוד נראה לפענ"ד להוכיח כדעת הרי"ף דהא בפרק איש מקדש מוקי ברייתא דהתקדשי לי בשטר. דפליגו ר"מ ור"א ורבנן ומפרש בש"ס דפליגו בשטר שאין עליו עדים דלר"מ ע"ח כרתי אינה מקודשת ולר"א ע"מ כרתי מקודשת ולרבנן מספקא להו ויש להבין האיך פסיק ותני דלר"מ אינה מקודשת ולר"א מקודשת הא הך פלוגתא גופא איתא נמי להיפוך בהתקדשי לי בשטר ויש עליו עדים בלי ע"מ דלר"מ מקודשת ולר"א אינה מקודשת וכיון שלא זכר כלל שאין עליו עדים רק התקדשי לי בשטר א"כ הוי לי' לומר פלוגתייהו בהיפוך ואפי' הי' מזכיר אין עליו עדים הי' קשה דהוי להו לומר בהיפוך ג"כ. וכ"ש שאינו מזכיר כלל רק התקדשי לי בשטר וזה כולל פלוגתייהו גם להיפוך וע"כ דבע"ח לכ"ע מקודשת א"כ להיפוך לא משכחת רק דלר"מ אינה מקודשת ולר"א מקודשת רק אי נימא דאפי' לר"מ בעי' ע"מ יש לדחות ראי' הנ"ל ודו"ק

ומה שהקשה הרב בעל העיטור מהך דפרק התקבל דקאמר קיבל למה לי הא מני ר"א דאמר ע"מ כרתי ובודאי איכא התם ע"ח ש"מ דר"א דוקא ע"מ בעי. והנה מלבד מה דמדברי התוס' והרא"ש גופא מוכח דמפרשי לה בלי ע"ח דהא הם ס"ל דר"מ נמי דסובר ע"ח כרתי מודה דבעינן ע"מ דוקא דאין דבר שבערוה פחות מב' כמ"ש התוס' והרא"ש בהדיא והשתא תיקשי מה זה דמוקי לה כר"א וע"כ משום דלר"מ תיקשי במנ"פ אי איכא ע"ח סמכינן דהי' ע"מ ואי ליכא ע"ח פסול דאינהו כרתי ולא מהני ע"מ ועכ"פ מוכח דבלי ע"ח מיירי אך בלא"ה כבר כתבתי לקמן סי' קמ"א באריכות דמהך סוגי' דהתם יש ראי' ברורה לשיטת הרי"ף עיי"ש אך מה שהביא הר"ן ראי' מהנך מתניתא שייר מקצת הגט וחתמו עדים באמצע דבמנ"פ אי איכא ע"מ כשר ואי ליכא ע"מ פסול דדוחק לומר דכלהו סתמא כר"מ אינה ראי' כלל דודאי ליכא ע"מ רק אנו סומכין דהי' ע"מ כמו שכתבו התוס' והרא"ש לכך את שהעדים נקראין עמו כשר דודאי נמסר בעדים ואת שאין עדים נקראין אין ראי' דנמסר

ומה שהקשו עוד בעל העיטור מהך דב' גיטין שנתערבו ג"כ לפענ"ד מתורץ היטב דעיקר טעמו של הרי"ף דמכח ע"ח ידעינן בבירור שמסר לה הגט מכח שיוצא מתחת ידה כמ"ש הרמב"ם להדיא א"כ התם אי יוצא מתחת ידה פשיטא דאין ראי' דנמסר לה הגט אמתי ואי דיש בידה שניהם מה תעשה השני' דהא שניהם רוצין להתגרש ובהא לכ"ע לא מהני רק בע"מ וכן מבואר ברמב"ם להדיא דבהא לא מהני רק בע"מ לפי שאין הגט יוצא מתחת ידה ועוד דבלא"ה לק"מ דפשיטא דלא עדיף הכרח זה שנמסר לה מעדים מעידין שנמסר וכיון דס"ד דבעינן מסירה מבוררת לשמה כמו שפירש"י א"כ כמו כן כשנכריח מע"ח דמסר עכ"פ מסירה מבוררת לשמה בעי' והרי לא נמסר מבורר לשמה ומשני דמסירה לשמה לא בעי'

ולא ירדתי לסוף דעתו מה שהקשה מהך דאין כותבין על הנייר המחוק וחכמים מכשירין ואמרי' מאן חכמים ר"א ולהרי"ף למה כשר על הנייר המחוק ע"ש והוא תמוה דודאי אם אין כאן ע"מ רק ע"ח מודה הרי"ף מדנייר מחוק לא והא דמוקי כר"א היינו בע"מ ממש לכך לא איכפת לן בנייר מחוק ואפשר דכוונת בעל העיטור להקשות דמשמע לי' מדקתני מעיקרא אין כותבין וחכמים מכשירין היינו אפי' לכתחילה והשתא להרי"ף עכ"פ לכתחילה צריך ע"ח לסמוך עליהם כשימותו ע"מ ובנייר מחוק לא הועילו. וע"כ דרק עצה טובה אמרו א"כ גם להרי"ף נאמר כן ואפי' אי נימא דמשמע ברי"ף דלאו עצה טובה הוא רק תקנה גמורה וכן נראה מדברי המחבר דבב"י הביא דעת הרא"ש דאינו רק עצה טובה וגימגם בלשון הטור שכתב דצריך שיחתמו ובש"ע כתב וכן צריך שיחתמו עליו עדים לכתחילה וע"כ דמשמע לי' להרי"ף צריך לכתחילה אבל מ"מ אינו ענין להך מחלוקת ויש לומר כדעת הרי"ף הנ"ל ואינו רק עצה טובה ודו"ק

איברא יש להקשות לכאורה מהא דקאמר דע"מ צריכין לקרות הגט ופריך עלה מהא דשטר פסים ושטר אמנה וקשה הא להרי"ף ע"כ דוקא בדליכא ע"ח הוא דצריך למיקריא אבל באיכא ע"ח דאין צריך ע"מ כלל בוודאי אין צריך לקרות רק לכתחילה דהא לא בעי ע"מ רק לכתחילה א"כ מאי קושיא מהך דשטר פסים התם דלא קראוהו שהי' בו ע"ח ואין צריך לקרות אבל באמת לק"מ דה"מ בגט יוצא מתחת, ידה דאז מכח ע"ח מוכח דבא הגט מידו לידה ומה צורך לקריאה אבל בנפל לאור תיכף מה ראי' יש דבא מידו לידה וע"כ מכח ע"מ והרי לא קראוהו ואדרבא מהתם יש ראי' להרי"ף דוודאי קשה קושית התוס' מהך דכתב גט לאיש ושובר לאשה דמוכח בפרק האשה רבה דלא קראוהו וא"כ למה