תפארת יעקב אבן העזר גיטין קל

עידי חתימה ומסרו בינו לבינה כשר וכן אם היו עידי מסירה ולא היו בו עידי חתימה כשר וי"א שאם נודע שניתן לה (ב) בלא עידי מסירה אע"פ שעדים חתומים בו פסול ומיהו כשרואין אותו חתום תולין שבודאי נמסר בעידי מסירה הג"ה. וע"ל ריש סימן ק"ל דלוקחין כת אחת של עדים לחתימה ולמסירה ולא שני כיתות

סעיף ב. צריך שיהיו גם החתימות יבשות בשעת נתינת הגט

סעיף ג. רגילין ליתן הגט במנין עשרה

(א) בפני שניהם ביחד. עב"ש מה שהאריך בזה והוא תמוה דמה ענין ע"מ לע"ח התם בעת גירושין שניהם חתומים ביחד ועבדי כריתות רק הוא ציוה לכל אחד בפני עצמו וזה לא איכפת לן דהא לעולם אין חותמין שניהם ביחד רק בזה אחר זה אבל ע"מ כיון דנתינה קמייתא לא הוי כלום ולא נתגרשה האיך תתגרש אח"כ בנתינה שנית כיון דגם בנתינה שנית אין כאן רק אחד ואין ב' הנתינות מצטרפין וזה ברור ואין להאריך כי ראיתי בת"ג שהרגיש בתמי' זו והניח דברי הב"ש בתימה. גם מה שכתב בשם הט"ז דגם בע"א הוי גט הוא תמוה דהא לר"מ דע"ח כרתי בכתב סופר ועד הולד ממזר

(ב) בלא ע"מ. זהו מה שנחלקו הרי"ף והרמב"ם ותוס' והרא"ש דעת הרי"ף ורמב"ם דמודה ר"א דע"ח סגי רק בלי ע"ח פוסל ר"מ ור"א מכשיר ודעת התוס' והרא"ש דלר"א בעינן ע"מ לעולם ובלי ע"מ הגט בטל אפילו איכא ע"ח ודעת הגאונים שהוא פסול מדרבנן והרי"ף הביא ראיות לדבריו ודחה הרא"ש ראיותיו גם בעל העיטור הרבה השיב על הרי"ף בזה וראוי לברר דבר זה על נכון

והנה ראיית הרי"ף מהא דסובר רב כתב סופר ועד הולד ממזר ופסק כר"א בגיטין א"כ במה נפשך אי איכא ע"מ למה הולד ממזר ואי ליכא ע"מ הולד ממזר אפי' בב' עדים והרא"ש דחה ראייתו חדא דאליבא דר"מ נחלקו ועוד דנ"מ אליבא דר"א לענין לסמוך על ע"ח דהי' ע"מ דבהא כ"ע מודים דסומכין על ע"ח דהי' ע"מ:

ולפענ"ד דברי הרי"ף נכונים וברורים דמה שאמר דאליבא דר"מ הוא תמוה דהאיך אפשר דכל המחלוקת שם אח"כ ביש לה בנים ואין לה בנים ואיכא התם אמוראי טובא רב ולוי וכלהו ס"ל הלכה כר"א והאיך אפשר דהכל שלא כהלכה וכל השקלא וטרי' ומסקנא דאפי' אין לה בנים לא תצא והא הכל שלא כהלכה ומה שתי' עוד דנפ"מ גם לר"א הוא תמוה ג"כ דמה יעשה בהך מחלוקת אי לא תצא אי תצא ויש לה בנים ואין לה בנים דבמנ"פ אי נימא דכל שיש ע"ח אפי' שלא כהוגן ראוי לסמוך שהי' ע"מ א"כ כשר גמור הוא ואי דוקא ראוי לסמוך כשע"ח כהוגן אבל כל שאינם כהוגן מה דלר"מ אינו כשר גמור שוב אין לסמוך דהי' ע"מ א"כ ממילא פסול גמור הוא ומי מדד בשעלו לשער כפי ערך כשרות ע"ח כן בערך הזה נסמוך על ע"ח דהי' ע"מ דאם בע"ח יש חילוק בין יש לה בנים נחלק לענין דהי' ע"מ כך והא ודאי ליתא דבע"מ אי הי' כשר לגמרי ואי לא הי' בטל לגמרי ואי מספקא לן הוי ספק מגורשת גמורה וז"ב

עוד הביא הרי"ף ראי' מהא דאמרי' אין העדים חותמין על הגט רק מפני ת"ה והשתא אי ע"ח לא מהני בלי ע"מ מה תועלת בע"ח עדיין אם ימותו לא תוכל להנשא ולזה דחו דבריו הרא"ש ובעל העיטור דאנן הכי קאמרי' דכשיש ע"ח נסמוך עליהם דמסתמא נמסר אבל בלי ע"ח אם ימותו לא תוכל להנשא אבל אם נודע דלא נמסר בעדים לא מהני אפי' יש ע"ח

ובאמת גם בזה דברי הרי"ף ברורים מכמה טעמים חדא דהאיך אפשר דנסמוך דהי' ע"מ תינח אי ידעי' דמסר לה הגט סומכין דמן הסתם מסר לפני עדים אבל מנין נדע דמסר לה דכי בשביל שחתם עליו עדים גירשה בודאי וע"כ דמה שהגט יוצא מתחת ידה הוי הכרח גמור דמסר לה בודאי דהא היא עצמה לא כתבה הגט מאחר דחתומים עליו עדים ואין חותמין גט לאשה רק לבעל א"כ במה נפשך אי הוי הכרח זה כעדים מה צורך עוד לעדים הא אנן סהדי דמסר לה ואי ל"ה הכרח זה כעדים רק עדים ממש בעינן א"כ האיך אנו דנין דהי' ע"מ כל שלא נודע לנו על פי עדים דמסר לה דסברא זהו דהי' ע"מ אינם על עיקר המסירה רק אם מסר בודאי לפני עדים מסר כדינו אבל מסירה עצמה מכח הכרח ע"ח הוא כיון שהגט יוצא מתחת ידה א"כ ע"כ דהכרח זה הוי כעדים דאנן סהדי א"כ מה צורך לעדים עוד הא יש עדים על המסירה ועוד דמדר"מ נשמע לר"א כמו דלר"מ דבעי ע"ח מ"מ כשכתב בכתב ידו לא תצא כמו שפירש"י דכתב ידו הוי כעדים דהודאת בעל דין כעדים א"כ פשיטא דה"ה לענין ע"מ דאנן סהדי הוי כעדים ובהא ע"כ אנן סהדי דאל"כ האיך סומכין דהי' ע"מ וע"כ דהסמיכה הוי כאנן סהדי א"כ ע"כ דאנן סהדי דמסר לה הואיל והגט יוצא מתחת ידה א"כ הא הוי כעדים ודו"ק

ועוד לפי דעתם דתקנת ע"ח הי' רק שנדע על ידיהם דנמסר בע"מ א"כ למה תקנו ע"ח בין כתיבה לנתינה דאז אינו הכרח גמור דע"ח אינן יודעין מן המסירה כלל הוי להו לתקן דיחתמו לאחר נתינה ואז הוי עדות ברורה דודאי כשחתמו נתגרשה דלולי דנתגרשה לא הי' חותמין ובשלומא לר"מ אינהו עבדו כריתות ואין תועלת בחתימה לאחר גירושין אבל לר"א הוי להו לתקן לחתום אחר הגירושין דאז ראוי לסמוך בודאי וע"כ דעיקר התקנה היתה לאו דנסמוך על ע"ח דהי' ע"מ רק דאם ימותו ע"מ נסמוך על הגט מצד ע"ח אפי' לא נאמין לה דהי' ע"מ יהא גט מחמת ע"ח דאינהו נמי עבדי כריתות כל שהגט יוצא מתחת ידה דמוכח מכח ע"ח דבהכרח נמסר לידה. והשתא לא הי' יכולין לתקן דיחתמו אח"כ דנסמוך עליהם שלא כדין דיחשבו דאינהו עבדי כריתות ובאמת לא הי' הכריתות על ידם [ובהכי ניחא מה שהקשה הר"ן על הרמב"ן שכתב דמסירת בעל דין הוי כעדים דא"כ בגיטין נמי נימא הכי ולמה פסול לר"א מזוייף מתוכו הא מ"מ בא לידה והוי כע"מ ולפי הנ"ל לק"מ דאנו נסמוך מצד ע"ח וזהו שלא כדין דלא עבדי כריתות כלל. גם מה שתירץ הר"ן צ"ע דמ"מ מה נפ"מ בין ע"ח לע"מ כיון דע"ח לא ידעי שעה שנמסר רק דמוכח שנמסר ולא אימתי ואי דהי' השטר בידו אף לר"מ דע"ח כרתי הי' השטר בידו וא"כ אז כרתו וע"כ דכל שלא נכתב בו שעות לא כרתי עד לבסוף א"כ ה"ה למ"ד דמסירה כורתת מ"מ כל שכורתת ע"י ע"ח אין לדון שעות בזה והעיקר כתי' הרמב"ן] כמ"ש התוס' פ"ק דגיטין בד"ה מודה ר"א ועוד דהרי"ף לא ס"ל כלל הך סברא דסומכין דהי' ע"מ רק על ע"ח בעצמותן דנין לכך צריך שיהיו חתומין קודם דעבדי כריתות

והשתא ניחא בפשיטות הא דאמרי' מודה ר"א במזוייף מתוכו לגבי לשמה ותמהו התוס' כיון דלא בעינן לשמה מאי איכפת לן ותרצו דגזרינן אטו כתיבה והוא תמוה דאפי' לר"מ מוכח התם דלא גזרינן אטו חתימה כ"ש שאין לגזור לר"א אטו כתיבה ולהרי"ף ניחא דכיון דיסמכו על ע"ח בתורת כריתות צריך לשמה דבלי ע"מ ודאי צריך לשמה בע"ח כמו בכתיבה: