תפארת יעקב אבן העזר גיטין קכט

ורמב"ן כל שהעדות ברורה נאמן דע"א נאמן באיסורין וכן לרש"י אינו נאמן ואף דהרמב"ן מפרש דברי רש"י דמודה דלשיקרא לא חיישינן מ"מ מדפסק בשליח דחיישינן לנמלך מבואר דסובר דחשדינן לי' דמשקר כנ"ל ש"מ דסובר דבגט אין ע"א נאמן א"כ ה"ה בשאלה רק לפי דבלא"ה נראה לפע"ד בעיקר קושית התוס' דמהך דיבמות לק"מ בלא"ה כמ"ש לעיל באריכות א"כ נראה פשוט דיש להקל בשאלה להאמין השליח בעצמו וכ"ש לפי דעת הרמב"ם דמצריך סי' שאינו מובהק וט"ע א"כ לא מבעי' אי הסי' הוא שאבדו בחפיסה א"כ יודע שבחפיסה איבדו וליכא למיחש לשאלה אלא אפילו נותן סי' אחר בכלי שאינו מובהק וט"ע מ"מ לא חיישינן לשאלה היכא דאיכא תרתי סי' וט"ע. גם מוכח מדברי התוס' שם דכל דאינו יודע דבחפיסה איבדו צריך לידע שלא השאיל מעולם גם מוכח דכל שלא השאיל לא חיישינן דאחר מצאה והניח בו גט ונאבד שנית דלאבידה לא חיישינן. כל זה בארתי לעיל ע"ש

(י) חיישינן שמא לא זה הוא. כבר בארתי דבשליח כה"ג כל שפסקו לו שלא יתן הגט דהוא ספק והלך ונתנו אינו גט כלל דלא נעשה שליח לגרש על הספק רק בוודאי וכיון שאבדו בטל שליחותו רק באבדו ומצאו ונתנה לאשה בהא כיון דלכ"ע הענין נראה דהגט הנאבד הוא הנמצא ובעל גופא לא הי' חושש דאחר הוא לכך הוי השליח במקומו אבל כל שנודע לשליח שאין ליתנו שלא תהא מגורשת וודאי נראה לי שאם עבר ונתן אינו גט כלל אבל אם גירש בעל גופא הוי ספק מגורשת אף דע"מ אינן יודעין אם זהו הגט לא איכפת לן כן הוכחתי לעיל

(יא) וכן אם דאה שעבר אדם שם. זהו לשון הטור וכתב הב"י דהוא מדברי הרא"ש ותמהו האחרונים דנהפוך הוה דבלא הוחזק ולא שכיח מודה דיחזיר וכבר בארתי לעיל דעת הטור בפשיטות דג' חילוקים יש ראה עבר וראה דלא עבר ואינו יודע אי עבר או לא ע"ש בד"ה אמנם הטור בסי' קל"ב כי שם יבואר הכל על נכון

(יב) אפילו הי' כותי שעבר. איבעי' הוא בירושלמי ולא איפשטא ולא כתבו הפוסקים ספק משום דס"ס לא הוי דספק אחר הוא אם גט הנמצא הוא הנאבד וספק אחד בלא"ה הוי לעולם לכך כתבו בפשיטות אפילו עכו"ם

(יג) ששמו כשם האיש הזה. רש"י פי' בש"ס דמעידין דרק לזה חתמו ולא משמע כן בש"ס והתוס' פרשו דאינו חשוד לקלקלה והיינו דקשיא להו מנין דשל זה הוא [מזה נראה דמפרשי בהוחזקו דבלי הוחזקו מסתמא של זה הוא רק דיש לומר דמפרשי בש"ס ולא הוחזקו וס"ל דלרב ירמי' ורב אשי לא מהני לא הוחזקו כל שש"מ חיישינן] אבל לשיטת הרמב"ן דלעולם ע"א נאמן באיסורין וכן להרמב"ם רק בט"ע אינו, נאמן דלא הוי עדות ברורה אבל שהוא חתם הגט בשמות אילו בוודאי נאמן. גם כתבתי דיש לפרש בפשיטות דראו גט בידו, חתום בעדים אילו ועכשיו שפיר מכירין החתימות מ"מ אינן יודעין אם החתימות שראו היו אותן של עכשיו וס"ד לחוש לשמא כשמא קמש"ל דלא חיישינן אבל מ"מ האמת דלא חיישינן דמשקר דלא כתב גט כלל אי בעל שאמר גרשתי נאמן ולא ידעתי מה ס"ד דתוס' להקשות ובדיבור הקודם הקשו להיפוך דאפילו למפרע יהא נאמן ותרצו דלמפרע לא אבל לגרש עכשיו פשיטא דנאמן דיש לו מיגו דגירשה ולא גרע ממצא בעצמו דנאמן במיגו גם משמע בתוס' דלא כהרשב"א והר"ן דלכך אינו נאמן משום הפסד שכרו ולפי זה הי' ראו מהראוי להאמין בעל ובתוס' מכח להדיא דאף בעל אינו נאמן ואפילו אי נימא דבבעל נמי יש שכר סופר מ"מ לא הוי מקשי התוס' דיש לומר דאינו נותן השכר וע"כ דס"ל כדעת רש"י דאין ע"א נאמן כלל בגט רק צ"מ נאמן אבל בע"ה חיישינן דמשקר כמו ע"א גבי ממון בלי טעם כלל וכן בפירש"י מוכח כן דחייא בשליח לנמלך דלא שייך סברת הרשב"א והר"ן והתוס' דלא חייש בשליח לא מן השם הזה רק כיון דאין לבטל שלא בפני השליח כמ"ש שם להדיא

(יד) וכגון דאיכא עדים דלא איתחזק. זהו מה שכתב הטור בשם הרמ"ה וכ"כ הרמב"ן בחידושיו להדיא אבל אני תמה דבש"ס משמע להדיא דעיקר הסברא דלא חיישינן דאיתרמי שני יב"ש יגרשו נשיתיהן ששמותיהן שוה ויקחו שניהם עדים ששמותיהן שוה בב' הגיטין כ"ה לא חיישינן תדע דאפילו לא איתחזק מ"מ הא מיירי בש"מ וא"כ הא לשני יב"ש בלבד בש"מ בלא הוחזקו חיישינן ולמה לא נחוש לעדים אפילו בש"מ וע"כ משום דלא שכיח דאתרמי כ"ה א"כ חילוק זה יש לומר אפילו בהוחזקו ג"כ וכן מוכח מדברי הר"ח והג' שהביא הר"ן ע"ש לכן דין זה צ"ע

(טו) ואם התובע אומר הסי'. כבר נתבאר דלדעת הרמב"ם ורמב"ן ע"א נאמן באיסורין בגט ואפילו ע"ה רק בט"ע ס"ל להרמב"ם דלא הוי עדות ברורה ואפילו ת"ח אינו נאמן בגט אבל ליתן סימן מובהק אפילו ע"ה נאמן כע"א ומ"ש הרמב"ם דקאמרי עדים היינו לפי דמיירי בבעל ולכך כתב דהוי ספק מגורשת כמ"ש ה"ע וכן בש"ס מיירי בבעל דבשליח לא הוי חיישינן לנמלך גם מיירי שאין הבעל כאן ואינו אומר תנו א"כ ע"כ דקאמרי עדים וגם הרמב"ם כך נקט כפי הש"ס ועוד דדרך הוא דעדים יכירו דנותנין סי' כדי שלא יחליפוהו כמבואר בסדר הגט דמהאי טעמא צריכין לקרותו שנית ג"כ אבל וודאי גם השליח או הבעל נאמנין ומ"ש עוד המחבר ואם לא הוחזקו ולא שכיח כבר נתבאר לעיל ומ"ש ויש שפסקו היא דעת הרמב"ם וכבר נתבאר דעתו לעיל דלא כמו שפי' ה"ה דבריו. גם הוכחתי לעיל באריכות דמה שעשה הב"י מחלוקת בין התוס' לה"ה ביש עדים שנאבד ליתא ודברי ה"ה הם דברי התוס' ממש ומ"ש נקב בצד אות פלוני כבר נתבאר דוקא במצמצם המקום בנייר או באיזה תיבה ובלא"ה הוי סי' שאינו מובהק כדמוכח בברייתא

(טז) י"א שאם הוזכר. הב"ש ס"ק ד' האריך לתמוה בזה וכבר כתבתי דיש לומר דכוונת הרב להך דעה שהביא הר"ן דבש"מ בלבד מחזירין כל שלא הוחזקו רק דסובר דהיינו דוקא בהוזכר שם העיר וכן מוכח באמת בתשובת הרא"ש וכן בש"ס דבלי שם העיר לכ"ע לא הוחזקו הוי כהוחזקו דבכל העולם וודאי יש יב"ש דלא הוי מעלה דלא הוחזקו

עוד הביא הב"ש ס"ק ד' בשם הנ"י והרמב"ן דהכא דוקא בלא נאבד במקום הכתיבה אבל במקום הכתיבה כאן נמצא כאן הי' כמו ביצחק ולפעד"נ דלא דמי להתם כלל דהתם שאני דאי נימא אחר הוא נתוסף לנו שני ענינים שאנו צריכין לומר כי יצחק אחר בא לכאן לקורטבא מעלמא והוא הלך לאספמי' גם אותו יצחק הידוע שבקורטובא נאבד חי ולא נודע מקומו אנא הלך הילכך שפיר אמרינן דוודאי יצחק זה שהי' בכאן מעולם הוא הלך והוא מת אבל כאן אין לחוש רק גט אחר נמצא וכיון שנאבד בוודאי לא נמצא אבל יצחק מקורטבא לא נאבד כלל עד עכשיו ואנו צריכין לחדש מעצמנו שנאבד ואותו שמת אנו צריכין לומר דאחר בא ומת זה לא חיישינן וזה ברור דאל"כ תיקשי להו מאי מקשה בש"ס מתניתין וברייתא אהדדי הוי להו לישנוי' דהתם בנמצא במקום כתיבתו דלא חיישינן לאחר וע"כ דבגט ליתא לחילוק זה כנ"ל ועמ"ש לקמן סי' קנ"ג באריכות עוד בענינים אלו

סימן קלג. צריך שימסור הגט בפני שני עדים כשרים ובו ג סעיפים

סעיף א. צריך שיהיו שני עדים כשרים בשעת מסירת הגט (ושימסור לה הגט (א) בפני שניהם ביחד) (ב"י) ובן צריך להחתים עליו עדים לכתחלה אבל בדיעבד אם לא היו אלא