תפארת יעקב אבן העזר גיטין קכז

גופה שאני דבלא"ה ס"ד להחזיר גט שלא לחוש לשיב"ש ולכך בסי' שאינו מובהק סגי אבל מחמת סי' בכיס דמדאו' אף הכיס אין מחזירין והאיך נחזיר הגט על ידי כיס ומעיקרא דייק שפיר דכיון דקתני סתמא ותנאי נחלקו אי סי' דאורייתא או דרבנן הוי לי' ליפרושי דלא נטעה סי' דאו' וכיון דקתני סתמא ע"כ דבאמת סי' דאורייתא ס"ל אבל לפי מה דמשני רבא דכ"ע סי' דרבנן א"כ אין מקום לטעות ושפיר מיירי בכיס בסי' מובהק ומ"מ בגט גופא מהני סי' שאינו מובהק כנ"ל ולכך לא מייתי בפרק א"מ למיפשט בעי' דסי' דרבנן או דאו' משום דהתם לאו במחלוקת מספקא לן הלכה כמאן רק אי כ"ע דרבנן או כ"ע דאו' א"כ אין כאן מקום למיפשט דשפיר י"ל דכ"ע דרבנן ובסי' מובהק וגט שאני אבל רב אשי אי ס"ד דפשיטא לי' דרבנן והיינו דכ"ע דרבנן א"כ מוכח מהך ברייתא דבגט עצמו עכ"פ מהני סי' שאינו מובהק ולמה מצריך נקב בצד אות פלוני דוקא וע"כ דרב אשי מספקא לי' הילכך מהך ברייתא ליכא למיפשט די"ל סי' דאורייתא ס"ל אבל אי סי' דרבנן באמת לא מהני אף בגט סי' שאינו מובהק ודו"ק

ובהכי ניחא מה דמשמע בירושלמי דרבב"ח נתן סי' ה' שבו הי' נקוד והוי לכאו' כמו נקב בצד אות פלונית דהוי סי' מובהק וא"כ מאי מספקא לי' אפי' אי סי' דרבנן מחזירין בסי' מובהק עכ"פ (ומ"ש בירושלמי נימר סי' הוי לי' אין הכוונה כמו שפירש המפרש שמא הי' לו סי' דמשמע בתר הכי דידעו איזהו סי' רק הכוונה דילמא מכח הסי' החזירו לו] ולפי הנ"ל ניחא דלא צימצם המקום לכך הוי סי' שאינו מובהק. ור"א בצמצם המקום מיירי והיינו דמחלק בירושלמי והוא דמר תרין תלת שורין ברם הכא ה' שבו הי' נקוד והיינו דדוקא ארוך וגוץ לא הוי אפי' סי' שאינו מובהק וה"ה באומר כמה שורות יש בו אבל ה' שבו הי' נקוד הוי עכ"פ סימן שאינו מובהק (ולקמן אכתוב שיש להסתפק לדידן דקפדינן לכתוב י"ב שורות בגט דוקא אם אירע דכתבו פחות מי"ב והוא נותן סי' אי הוי סי' שאינו מובהק עכ"פ או כמו ארוך וגוץ ומירושלמי משמע דהוי כמו ארוך וגוץ דודאי גם בימיהם הי' כותבין י"ב שיטות דאל"כ מנין לנו לכתוב י"ב דוקא מה שהם לא הי' כותבין כך]

שם איזהו שלא לאלתר ר"נ אומר וכו' שלא שהה וכו' שלא עבר. יש לדקדק במה נפשך אי חיישינן לשיירות שעברו קודם שעבר זה א"כ אפי' לא עבר ולא שהה ניחוש ואי לא חיישינן רק לשיירות משעה שנפל מזה א"כ למה בעבר אדם או שהה לא יחזיר הא אין ש"מ דהא לא עבר עכשיו רק אחד ולא ש"מ הוא ומה בכך דמעיקרא ש"מ כיון דלא משגחינן רק על עכשיו

לכן נראה דהנך תנאי פליגי בהא דת"ק סובר דלא משכחת לה שיעורא דלאלתר רק בעבור שיירה ותשרה דסובר דלא חיישינן בגט רק בש"מ ואפי' הוחזקו לא מהני הילכך כל שלא עברה שיירה או שיעור שתעבור שיירה הוי אין ש"מ ומחזירין ומ"ד שלא עבר סובר דלא בעי' ש"מ דוקא רק בהוחזקו ג"כ אין מחזירין לזמן מרובה הילכך ממילא משכחת לה שיעורא דשלא לאלתר בעבר אדם בלבד דבלא עבר אז לא איכפת לן הוחזקו כיון שלא עבר שום אדם אבל כל שעבר אדם אין מחזירין מכח הוחזקו אף דאכתי לא ש"מ רק אחד עבר ומ"ד שלא שהה סובר דוודאי עבר בעינן שיירה כולה דאי לא"ה לא הוי ש"מ ומחזירין רק דלא בעינן שתשרה כל השיירה רק כל ששהה אדם אחד מן השיירה הוי ש"מ ואין מחזירין אבל בלא שהה לא הוי ש"מ. ובזה תבין על נכון דברי הרי"ף ורמב"ם שכתב בהדיא מעיקרא שלא שהה אדם מן העוברים והיינו כיון דמעיקרא מיירי בלא הוחזקו א"כ לכ"ע בעינן ש"מ א"כ כל שלא שהה אדם מן העוברים לא הוי ש"מ ואפילו עבר אדם אחד לא הוי ש"מ כיון דלא משגחינן על ש"מ דמקודם כדמוכח בש"ס דאל"כ לא הוי מהני אפילו לא עבר שום אדם כלל כנ"ל ואח"כ בהוחזקו כתב שלא עבר כמ"ד שלא עבר דסובר בהוחזקו אפילו אין ש"מ אין מחזירין רק בלא עבר אין לחוש כלום דהא לא עבר רק זה והן הן דברי הרי"ף דמעיקרא לא זכר רק ש"מ בלי הוחזקו דבהא נחלקו אמוראי ופסק כמ"ד דשיירות מצויות בלבד אין מחזירין רק לקמן בברייתא כתב שלא עבר בהוחזקו והיינו דבברייתא פליגי בהא ונקטינן לחומרא כמ"ד שלא עבר משום חומרא דגט אבל בב"מ לגבי ממון לא זכר כלל הוחזקו בלי ש"מ רק ש"מ בלי הוחזקו דבממון יש לומר דכ"ע מודה שתעבור שיירה או דלא חיישינן לפסוק כמ"ד שלא עבר רק בגט לא במציאה וזה ברור לפע"ד בכוונת הרי"ף ורמב"ם ולחנם טרחו בכוונתם ז"ל ע"ש בה"ה מה שדחק בזה בכוונת הרמב"ם

ואמנם הטור בסי' קל"ב רוח אחרת עמו בזה דקשיא לי' ג"כ קושיא הנ"ל ומזה דייק הטור דע"כ מה שחילקו בש"מ ואין הכוונה דבעינן דוקא רבים רק כל שהשיירות מצויות יש לחוש דעבר גם עכשיו אדם אבל כשאין מצוי שיירות למה נחוש דעכשיו עבר אדם כיון דלא שכיח אבל כל שראינו אדם עובר שכיח ולא שכיח שווין ובהא נחלקו ר"נ סובר דלא חיישינן רק לנפילה דרבים וי"א ס"ל דאפילו מיחיד חיישינן ולפי זה כל שלא נתברר דעבר אדם תליא בשכיח ולא שכיח דבש"מ חיישינן דעבר והוי לזמן מרובה ובלא שכיח כשר דלא חיישינן דעבר ובראינו עבר פשיטא דהוי כמו ש"מ וג' חילוקים בדבר ראינו שלא עבר הוי לאלתר ואפילו שכיח והוחזקו כשר. לא ראינו בחד מהנך פסול כדעת הרא"ש דשיירות מצויות או הוחזקו סגי שלא להחזיר. ראינו עבר ממילא הוה כש"מ ופסול בלי הוחזקו ובלי ש"מ דמעלה דש"מ אינה רק דבזה חיישינן דעבר אחד ובראינו עבר פשיטא דהוי כש"מ והוחזקו לא בעינן להרא"ש בש"מ וזה כוונת הטור דלקמן שם כתב דבלא הוחזק ובלי ש"מ מחזירין אפילו שהה כדי שיעבור והיינו דלא ראה אי עבר אי לא וכיון דאין ש"מ לא חיישינן דעבר אבל בראינו עבר אין מחזירין כלל להך דיעה דבש"מ בלבד אין מחזירין וזה כוונת הב"י שכתב על דברי הטור דהוא מהרא"ש והיינו במה שפסק הרא"ש דש"מ בלבד סגי שלא להחזיר ובש"ס מוכח להדיא דהעברת אדם הוי כש"מ כמו שהוכחתי מכח קושיא הנ"ל ואף דבלשון הרא"ש והרי"ף משמע דאפילו ראינו צריך הוחזקו דוקא אינה קושיא דס"ל להטור דע"כ הכוונה דלא ראה דלא עבר דהא על הך פלוגתא שלא עבר ולא שהה כתבו דאיכא מ"ד שלא שהה ואף שלא עבר אבל עבר וכו' א"כ הך אבל ע"כ הכוונה דלא ראה שלא עבר אבל לא מיירי בראה עבר אבל זהו לפי הבנת הטור אבל באמת כוונת הרי"ף ורמב"ם בפשיטות כמו שכתבתי וקושיא הנ"ל ס"ל ליישב כמו שכתבתי ולכ"ע לא מיקרי ש"מ רק ברבים אבל בחד אפילו ראו עבר לא הוי כש"מ וכל זה ברור לפע"ד

ודע דבירושלמי מבעי' להו בעבר עכו"ם ואף דהכא החשש דמאחר נפל כמו שפירש ר"ת ותשרה א"כ עכו"ם פסול להבאת גט מ"מ חיישינן דנעשה שליח למסור לשליח דבזה יש מתירין או דהופקד אצלו לפקדון ואף דבירושלמי הניחו הדבר בספק דרבב"ח סי' הי' לו מ"מ לדינא אין נ"מ דס"ס לא הוי כיון דהכל חד ספק אם הוא הוא או לא וספק מגורשת בלא"ה הוי לעולם אפילו הוחזקו וש"מ ולזמן מרובה ולכך לא זכרו הפוסקים הך לספק

שם כדי שיהא עומד ורואה ערש"י ופירושו תמוה טובא חדא דלישנא דכדי שיהי' משמע דשיעורא הוא גם נדרש סמוכין לפניו ולאחריו דשיעור הוא ועוד דלגירסא שלא לאלתר