תפארת יעקב אבן העזר גיטין קכו

דרבה כיון דבלא הוחזקו מיירי ע"כ מוכח דאפי' בחד חיישי' ואין מחזירין רק בעדים אומרים לא חתמנו או בנקב בצד פלוני ואין זהו הוכחה כלל דפשיטא דכוונת ר' ירמי' אפי' הוחזקו עדים בשמות אלו לא חיישינן דאיתרמי יב"ש עם אלו השמות של עדים גם זה יב"ש עם אלו השמות של עדים והכי אמרו בש"ס שמא כשמא ועדים כעדים הרי דהעיקר הוא דרחוק שיתכוונו שני יב"ש ליקח על גט אחד שמות של עדים שיהיו שווין ועוד דשפיר י"ל דלא הוחזקו עדים אבל יב"ש הוחזק ושכיח שיירות וקמש"ל כיון דעדים לא הוחזקו והם אומרים דלא חתמו רק אחד לא חיישינן אבל לעולם דמודי דבעינן תרתי והם רוצים ליישב דאפי' איכא תרתי מחזירין

ובפי' דברי ר' ירמי' רש"י פירש דמעידין דחתמו רק לזה התובעו וצריך לפרש לפי פירושו דלא ראו החתימה דאי ראו החתימה האיך ניחוש לאחר אבל פירושו תמוה דהוי לי' לומר של זה ובאומר של זה אין צורך לומר השם יב"ש רק דלא חתם רק לזה וא"כ זכר ר' ירמי' מה שאין צורך וחסר בדבריו העיקר והתוס' פרשו דחתמו ליב"ש סתם ולא חשדינן לי' לקלקלה אבל בלא"ה חוששין דסבר שהוא שלו ועי' מהרש"ל ומהרש"א מ"ש בדברי תוס' ודברי מהרש"א תמוהין מאד וכוונת רש"ל פשוט ודאי ממנו נפל לא יספיק כאן דשמא אחר נמצא לכך משני ר' ירמי' דעדים מעידין דלא חתמו רק על אחד ולק"מ קו' התוס' וע"כ דלא ס"ל לתוס' השתא דמיירי בהכי גם מה שתי' דבברייתא קשה א"כ תיקשי בתוס' לעיל כמו דקשה במשנה תיקשי ברייתא לר"ז בלישנא קמא וברור דברייתא נמי בהכי מיירי דמשניהם נפל ולא ידעי' ממי ואפשר ליישב דברי מהרש"א בתי' א' דסובר כפי מ"ש הרמב"ן בחידושיו דהיכי דהוחזק ראוי לחוש לשמא כשמא ועדים כעדים וסובר מהרש"א דה"ה בשכיח שיירות לא מהני רק בצירוף הוכחה דבעל אבל לא ידעתי כיון שכתבו התוס' דהכרה דילי' ל"מ א"כ אף בעדים לא יועיל דניחוש לעדים כעדים כיון דשכיח שיירות וצריך לומר דבהכרה בלבד אין סומכין וכן עדים בלבד רק בצירוף סומכין וצ"ע אבל מ"ש בתי' ב' בוודאי תמוה וראי' דלקמן דרב אשי דפירש"י שליח לא הקשו התוס' כלל אף דבברייתא קתני בעל מודה דממנה נפל

אמנם בעיקר הפי' בסיגי' נראה לפענ"ד פשוט דהכא מיירי דראו גט בידו או דידוע דכתב לו גם בשמות אלו ועדים אלו ועדים מעידין דלא חתמו רק על יב"ש אחד ואינן יודעין איזהו וכיון דראוהו בידו ע"כ דהוא הוא והיינו דקאמר דס"ד לחוש דזה שראו קודם אחר הי' דאיתרמי שמא כשמא ועדים כעדים קמש"ל דלא חיישינן ושפיר מיירי דמכירין החתימה עכשיו רק אז לא ראו החתימה לקיימה עכשיו רק השמות ואפי' ראו כיון שאינו לפניהם אי אפשר לקיים על ידי דימוי וז"ב לפענ"ד

ודע דכל קושיית התוס' לפי שיטתם שיש הפרש בין ת"ח לע"ה מחשש דמשקר וס"ל דמתני' ומכירו במצאו הוא עצמו ומכח מיגו ואהא קשיא להולמה יאומן כאן דכתב ליתן גט אבל לפי סברת הרמב"ן כפי מה שהבאתי דבריו לעיל דע"א נאמן באיסורין בט"ע ואפי' ע"ה רק באבידה חילקו בין ד״א לע"ה ומפרש גם דעת רש"י כן דלענין שקר מודה רש"י רק דהוא סובר דהוא לא ידע בט"ע א"כ פשיטא דנאמן שהוא כתב גט בעדים אלו דלא שייך לא ידע בזה וע"א נאמן באיסורין ואפי' להרמב"ם דסובר דלא סגי בט"ע היינו משום ספיקו דרבב"ח דט"ע ל"ה עדות ברורה לסמוך עלה בגט רק בצירוף סי' שאינו מובהק וא"כ בהא דכתב גט בשמות עדים אלו פשיטא דנאמן וכמו כן להרשב"א והר"ן גבי בעל ליכא משום הפסד שכרו ותערומות ודו"ק רק התוס' לשיטתם דט"ע לא מהני בע"ה הוצרכו לחלק דלא חשוד לקלקלה. ולכאו' הי' נראה דלשיטת התוס' בנמצא לאלתר אין הבעל נאמן דנאבד ממנו לאלתר וכן השליח אינו נאמן כמו שאינו נאמן בט"ע דיש לחוש דאומר כן לפי שאינו חושש דאחר ג"כ אבד גט אמנם מדברי התוס' לעיל בד"ה הא אמר תנו משמע שכל שנודע לנו שהי' גט בידו יש חילוק בין לאלתר לזמן מרובה רק בלא נודע כלל אם הי' לו גט מעולם אז אין לחלק וצ"ל או דלא דמי שקר דט"ע דיש לומר דאומר בדדמי לפי שאינו חושש לאחר אבל לומר שקר מבורר לא חיישינן כיון דבעל שאמר גרשתי נאמן או דכוונת התוס' דכל שנודע דהי' לו גט משכחת לאלתר דאמר שנאבד ממנו גט ותיכף נמצא דמוכח דבזה הרגע אבדו אבל בלא נודע שהי' לו מעולם לא משכחת לאלתר אפי' אמר מקודם שנאבד לא מהימן ולפ"ז בבעל דפשיטא דנאמן שהי' לו גט הא חשוד לקלקלה ממילא משכחת לאלתר וכתבתי זה שלא יקשה לפמ"ש לעיל בכוונת התוס' בלא ראו ומ"מ הקשו דילמא לאלתר וע"כ דס"ל כיון דנאמן דהי' לו גט משכחת לה לאלתר אפי' לא ראו ולא דמי לט"ע דאף דאינו חשוד אינו נאמן ולפיכך לא מצינו מחלוקת בפוסקים דלאלתר אי ע"ה נאמן כמו דמצינו בט"ע דבהא כ"ע מודים דנאמן דלא חשדינן לי' לשקר כל שאינו אומר שגירש למפרע

שם כגון דקאמר נקב יש פירש"י האי שליח והתוס' פרשו דיש גירסא דקאמרי עדים ולכאו' יש לתמוה לפי מ"ש לקמן דאפי' בע"ה אין לחוש רק לשקר לא דלא בקי בט"ע א"כ בבי תרי דודאי לא משקרי למה להו סי' מובהק בט"ע סגי ואולי קמש"ל דאפי' סי' מובהק מהני דט"ע עדיף מסי' מובהק לפי סברת התוס' לקמן מפרק גיה"נ אך הא קשיא מ"ש וי"ל דעדים מהימני' דהא לפי דעתם דאין לחוש בשליח לנמלך א"כ מתני' דנמלך דקתני ליכא ליפרושי בשליח ובבעל אין לפרש דא"כ הרי אומר תנו וע"כ בעדים

שם ודוקא בצד אות פלונית ויש לדקדק דהא בברייתא דלקמן נקט ג"כ נקב בצד אות פלונית ומ"מ פשיטא דלאו דוקא בסי' מובהק מיירי דהא ביבמות (דף ק"כ) רוצה לדייק מהך ברייתא מדקתני סיפא מצאו קשור בכיס וארנקי וטבעת דסי' שאינו מובהק מהני דסי' דאורייתא ועוד דקתני ואין מעידין על סי' הגוף דאמרו ארוך וגוץ ופירש"י על סימני גופו של גט כגון ארוך וגוץ שאין אילו כלום שיש כאלה הרבה מבואר דאפי' סי' שאינו מובהק ל"ה וכן מבואר להדיא ביבמות שם דארוך וגוץ אפי' אי סימנין דאורייתא לא מהני עיי"ש וא"כ תיקשי ברייתא מני' ובי' דברישא מוכח דבעי' סי' מובהק והדר מוכח דאפילו סי' שאינו מובהק מהני רק ארוך וגוץ דאפי' סי' שאינו מובהק ל"ה לא מהני

לכן נראה לי דוודאי הך נקב בצד אות פלונית יש לפרשו על שני פנים חדא דכל שאומר נקב בצד נקב אף שאינו מצומצם באיזה מקום בנייר עומדת נ' זו או באיזהו תיבה מ"מ מהני ולפ"ז ממילא אם אומר נקב בצד פלוני בנייר אפי' אינו מצמצם באיזהו אות מהני ג"כ דכל שאומר מקום בנייר הוי ממש כמו באות ואינו מצמצם המקום. אמנם אי נפרש באות פלוני כגון נ' של דמתיצביין או באות נ' העומד במקום פלוני בנייר אז דוקא מהני א"כ ממילא במצמצם מקום בלבד בלי אות לא מהני כיון דאות פלוני הכוונה בצימצום מקום או תיבה והשתא ברייתא תתפרש באות פלוני לא בצמצם מקום אות זה ובהא הוי לי' סי' שאינו מובהק וממילא ה"ה במצמצם מקום בלי אות הוי סי' שאינו מובהק והיינו דקאמר רב אשי ודוקא בצד אות פלונית דבלי אות לא משכחת לה כלל משום דבעי' סי' מובהק דוקא ובאות הכוונה גם בצמצם מקום או תיבה א"כ בלי אות לעולם לא מהני אפי' מצמצם מקום בנייר והיינו משום דמספקא לי' סי' דאו' או דרבנן

ובהכי ניחא הא דקאמר דרב אשי מספקא לי' ולמה לא נימא דידע דסי' דרבנן ולפי הנ"ל ניחא דודאי אי סי' דרבנן היינו משום דכ"ע סי' דרבנן וא"כ מוכח דהך ברייתא נמי סי' דרבנן ס"ל ובאמת מוכח מהך ברייתא דסי' שאינו מובהק מהני דרק ארוך וגוץ לא מהני כנ"ל והא דקאמר ביבמות דכ"ע סי' דרבנן ע"כ צריך לומר דס"ד סי' בגט