תפארת יעקב אבן העזר גיטין קכה

דלכא לאוקמא דכתב זמנו בו ביום דיחזיר קתני ואפי' נמצא אחר זמן שנכתב אבל כאן לא יחזיר קתני ומדיוקא יש לדייק דלנמלך חיישינן אפי' בו ביום אבל אמר תנו בו ביום מחזירין ולא קשיא פשיטא דקמש"ל בו ביום אפי' לזמן מרובה. גם לא ידעתי אי לרבה מקשה הא יש לומר דלדידי' לא קשיא כלל דידע דיכולין לומר אייתי ראי' ואי על המקשה בברייתא קשיא להו למה לא הקשה כאן לק"מ דאלימא להו ברייתא לאקשויי כמו לר' זירא בסמוך

תו מ"ש באותו דיבור דדילמא ביום שנכתב איירי וכו' דבריהם צריכין ביאור וכוונתם דכל דלא נימא דברייתא אשמעינן לזמן מרובה ואין לדחות דהכוונה לאלתר ואשמעינן אפי' אינו בו ביום לא חיישינן דנתן בתשרי דידע תנא דברייתא דמסתמא נפרש יחזיר לעולם ואפי' אחר ימים רבים אבל אם באמת נפרש לאלתר דוקא רק דקמש"ל אפי' אינו בו ביום ע"ז אמרי' האיך אפשר דהתנא בא לאשמעינן זה כיון דהשתא נמי דוקא לאלתר מיירי אף אנן נאמר בו ביום ואפי' לזמן מרובה קמש"ל ואין משמעות מברייתא וע"כ דברייתא אשמעינן אפי' לזמן מרובה וזה שמענו דסתמא יחזיר אפי' אחר ימים רבים ודו"ק

שם כאן במקום שהשיירות מצויות. הקשו בתוס' דאמאי לא משני איפכא דומיא דמ"ב ולפעד"נ דוודאי לא פסיקא לי' לרבה דהך וכל מעשה בי"ד בש"מ רק כך דייק לי' דפשיטא דהך משנה וכל מ"ב לאו להורות דלא חיישינן לנמלך במ"ב דפשיטא בפרט דהתם חליצה ומאונין תנן. וכן מוכח בש"ס ב"מ דהעיקר משטרי חליצה ומאונין מקשה וע"כ דהעיקר קמש"ל דלא חיישינן לאחר אפי' לזמן מרובה [דלאלתר פשיטא כמ"ש התוס' לעיל ומהך משנה דמצא גיטי נשים דקתני נמלך ג"כ מוכת דקמש"ל אפי' לזמן מרובה והשתא מאד מהני מוכח דרק בלא שכיח ולא הוחזק מחזירין דבהא לא קשיא פשיטא ומאידך מוכח דאפי' חדא מהנך או ש"מ או הוחזקו מחזירין דאי בדליכא כלל כבר מוכח מאידך הילכך על הך קושיא איצטרך לשנוי' באין ש"מ ובודאי לא מוכח רק בלא הוחזקו ג"כ רק מאידך מוכח דאפי' איכא חדא מינייהו מחזירין וחדא מגלה אחברתה. ולכך ר"ז דלא קשיא לי' כלל הך משנה דמצא גיטי נשים מהך משנה דוכל מ"ב לא קשיא לי' כלל דקמש"ל בלא הוחזק ולא שכיח דלא פסיקא לן הך בש"ס רק מכח אידך משנה דבלי ש"מ כבר שמענו משם ומיושב גם קושית התוס' בד"ה וכל. ולפ"ז מה שאמרו לקמן בשלמא רבה וכו' היינו לפום לישנא בתרא דנחלקו בדינא למר קשיא לי' מתני' דמצא גיטי נשים ולמר לא. ומזה נובע מחלוקתם. ובהכי ניחא דקאמר בשלומא רבה הא לר"ז לא מקשה רק לפי דמתני' אלינוא לאקשוי' אבל בלא"ה לא קשיא א"כ אין צריך טעם כלל דלא אמר כר"ז. גם מה לנו בזה דלא נ"מ לדינא כלל ולפי הנ"ל ניחא דנפ"מ לדינא דאי ממשנה קשיא ע"כ מוכח דחד מהני מחזירין אבל אי מברייתא קשיא וממשנה לא מוכח כלל ויש לומר כלישנא בתרא והיינו דקאמר בשלומא רבה לא קאמר כר"ז דבחד אין מחזירין דמתני' אלים לאקשוי' א"כ מוכח ע"כ דבחד מחזירין ור"ז מתני' לא אלים לי' ולא מוכח כלל רק בלא הוחזק ולא שכיח מחזירין וכמו כן להנך דסברי דהוחזקו ולא שכיח לכ"ע מחזירין ולא נחלקו רק בשכיח ולא הוחזקו ג"כ יש לומר דהכוונה דמהך משנה דמצא גיטי נשים שמעינן דהוחזקו ולא שכיח מחזירין מדיוקא דנמלך [אבל בלא שכיח ולא הוחזק פשיטא] אבל להיפוך לא שמענו דמ"מ לא קשיא פשיטא אפי' אי נימא דקמש"ל הוחזק ולא שכיח רק מהך משנה דוכל מעשה בי"ד מוכח אפי' להיפוך דאי בהוחזק ולא שכיח מהתם מוכח אבל לר"ז דלא דייק לי' משנה דמצא גיטי נשים כלל ממילא לא מוכח מהך דוכל מעשה בי"ד רק בהוחזק ולא שכיח והיינו דקאמר כאן להוכיח דשכיח והוחזק דאל"כ קשיא דרבה אדרבה וקשה בלא"ה מוכח מהך משנה דוכל מעשה בי"ד דשכיח ולא הוחזק לא וע"כ דמהתם לא מוכח מידי רק לרבה מוכח דקשיא לי' משנה דמצא גיטי נשים ודו"ק

עוד קשיא להו בתוס' הנ"ל הוחזק ולא שכיח היכי מהדרינן ניחוש דשל יב"ש אחר הוא ותרצו דידעינן דמזה נפל וכיון דאין שיירות מצויות לא חיישינן דשל אחר הוא וכתב מהרש"א דלא ס"ל לתוס' השתא דלא חשוד לקלקלה ובספנ"י תמה עליהם ודבריו תמוהין דודאי לפי פשטות דברי התוס' לעיל ידעו דהכא ע"כ בראו גט בידו פעם אחת דאל"כ ל"ה מקשי לעיל מידי בד"ה הא אמר תנו ואפי' לפי מה שפרשתי שם דמ"מ מקשי התוס' שפיר אבל עכ"פ מבואר מדברי התוס' שם דזה הי' פשוט להם דיש לפרש דראו גט בידו וכ"ש בהך דמצא גט אשה בשוק דהוי ס"ד דראו בידה לולא דקשיא פשיטא דממנה נפל אבל בראו בידו דלא קשיא מידי ודאי יש לפרש כן וע"כ דעיקר קושייתם כאן דניחוש דהגט שלו ישנו בידו ואומר שזה שלו כדי לקלקלה ושפיר כתב מהרש"א דלא ס"ד השתא דלא חיישינן לזה ולכך תירצו דידעינן דממנו נפל ולא סגי להו לתרץ בראו בידו גט

איברא הא קשיא לי למה להו דראו נפל מיב"ש אם לא ראו רק לזה עובר ואחר לא ראו עובר וכל דאין ש"מ לא חיישינן דעבר יב"ש אחר. גם לא הבנתי אי ממנו נפל הרי בודאי לא גירש ולמה לי נמלך ושאני אומר הא לא גירש ואי אפשר לגרש בלעדי הבעל ואי ממנה נפל הרי בודאי גירש ובזה אפשר לומר דנפל משניהם ולא ידעו אי ממנו או ממנה אבל הנ"ל קשה

שם חוששין לשני שווירי. לכאו' קשה מאי ראי' מהתם דילמא שאני התם דהי' כתוב שם העיר ולכך אין חוששין בתרתי חדא לעיר אחרת ויב"ש אבל בלי שם העיר מנא לן דלא חיישינן ליב"ש בלבד. לכן נראה לי דאפי' לרבה דוקא ביש בו שם העיר הוא דלא חיישינן לעיר אחרת כיון דלא הוחזק עוד עיר בשם זה ולשמא יש עיר במקום אחר רחוק כ"כ שאין אנו יודעין מסתמא אין שיירות מצויות משם דאל"כ היינו יודעין משם העיר ההוא אבל בלא כתוב שם העיר ממה שלא הוחזקו ב' יב"ש אין שום הוכחה דמאיזהו צד יתחזק לנו עוד יב"ש שהוא בעיר אחרת ומחמת שיירות אין ראי' שאין שם יב"ש רק בכתוב שם העיר דבעיר זה באמת לא הוחזק ושפיר מוכרח דשם אין יב"ש עוד ולחיש לעיר אחרת אין לחוש כיון דלא הוחזק לנו עיר אחרת

ובזה תבין מ"ש בתשו' הרא"ש (כלל מ"ה) דהיכי דכתוב שם העיר ולא הוחזק ולא שכיח לא חיישינן וקשה הא בלא הוחזק ולא שכיח בלא"ה לא חיישינן ולפי הנ"ל ניחא דבלי שם, העיר לכ"ע בחד מינייהו אין מחזירין דהיינו בש"מ דמה שלא הוחזקו אין ראי' כלל בלי שם העיר והשתא למאן דסובר דבחד אין מחזירין א"כ אפי' בלא הוחזק ולא שכיח דוקא בשם העיר דאז הוי תרתי לא הוחזק ולא שכיח אבל בלו שם העיר אין, כאן רק חד דאין ש"מ אבל לא הוחזקו ל"ה מעלה כלל דמאין יתחזקו כיון דאין כאן שם העיר לידע באיזה מקום לא הוחזקו. ונראה שזהו כוונת הרמ"א בסי' זה שכתב וי"א דבשם העיר אין חוששין אפי' בשיירות מצויות כל שלא הוחזקו והיינו דנתכוון להך דעה דבחד מחזירין בעובדא דרבה והובאו דבריהם בר"ן בשם ר"ח וה"ג רק דהרמ"א קאמר דדוקא בשם העיר וכן מוכח באמת בתשו' הרא"ש דכל המחלוקת בכתוב שם העיר אבל בלא"ה לא הוחזקו הוי כהוחזקו דודאי יש אחד בעולם

שם ר' ירמי' אמר וכו'. נראה דר' ירמי' ורב אשי נמי כל כוונתם ליישב הקושיא מהך דמצא גיטי נשים כדי שלא יהא מוכח לפי תירוץ רבה דחד מהני מחזירין רק תרתי בעינן לכך תרצו דמשם אין ראי' א"כ ממילא מהך דוכל מעשה בי"ד בלא הוחזק ולא שכיח מוכח כנ"ל [או בהוחזק ולא שכיח למ"ד דבהא כ"ע מודי] ולפ"ז מוכח דהלכתא כלישנא בתרא דר"ז כיון דר' ירמי' ורב אשי הכי סברו. והנה הרמב"ן והטור בשם הרמ"ה כתבו דהכא ע"כ דעדים לא הוחזקו דאל"כ למה לא ניחוש לעדים כעדים ומזה הוכיח הרמב"ן ג"כ דלית להו