תפארת יעקב אבן העזר גיטין קכד

מנא לן דלא ראו בידו עכ"פ א"כ למה לא יאומן דגירש בו ואדרבא לא מקדים איניש פרענותא לנפשי' וכיון שכתבו לגרש בו בוודאי גירש דאל"כ לא הי' כותבין לו גט שמא יאחר לגרש וע"כ משום דלאותבי בכיסתו לא חיישינן כדאמרינן ועי"ל (די"ח) א"כ ה"ה הכא ובזה י"ל דמהאי טעמא הקשו התוס' לעיל בפשיטות לפום סברתם דלמפרע אינו נאמן והיינו דבמה נפשך קשי' להו אי בראו גט בידו א"כ בוודאי הוצרך לומר טעמא דכותבין ונמלך. דללא כתב ליכא למיחש דהא ראו דכתבו ואי בלא ראו א"כ הא פשיטא דאינו נאמן למפרע וע"כ לא נסתפקו התוס' לקמן בראו גט בידו משא"כ בלא ראו פשיטא דאינו נאמן א"כ שפיר קתני במתני' כתובין ונמלך דמשום הא אפי' אמר תנו אינו נאמן משא"כ ללא כתב הי' נאמן באמר תנו דכבר כתב כנ"ל. והשתא ניחא מה שתרצו תוס' דמנמלך דייקינן והיינו בלא ראו מיירי א"כ ע"כ דנימא דאפי' אמר תנו אינו נאמן ושפיר יש לומר דמנמלך מוכח דאמר תנו נאמן אבל בראו אכתי לק"מ דשפיר קמש"ל דבאמר תנו נאמן דגירש למפרע משא"כ בלא אמר תנו רק דכוונת התוס' ליישב דמקשה סובר בלא ראו מדקתני שאני אומר כתובים היו והלא בודאי כתובים היו וע"כ דלא ראו א"כ אינו נאמן כלל אפי' בתנו כל שיש לחוש לאחר א"כ האיך קתני נמלך דמשמע דבתנו נאמן וע"כ דלא חיישינן לאחר אבל בראו לפום סברא דהשתא בעל נאמן למפרע כפי קושייתם לקמן בד"ה בזמן וזהו שהקשו אח"כ מנא לן לזמן מרובה דילמא לאלתר דוקא. ולכאו' הוי להו לתרץ כיון דבלא ראו מיירי לאלתר הוי כלזמן מרובה דמשמע לקמן בתוס' דהא פשיטא להו לתוס' דליכא ליפלוגי בין לאלתר לזמן מרובה רק בראו ובאמת לק"מ דאף דלא ראו בהא נאמן בעל דנאבד ממנו לאלתר כל שאינו אומר דכבר גירש א"כ באמר תנו נאמן דלאלתר נאבד ממנו אבל לזמן מרובה אפי' אמר תנו לא ולזה תרצו דמדקתני נמלך להשמיענו דתנו מחזירין ע"כ בלזמן מרובה דלאלתר פשיטא והיינו דכתב אח"כ לר' זירא דסובר נמלך אין דייק דאורחא דמילתא נקט ומ"מ אמרו לקמן לר"ז הא אמר תנו לאלתר דמשמע דדיוקא דלאלתר איכא ולכאו' כיון דנמלך לית לי' ליכא דיוקא כלל דאמר תנו נותנין ולפי הנ"ל ניחא דודאי ע"כ לאו באמר תנו מיירי דהא סתמא קתני לא יחזיר בכל גוונא ובאמר תנו בלאלתר מחזירין דהא ודאי בעל נאמן דלאלתר נאבד ממנו. רק דקאמר כיון דדיוקא דנמלך לית לי' ממילא אמר תנו בלאלתר דוקא מחזירין. ואי קשיא מה זה שהקשו התוס' מתחילה לפרש אפי' אמר תנו אין נותנין הא בלאלתר ע"כ נותנין הא ליתא דאי עיקר הקושיא משום דבלאלתר באמר תנו נאמן א"כ ל"ה מקשה מלזמן מרובה כיון דע"כ דידע דמשנה בלאלתר דאי לזמן מרובה מיירי א"כ יש לפרש אפי' תנו אין נותנין וע"ז הוצרכו התוס' לתרץ דנמלך דייקינן דתנו אין נותנין וע"ז הקשו דילמא באמת דוקא לאלתר ותרצו דלאלתר פשיטא אבל הא ודאי לכ"ע מתני' לאו באומר תנו מיירי רק באמר תנו מחזירין לאלתר עכ"פ ובלא אמר לעולם אין מחזירין ודו"ק כי המהרש"א דחק מאד בדברי ר"ז

גם לא ידעתי האיך יפרנס סוגי' דב"מ דשם דקאמר דילמא הא אמר תנו מוכח בהדיא דמודה לדיוקא. ובספנ"י תמה עליו ודבריו תמוהין דוודאי בפשיטות א"א לפרש, דברי התוס' כלל דבראו אין כאן דיוקא כלל. ובלא ראו א"א לפרש דברי ר"ז דאין הפרש בין לאלתר לזמן מרובה כמ"ש התוס' לקמן גם קשה מה זה דקשיא להו לתוס' מתחילה וע"כ דבראו מיירי א"כ ליכא דיוקא רק מנמלך ועוד דבלא ראו ג"כ ליכא דיוקא כמ"ש לעיל אבל לפמ"ש אתי שפיר הכל ודו"ק] אבל לפי הנ"ל ניחא דמה בכך דמודה דגירשה אנן חיישינן דנפרע כתובתה ותגבה בגט זה שנית שלא כדין. ואפי' מודה בעל דלא נפרע אינו נאמן מחשש קנוניא. ולפ"ז י"ל דבאמת כל שראו גט בידו נאמן לומר שגירשה למפרע רק גט שנמצא אין מחזורין מטעם הנ"ל:

ואפשר לומר בכוונת התוס' דעיקר הקושיא דמשני ר"א לקמן נקב בצד אות פלוני דהיינו סי' מובהק אי משום חשש הפסד לקוחות בודאי סגי בסי' שאינו מובהק כמו באבידה ולזה הוכרחו לתרץ דמשום חשש א"א איכא דבעל אינו נאמן וכן לעיל הוצרכו לומר דמנמלך דייק ובהכי ניחא ג"כ לר"ז דלא דייק נמלך מ"מ כיון דלא מוקי לה כלל בסי' בלא נמלך מוכח רק לר"א צריך נמלך דמצריך סי' מובהק דוקא רק כל דלא מוכח מנמלך לא מוכח רק לאלתר ולק"מ קו' מהרש"א

ובהכי ניחא ג"כ מה שיש להקשות בתוס' דהא רפ"ק בד"ה מודה ר"א כתבו דלכך בקרובים ופסולים פוסל ר"א דאף דהעדות אמת אין לעשות רק בעדות כשר דמ"מ מה שנסמוך עלייהו יהא שלא כדין. והשתא מאי קשיא להו לתוס' דהא מ"מ לא גרע גט של אשה אחרת מגט שחתמו בו קרובים דפשיטא דנסמוך על גט זה שלא כדין דיחשבו דהוא כשר ושלה ממש הוא. ואמת דיש מקום לומר דהכא שאני דהיא תודה באמת לא נתגרשה בגט זה רק באחר וזה נותן לה לראי' ונאמנת במיגו דהי' אומרת בגט זה נתגרשה והשתא כדין יתירו לה בי"ד לינשא בגט זה לא מחמת דשלה הוא ודאי רק לראי'. אבל שם בקרובים ופסולים אם תודה דהם קרובים לא יסמכו עליהם דהי' ע"מ ובמיגו אינה נאמנת דיתברר דהם קרובים משא"כ כאן אף שיתברר דהוחזר לה הגט מה בכך הרי ידעו דכדין הוחזר אבל מ"מ לפי הנ"ל אתי שפיר טפי דהך פסול דמזוייף מתוכו מדרבנן הוא ומדאורייתא לא איכפת לן א"כ מדרבנן לא גרע מאבידה דסמכינן על סי' שאינו מובהק ולמה מצריך ר"א סי' מובהק דוקא ודוקא באיסור א"א דאורייתא מחמרי' בסי' מובהק ולא בדרבנן: אמנם כל זה אינו נוח לי דמשמע בתוס' בקושייתם דאפי' ידעינן דשל אחר הוא הי' מחזירין לה לראי' ובהא ודאי קשה כנ"ל ואפשר דאפי' אינה שלה שכתבו לאו דוקא רק כוונתם אפי' אינו ידוע שהוא שלה. גם בעיקר הקושיא כיון דרב אשי הוצרך לחדש דיש סי' קאמר בפשיטות סי' מובהק ולענין גירושין גופייהו וממילא משנה בפשטא דבתנו מחזירין כיון דבלא"ה ע"כ בסי' מיירי

תו איכא למידק במה שתרצו התוס' דלאלתר פשיטא דכיון דנחלקו תנאי לקמן בשיעורא דלאלתר א"כ מנא לן לזמן מרובה דלמא לאלתר בהך שיעורא דאיכא דס"ל דלא מהני אבל מנא לן לזמן מרוב' מה דלכ"ע הוי לזמן מרובה. לכן נראה לי דהמקשה סובר כיון דקתני שאני אומר כתובים היו משמע דלא ראו שום גט עד עכשיו וכיון דלא ראו אין הפרש בין לאלתר לזמן מרובה כמ"ש התוס' לקמן ור"ז סובר דמ"מ באומר תנו נאמן דנאבד ממנו לאלתר דנאמן למפרע שכתב ליתן גט והי' בידו כיון דאינו מגרש רק עכשיו אבל מברייתא דייק שפיר דקתני בזמן שהבעל מודה יחזיר משמע בכל גוונא. אבל הכא לא קתני בפי' דתנו נותנין וכן פירש"י להדיא בפ"ק דמציעא ולא ידעתי למה פי' כאן בע"א

תו איכא למידק במה שתרצו התוס' דומיא דשטרי חליצה ומאונין ולא ידעתי למה לא מקשה באמת משטרי חליצה ומאונין גופא. גם לא ידעתי למה פשיטא להו כ"כ הא איכא של אחרת היא שיש לה סי' מובהק ואין לה ראי' על חליצתה רק שטר זה. וזה קשה גם בדברי התוס' בתחילת הדיבור תדע דר"א מוקי לה בסי' מובהק א"כ כשאין הוא נותן סי' האיך נחזיר לו שמא אחר יתן. גם דבריהם צריכין ביאור דלמה לא כתבו בפשיטות דבין ידוע ובין אינו ידוע אין חילוק בין לאלתר בין זמן מרובה. וזה יש לפרש בקל אבל הנ"ל קשה

עוד הקשו בתוס' בדיבור הב' הא אמר תנו דלמה, לא מקשה אהך משנה כדמקשה על הך ברייתא דמצא גט אשה ותמהני דהא פשיטא דלק"מ דוודאי מברייתא מקשה שפיר