תפארת יעקב אבן העזר גיטין קכג

הי' מהראוי עכ"פ להחזיר כיון דהגט יהוא הוא ולא חזר בו כלל

ואפשר לי לומר בכוונת התוס' דס"ל דוודאי כל שיש חשש שלא נתנו עדיין אפי' לא חזר בו כלל אין ראוי להחזיר אפי' לאלתר כל שלא אמר תנו בפי' דמאן שווי' שליח ליתן דהא לאו בנפל משליח עסקינן דבהא ס"ל לתוס' דלא חיישי' לנמלך וכיון דלא נפל משליח בלי אמירתו תנו אי אפשר ליתן הגט אפי' הוי ידעינן בבירור שלא חזר בו כלל דאין כאן שליחות דבעל כלל והשתא שפיר הוכיחו התוס' דע"כ דנמלך אתי לאורויי דאמר תנו דלגופה לא איצטרך דבלי נמלך אי אפשר להחזיר כל שלא אמר תנו כנ"ל. אלא דאכתי קשה לי כיון דמ"מ הך דינא דמתני' דלא יחזיר באמת אפי' בלי נמלך לא יחזיר ואפי' לאלתר כיון דליכא שליחות דבעל כלל א"כ האיך אפשר דמתני' קתני בשביל שנמלך לא יחזיר מה דבלי נמלך לא יחזור רק משום דיוקא דאמר תנו למידק דיחזיר אפי' לזמן מרובה יאמר מה שאינו באמת וצ"ע בזה אבל מ"מ כוונת התוס' נראה כן

אמנם בעיקר קושית תוס' איכא למידק טובא דלכאו' לק"מ מכמה טעמים חדא דהאיך אפשר דבאמת אפי', אמר תנו אין מחזירין דשמא של אחר הוא א"כ למה לי טעמא דשאני אומר כתובין היו ונמלך אפי' אי לא חיישינן מלך כלל אין מחזירין דשמא לא כתב ליתן גט כלל וגט זה של אחר הוא ומדקתני כתובין ונמלך מבואר דזה סמכינן דוודאי כתב ליתן גט רק שמא נמלך ולא נתנו ואפי' אי הוי קאני לא נתנו שפיר דייק דלמה לי דכתב ולא נתן שמא לא כתב כלל וליכא למימר דמשום חשש זה באמר תנו הי' מאמינין לו דכתב ליתן גט אפי' משום חשש כתובין ונמלך אפי' אמר תנו לא מהני דשמא זה של אחר הוא הא ליתא כיון דמאמינין לו באמר תנו דכתב ליתן גט נאמין לו שכתבו ונתנו וכיון דאין אתה מאמין לו זה כן לא נאמין לו דכתב ליתן גט

ואפשר לומר דכוונת התוס' דודאי הא דאינו נאמן אפי' אמר תנו לפום סברת התוס' בקושי' משום דסמכו על מ"ש לקמן בד"ה בזמן שהבעל מודה דבעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע אינו נאמן והיינו דוקא באומר כתבתי ונתתי לה הגט. אבל באומר שכתב ליתן גט בלבד ולא נתנו ורוצה ליתנו עכשיו נאמן שכתבו ליתן אף למפרע א"כ שפיר קתני טעמא דכתובין ונמלך דאז אפי' אמר תנו לא מהני דאינו נאמן למפרע לומר שנתן אבל לולא חשש נמלך רק לא כתב ליתן גט הי' נאמן לומר שכתב ליתן גט ובאמר תנו הי' נותנין אמש"ל דאפי' נאמין לו שכתב ליתן גט חיישינן שמא עדיין לא נתנו ואחר ג"כ כתב ליתן גט ואבדו והנמצא של אחר הוא וליכא למידק הא מ"מ אי לא חיישי' לנמלך א"כ ודאי נתן א"כ ממילא אינו נאמן דכתב ליתן גט דכל שכתב ודאי נתן והוי למפרע הא ליתא דמ"מ לולא דקתני כתובין ונמלך רק לא כתב ס"ד דבאמר תנו נאמן דכתב וכל שכתב ליתן גט שוב לא חיישינן דאחר ג"כ כתב ליתן גט ובודאי גט הנמצא של זה הוא קמש"ל דאפי' אמר תנו דודאי כתב חיישינן שמא אחר ג"כ כתב ליתן גט ושל אחר הוא וגט שלו עדיין

ובהכי ניחא מה שיש לתמוה בתוס' דלקמן בד"ה בזמן הקשו בפשיטות דילמא לכך מחזירין משום דבעל שאמר גרשתי אשתי נאמן ותרצו דא"נ למפרע ולמה לא הקשו כאן בפשיטות ג"כ דבאמר תנו נותנין דנאמן שכבר נתנו לה דבעל שאמר גרשתי נאמן ומה זה שדקדקו להקשות כאן דאפי' אמר תנו אינו נאמן ולפי הנ"ל ניחא דלקמן הקשו שפיר דקתני בזמן שהבעל מודה יחזיר ושפיר י"ל דיחזיר דנאמן לומר גרשתי אבל כאן לא מצי התוס' להקשות דבאמת בלא אמר תנו דוקא מיירי אבל באמר תנו נותנין דבעל נאמן דנותן לה כבר הגט דא"כ תיקשי למה לי טעמא דכתובין ונמלך כיון דלא אמר תנו תיפוק לי' דלא כתב כלל. ולזה הוצרכו תוס' להקשות לפום מה שתרצו לקמן באמת דאינו נאמן למפרע ואפי' אמר תנו אין מחזירין מחשש נמלך והשתא לא קשיא תיפ"ל דלא כתב דבהא אי אמר תנו נאמן דכתב ולא הוי למפרע קמש"ל דאפי' אמר תנו דנאמן דכתב חיישינן דלא נתן וגם אחר כתב והוא אינו נאמן לומר שנתן ג"כ דהוי למפרע ודו"ק כי לענ"ד ברור כמ"ש. ואין להקשות תינח לר"י דסובר יש לבעל פירות עד שעת נתינה אבל לר"ל דס"ל יש לה פירות משעת כתיבה א"כ אכתי תיקשי אפי' בלי חשש כתובין ונמלך חיישינן דלא כתב לה גט ואפי' אמר תנו אינו נאמן דכתב להפסיד לקוחות פירות מזמן הגט א"כ י"ל דקושית הש"ס לר"ל הא ליתא דא"כ מאי פריך לקמן ר״ז מ"ט לא אמר כרבה הא לק"מ דקושית רבה רק לר"ל ואיהו כר"י ס"ל ועכ"פ אלימא לי' ברייתא לאקשוי' לכ"ע ודו"ק

איברא הא קשיא לכאו' דלקמן פירש"י בד"ה לא לזה ולא לזה דלבעל לא יחזיר שמא יאמר פרעתיך שהוצאת הגט בלי כתובה ויאומן זה ע"י ע"מ שגירשה ע"ש והשתא תיקשי ה"נ אפי' אי לא חיישינן לנמלך האיך נחזיר לה הגט שמא של אחר הוא וגט שלה כבר נפרעה כתובתה ותבוא לגבות בגט זה כדין הוציאה גט בלי כתובה דגובה כתובה וליכא למימר דיכתוב על הגט דאינו רק לראי' ולא לגבות הא ליתא כדמוכח פ"ק דמציעא דפריך התם ג"כ כי האי גוונא ומשני אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך וזהו לענין חשש פירות לא לענין גביית כתובה אדרבא בראי' תגבה שלא כדין

הן אמת דבלא"ה קשיא לי לפירש"י לקמן דלמה בזמן שבעל מודה יחזיר נהי דלשמא כתב ליתן בניסן לא חיישי' כדאמרי' התם אייתי ראי' מ"מ ניחוש שמא באמת מיד הבעל נפל דכבר גבתה כתובה בגט זה ועכשיו עושה קנוניא על לקוחות שתגבה בגט זה שנית כתובתה ע"י ראי' שנתגרשה בגט זה וליכא למימר דלא חיישי' לפרעון כלל דהא קיי"ל בשט"ח דחיישינן לפרעון ולא אמרי' א"א דפרעו הוי קרע לי' וצריך לומר דאף דבשטר חיישינן לפרעון והוחזר ללוה ומן הלוה נפל משום דשטר לפרעון עומד ולהחזירו ללוה דשלו הוא דנותן שכר הסופר ופעמים מניחו אצלו בלי קריעה אבל הגט של האשה הוא לגמרי דאפי' אם הוא נותן השכר צריך להקנות לה הגט לגמרי שיהא שלה א"כ כשרוצה לגבות כתובתה אף אם פעמים גובה בגיטה הכתובה מ"מ אינה צריכה להחזיר לו הגט שיהא שלו רק לקרוע והקרעים בידה שלא תגבה שנית ולא ליתן לבעלה דאף אחר פרעון אין הגט שלו הילכך לא חיישינן דהוחזר לבעל וממנו נפל משא"כ באינו מודה אין מחזירין, לבעל דכל שיהא הגט בידו ויביא עידי גירושין בהכרח שבא מידה לידו אחר הפרעון דאל"כ גיטא מאי בעי גבי' אבל בנמצא לחוש דהוחזר לידו לא חיישינן והשתא זהו כל שאין חשש דגט של אחר הוא אבל אם באנו לחוש דגט של אחר הוא א"כ פשיטא דיש לחוש דאותו הגט שיגרש בו נפרע כבר ונקרע באמת ונאבד ממנה או שהוא בידה קרוע ובגט זה תגבה כתובתה שנית ושפיר מקשה דלמה לי נמלך תיפוק לי' דאפי' כבר נתן לה הגט אין ראוי להחזיר דשמא של אחר הוא ותגבה בו שלא כדין

והשתא נמי לא קשיא מה שהקשה התוס' לקמן בד"ה בזמן שהבעל מודה דבעל שאמר גרשתי נאמן והתוס' תרצו דאינו נאמן למפרע ובאמת הוא תמוה לפע"ד שלא אמרו למפרע אינו נאמן רק באין כאן שום ראי' דכתב לה גט אבל בהך ברייתא דמיירי דראו גט בידו תדע דהתוס' הוכיחו דלא מיירי בראו בידה דא"כ פשיטא דשלה אבל מ"מ