תפארת יעקב אבן העזר גיטין קכב

חבירו גט בתוכו אבל כשיודע שנאבד הגט בתפיסה אפי' השאילה פעם אחת לא איכפת לן כיון שהגט שלו הי' מונח בו בוודאי ולא נמצא רק אחר שוב אין לחוש] ונראה דס"ל דוקא כשמצא בעצמו דנאמן במיגו. סמכי' עליו נמי בהא שלא השאיל מעולם או שמצאו בחפיסה אבל במצאו אחר אפי' נותן סי' מובהק בכלי קודם שראהו חיישי' לשאלה ואינו נאמן שלא השאיל רק צ"מ נאמן שלא משקר. אבל לפי מה שכתבתי לדעת הרמב"ן ורמב"ם דאין הפרש בגט בין צ"מ לע"ה כלל א"כ בסי' מובהק בלבד או בט"ע בלבד להרמב"ן או סי' שאינו מובהק וט"ע להרמב"ם ורמב"ן מהימנין לי' שלא השאיל או שאבדו בכלי זה אפי' בלא מיגו כמו שבארתי לעיל [ קרוב בעיני דלאו דוקא לשליח האמינו כה"ג מכח ע"א נאמן באיסורין רק אפי' לבעל עצמו דהא אפי' על ניקור הגיד וחלב שהוא שלו ממש האמינו מכח ע"א נאמן באיסורין וה"ה כאן]

גם בעיקר קו' תוס' דניחוש לשאלה נלענ"ד ליישב בפשיטות לפי דעתם דיש הפרש בגט בין ת"ח לע"ה ובין אית לי' מיגו ללית לי' מיגו א"כ י"ל התם שפיר קאמר דחיישי' לשאלה לפום סברא דלכ"ע סימנין דאורייתא דלפום סברא זו ס"ד דבמצאו אחר מיירי דלית לי' מיגו כמ"ש התוס' ביבמות להדיא א"כ שפיר חיישי' דהוא לא אבד כלל גט רק אותו אחר שהשאיל לו אבד גט בתוכו אבל הכא דמיירי שמצאו בעצמו כמ"ש התוס' בהדיא דלכך סמכינן אהכרתו א"כ נאמן שאבד גט כזה בשמות אלו א"כ לא חיישי' לשאלה דהשאיל לאיש שהי' לו גט כזה בשמות אלו ממש כמו שהי' לו אמנם זהו לפי דעת תוס' וסייעתם אבל להרמב"ן ורמב"ם דלא נוחלקו בזה וע"ה נאמן כמו ת"ח בעדות ברורה א"כ שפיר מוכח מהתם דאפי' בהא חיישינן לשאלה דהשאיל לאחד שהי' לו ג"כ גט כזה דהא הוא נאמן שהי' לו גט ומ"מ חיישינן דגם האחר הי' לו גט כזה ביב"ש ואבדו בכלי זו

אולם יש להקשות באמת בש"ס גופא ביבמות מאי מקשה מהך דמצאו קשור בכיס אמתני' דלא סמכי' על סי' דכליו דשאני התם דאנן אמרי' דהשאיל לאחר הבגדים ואותו אחר נהרג והוא הלך לעלמא ואין כאן רק חשש שאלת הבגדים מזה לנהרג אבל כאן לחוש ששאל לו כליו והשואל הי' לו ג"כ גט בשמות הללו ממש כמו המשאיל להא לא חיישינן ומזה הי' ראי' לכאו' להפוסקים דע"ה לא מהימן מחשש דמשקר וכיון דס"ד במצאו אחר כמ"ש התוס' לא מהמנינן לי' כלל דהי' לו גט כזה רק של אותו השואל בלבד הוא אבל להרמב"ם ורמב"ן הנ"ל קשה וצ"ל דסבירא לי' לרמב"ם דהקושיא דמשמע במתני' אפי' סי' בגופו ובכליו בתרתי אין מתירין האשה אלמא דחיישי' לשאלה לאיש שהי' לו סי' בגופו כמו זה ואף דסי' בגופו מוקמינן לה בארוך וגוץ מ"מ גט בשמות בלבד לא בט"ע הוי כמו ארוך וגוץ בלבד א"כ שפיר מוכח דאפי' בכה"ג חיישינן לשאלה ומ"מ כבר נתבאר דאפי' להרמב"ם נאמן הוא בעצמו שלא השאיל מעולם או שאבדו בכלי זו ולהתוס' דאינו נאמן בעצמו בלא"ה לק"מ כנ"ל. הכלל בזה דאפי' למ"ד דחיישינן לשאלה באיסור כס"ד בש"ס יבמות כל שיש לו סי' שאינו מובהק וט"ע לא חיישינן אפי' בע"ה. גם נתבאר דהוא עצמו נאמן שלא השאיל או שאבדו בכלי זה וסגי בהכי כמו שבארנו ובאומר שלא השאיל צריך לידע שלא השאיל מעולם כל שאינו יודע שאבד בכלי זו ואפי' יודע שלא השאיל ליב"ש חיישינן דאותו שהשאיל לו נעשה שליח מיב"ש וקיבל ממנו גט [אבל להא לא חיישינן ששאל השואל לאחר ששמו יב"ש דאינו רשאי להשאיל] גם מוכח כל שיודע שלא השאיל מעולם לא חיישינן דכלי זו כבר מצאה אחד והניח גט בתוכה ואבד ממנו שנית דרק לשאלה חיישינן ולא לאבידה שנית ודו"ק

ודע דהרב ב"י בסי' קל"ב כתב דמרש"י שלפנינו משמע כדעת הרשב"א והר"ן ולפענ"ד ז"א דנהי דלא פי' דתרתי קתני היינו דמפרש מצאו בחפיסה ויש לו בה סי' מובהק ומה שפי' אח"כ דמכיר הגט היינו ג"כ בסי' מובהק דבט"ע כתב בפי' בש"ס דע"ה לא דייק ובנוסח פירש"י דתרתי קתני היינו סי' שאינו מובהק בחפיסה וט"ע דתרוייהו ודאי מהני אפי' בע"ה ומ"ש בש"ס דע"ה לא דייק היינו לסמוך עליו בט"ע בלבד כנ"ל דהני תרתי נוסחי ברש"י לא פליגו כלל

בגמרא הא אמר תנו נותנין קשיא להו לרבותינו בעלי התוס' ז"ל מנ"ל למידק וכו' כיון דאינה צריכה אלא לראי' כמבואר בתוס' ואיכא למידק טובא חדא דלמה לא הקשו בפשיטות דבאמת באמר תנו נאמן דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן כמו שהקשו לקמן בד"ה בזמן ומיהו בהא אפשר לומר דניחא להו להקשות אף לפי מה שתרצו לקמן דאינו נאמן למפרע מ"מ הכא יש לפרש דבאמת אינו נאמן משא"כ לקמן קתני בהדיא דנאמן. איברא הא קשיא לי מאי האי דפשיטא להו לתוס' דכל דליכא למיחוש לנמלך מחזירין דהא אינהו גופייהו ס"ל דבשליח ליכא למיחוש לנמלך ומ"מ פשיטא דאין מחזירין דחיישינן דאחר הוא תדע דבמתני' קתני לאלתר יחזיר ולזמן מרובה לא. וע"כ בגוונא דליכא למיחוש לנמלך ומ"מ פשיטא דאין מחזירין דחיישינן דאחר הוא א"כ תיקשי למה בהך משנה תלה הטעם דנמלך הא בלא, נמלך ג"כ אין מחזירין לזמן מרובה ומה זה שכתבו תוס' דלולא חשש נמלך הי' מחזירין אפי' לזמן מרובה ואפשר לומר דס"ל לתוס' דבשליח לא חיישינן באמת לנמלך ומתני' בשליח מיירי רק שמא אחר הוא חיישינן אבל כאן ס"ל דבבעל מיירי ולאו בשליח ובבעל גופא ודאי הכל בנמלך תליא מילתא דלולא נמלך באמת הי' מחזירין דודאי גירש משא"כ בשליח בלי נמלך עדיין גירש

אלא דקשיא לי מה זה שתרצו התוס' דהו"ל לומר לא נתנו דהא בלי נמלך לא חיישינן כלל דלא נתנו רק בשליח חיישינן הכי ולא בבעל ואי נימא דבאמת כוונת התוס' לתרץ דבלי נמלך חיישינן דבאמת לא נתנו שמסרו לשליח ונאבד ממנו או דמבעל נאבד קודם נתינה ולא מחמת נמלך א"כ מאי האי שכתבו לתרץ דדייק לזמן מרובה מדאיצטרך נמלך דהא ליתא דלגופא איצטריך דלולא נמלך רק לא נתנו הי' מחזירין לאלתר עכ"פ אבל מחמת נמלך אפי' לאלתר אין מחזירין וע"כ דס"ל דבלא"ה הוי ידעינן דאין מחזירין דלולא נמלך אין חשש לחוש דלא נתנו וכיון דחיישינן דלא נתנו ממילא ע"כ משום נמלך וא"כ ממילא אין מחזירין אפי' לאלתר ונמלך למה לי והשתא תיקשי כיון דליכא למיחוש כלל שלא נתן רק בנמלך א"כ הדרא קושיא לדוכתא דילמא אמר תנו נמי ונמלך קתני משום דבלא"ה לא חיישינן דלא נתנו. ואמת דיש לומר בכוונת התוס' דוודאי בשליח חיישינן לולא נמלך שמא אחר הוא. אבל גבי בעל כל שלא נמלך אין מקום לחוש דלמה יאבד גיטו שהכין לגרש בו ומדאבד ודאי כבר גירש רק לנמלך יש לחוש ואהא תרצו התוס' דדייק נמלך למה לי. הו"ל לומר לא נתנן ואנן ידעי' דע"כ משום דנמלך הוא ואף דעיקר משום נמלך הוא מ"מ לא הו"ל למיתני דממילא ידעי' וע"כ להורות דאמר תנו נותנין אבל אכתי קשה מ"ש אח"כ לר' זירא דסובר דהא דקתני אורחא דמילתא נקט דלפי שנמלך לא נתנו משמע דס"ל דוודאי יש לחוש בלי נמלך ללא נתנו רק דנקט אורחא דמילתא ע"י נמלך וכפי הנ"ל באמת דעתם דבלי נמלך אין מקום כלל ללא נתנו ואפי' אי לא הוי קתני נמלך ליכא למיטעי כלל דחיישינן בלי נמלך ללא נתנו והכי הו"ל לומר דלר' זירא לא קשיא לי' הך דכיון דבאמת לא חיישינן ללא נתנו רק מכח נמלך נקט האמת נמלך דהא מתני' טעמא בא לאשמעי' דאל"כ הו"ל לומר לא יחזיר וכיון דקתני טעמא למה לא יחזיר שאני אומר. הוצרך לומר הטעם לפי שנמלך דלולא זה אכתי ליכא טעמא כלל למה נחוש שלא נתנו וברור דס"ל לתוס' דבלי נמלך ג"כ יש לחוש שלא נתנו עדיין ונאבד ממנו או שמסרו לשליח ליתן ושליח אבדו וא"כ אכתי תיקשי מנא לן למידק לזמן מרובה דנמלך לגופה איצטרך דמשו"ה אין מחזירין אפי' לאלתר אבל משום חשש לא נתנו לאלתר