תפארת יעקב אבן העזר גיטין קיט

מצויות אפי' מצאו לאחר זמן מרובה לא חיישינן שמא אחר הוא אפי' הוחזקו באותו מקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהם שוים ואם אבר במקום שהשיירות מצויות אם מצאו מיד ועדיין לא שהה אדם שם מהעוברים או שמצאו בכלי שהניחו בו ויש לו טביעות עין בארכו ורחבו של גט שהיה כרוך הרי הוא בחזקתו ותתגרש בו ואם הוחזקו באותו המקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהם שוים אם אבד במקום שהשיירות מצויות חוששין שמא גט זה הנמצא של אותו האיש האחר הואיל ועבר אדם שם אע"פ שלא שהה אכל אם לא עבר אדם שם הרי הוא בחזקתו: הג"ה. (טז) י"א שאם הוזכר שם העיר בגט אין לחוש לשיירות מצויות דאין חוששין לשני עיירות ששמם שוה (תשו' הרא"ש כלל מ"ה)

(ו) המביא גט וכו'. ראיתי להעתיק פה מ"ש בחידושי בסוגי' זו כי מזה יתבררו כל דברי הפוסקים ואח"כ נשיב לבאר דברי המחבר והרמ"א והב"ש ומה שיש להעיר עליהם [במשנה גיטין (כ"ז.)] מצאו לאלתר כשר הא דלא חיישינן כאן לנמלך כמו בהך דמצא גיטי נשים דפריך מינה בש"ס אהא דואם לאו פסול ולכאו' יש להקשות להיפוך למה לאלתר לא ניחוש לנמלך ולפמ"ש התוס' בד"ה בבי דינא דבשליח לא חיישי' לנמלך יש לומר דהכא נמי בשליח מיירי אבל לפירש"י לקמן בד"ה כגון שפי' דהשליח אמר כך ש"מ דסובר חיישינן בשליח לנמלך גם לא נתברר לי באמת דברי התוס' הנ"ל דמה שכתבו דאינו יכול לבטל שלא בפני השליח חדא דהא קיימ"ל בטלו מבוטל ואפי' אם נימא דכיון דאסור לבטל עכ"פ שלא בפניו לא חיישינן דעבד איסורא מ"מ פשיטא דאנן לאו לביטול שלא בפניו חיישינן דמאיזהו צד ניחוש דביטלו כשנאבד מלא נאבד וע"כ דהחשש הואיל דנפל אמרי' דביטל בידיעת שליח לכך נאבד א"כ מה בכך דאינו יכול לבטל שלא בפניו אנן לביטול בפניו חיישינן ואפשר דלא חיישינן בשליח לנמלך וביטלו דצריך לבטלו בפני ב' עדים וא"כ קול יוצא לדבר שביטלו רק לנמלך ביד בעל חיישינן ומה שפירש"י לקמן דשליח אומר נקב יש ש"מ דחיישינן בו לנמלך היינו דכל כמה דלא אמר תנו חיישינן דנמלך מלעשותו שליח והסי' יודע שהי' באמת שם בעת כתיבתו אבל נמלך מלמסרו לו ונאבד מבעל לכך יודע השליח הסי' לכך בעי' תנו דוקא ולפ"ז יש לומר דהכא מיירי דידוע דנאבד מן השליח ולכך לא חיישינן לנמלך. ובהכי ניחא מה שהקשו תוס' בד"ה בבי דינא על מה שפירש"י שנפל משליח גם מקויים בב"ד דמה נפשך אם עדיין יש לחוש לנמלך אפי' נפל מן השליח מה מועיל קיום בב"ד דלא ניחוש לנמלך הא לא הגיע ליד האשה ולפי הנ"ל ניחא דודאי בידעי' דנפל מן השליח אין צורך לקיום דלא חיישי' לנמלך רק אנן מנא ידעינן דנפל מן השליח דילמא נמלך ומבעל נפל וכשהוא מקוים ע"כ דמיד הבעל כבר יצא הוא לא מקיים גיטו אבל השליח בודאי י"ל דמקיים גיטו לטובת האשה וא"כ כל שיצא מתחת יד הבעל שוב לא חיישינן לנמלך ובטלו כנ"ל. גם י"ל בפשיטות דכך משנה מיירי דאומר הבעל תנו אך לישנא דמתני' משמע דאין כאן רק המביא גט בלבד ועליו דנין תדע דבהך דמצא גיטי נשים קתני לא יחזיר ולמה כאן סתם כשר הו"ל לפרש באומר תנו. ואפשר לומר עוד דהך משנה דהכא מיירי שהוא מצאו בעצמו כפשטא דלישנא ואבד ממנו מצאו לאלתר משמע דהאובד מצאו וא"כ נאמן דלא ביטל הבעל הגט במיגו דלא נאבד ממנו ומה שפירש"י בד"ה מצאו בחפיסה דיש סי' לאו למימרא דאחר מצא:

והוא נותן סי' דהא ע"כ מיירי דבעצמו מצאו רק דלטעמי' אזיל דע"ה לא ידע בט"ע לכך קאמר דהכוונה שיש סי' אבל הוא עצמו מכירו ע"י הסי' ונאמן בזה בעצמו ולפ"ז מה פי' אח"כ אם מכירו דמכיר הגט היינו ג"כ בסי' ולא בט"ע והתוס' דקדקו דמצאו בעצמו איירי מדסמכינן אהכרתו ולא דקדקו מדלא חיישינן לנמלך משום דלטעמייהו אזלי דלא חיישינן כלל בשליח לנמלך ולא הבנתי דברי התוס' לקמן בד"ה כגון דקאמר שכתבו דיש ספרים דגרסי דקאמרי עדים וכתבו לחלק בין עדים לשליח דעדים מהימני' אח"כ ושליח לא. והוי להו להקשות בפשיטות דהא ע"כ בעדים דאי שליח ליכא למיחוש לנמלך לפי דעתם ובמתני' קתני שמא כתובים ונמלך ועכ"פ חשש זה דנמלך במחלוקת הוא ולא ידעתי למה לא זכרו מזה הפוסקים ואפשר דעתם לפרש הך משנה בנאבד מבעל עצמו א"כ פשיטא דאומר תנו ולא מיירי כלל בשליח

ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם שכתב ג"כ דעדים אומרים הסי' ותמה הראב"ד דה"ה שליח ולפי הנ"ל ניחא דבנפל משליח יש חשש אחר דנמלך ובמשנה דב"מ קתני באמת נמלך אבל הרמב"ם לא הביא רק משנה דגיטין ולא מיירי מנמלך כלל רק מחשש של אחר הוא לכך מיירי בבעל כמ"ש בעל מ"ע שם והא דמשמע בש"ס דהחזירו לרבב"ח גט ולא חששו לנמלך צריך לומר או דצורבא מרבנן נאמן דלא ביטל הבעל הגט בלי מיגו דרבב"ח ל"ה מיגו דלא מצאו בעצמו או דאבד גט שלו ול"ה שליח כלל ולדינא צ"ע דלכאורה משמע בפוסקים דלא חיישינן לנמלך כל שהשליח אומר שלא ביטלו ונאמן בזה אפי' בלי מיגו לא מבעי' לפי טעמו של הרשב"א דלכך אינו נאמן בט"ע דלא ליהוי תרעומות עלי' א"כ לענין ביטול פשיטא דנאמן דליכא תרעומות דבעל גופא ביטלו ואדרבא כשיכחיש שלא ביטלו יהא לו תרעומות וכן לטעם השני שלא להפסיד שכרו ג"כ לא שייך רק כשנאבד ממנו אבל כשביטל הבעל בוודאי יפסיד שכרו דאי יתבע ממנו יאמר שביטלו ועוד דכיון דלאו בגרמא דשליח נתבטל לא הפסיד שכרו דמאי הוי לי' למיעבד באופן שנראה פשוט דלכ"ע אפי' אינו צורבא מרבנן נאמן בזה שלא נתבטל הגט אפי' נאבד דע"א נאמן באיסורין כל דליכא חשש נגיעה ולקמן יתבאר עוד אי אמרי' בגט ע"א נאמן באיסורין כיון דאיתחזק איסורא או כיון דידוע דנכתב גט כשר למסרו לאשה לענין ביטול או לענין חשש דשל אחר הוא לא אמרי' איתחזק איסורא ע"ש

שם ואם לאו פסול. הנה אם נפרש מתני' דבעל בעצמו אבדו ומצאו בודאי הכוונה ואי לאו פסול מספק ואם נתגרשה בו הוי ספק מגורשת ואף שיש לדון לכאו' לפמ"ש לעיל סי' זה דדעת הרמב"ם בגיטין שנתערבו דאפי' ספק מגורשת ל"ה מ"מ לא מבעי' לפי טעם הראשון שם דלא נעשה שליח על הספק דלא שייך בבעל גופא אלא אפי' לטעם הב' שם דצריך שידעו ע"מ שנמסר גט לשמה בודאי לאשה זו מ"מ נראה לפענ"ד דהאי טטמא ליתא הכא דל"ה ספק גמור דקרוב לוודאי דהנאבד הוא הנמצא רק משום חומר עריות משוינן לספק אבל לא שיהא כנותן בלא ע"מ כיון דבודאי אותו הגט הוא שנאבד ודו"ק

גם נלפענ"ד עיקר דאפי' בנתערבו כל שראו המסירה כל ספק שיסתפק בגט הוי ספק מגורשת ומה שכתב הרמב"ם בנתערבו בטל היינו מטעם דמיירי בשליח ומטעמא קמא דלא נעשה שליח על הספק דאי משום ע"מ תיקשי בלא"ה הא מסתמא מיירי דאיכא ע"ח א"כ מכח ע"ח ליהוי ספק מגורשת כמ"ש בגט שלא נקרא ונפל לאור. ועוד דהתם נמי ע"כ לאו משום ע"ח הוא דתינח בגט בידה אבל באין בידה הגט לא מהני ע"ח כלל דטעמא דגט בידה מהני משום דאנן סהדי דהגיע גט לידה משום דע"ח מעידין דהגט הי' בידו ומה שהוא בידה הוי כע"מ א"כ אי נימא דע"מ צריכין להיות יודעין בבירור דהגט שנכתב לשמה בא לידה ואפי' ספק ל"ה בלעדי זה א"כ הי' בדין בלא קראו הגט תשרף דאפי' ספיקא נא הוי ולא מהני ע"ח מידי דמ"מ לא נתברר דהגיע לידה וע"כ דכל שראו העדים המסירה והי' באמת גט מגורשת אף דהם לא ראו הילכך בספק הוי ספק מגורשת תדע דלא אמרו רק