תפארת יעקב אבן העזר גיטין קיח

גופא עיי"ש אלא אפי' בשליח לא דמי להכא כמו שאבאר והוא שאינו מחליט לומר דכל גט הניתן ע"י שליח לא יפול. בו צד ספק מגורשת כל שלא נעשה בפי' שליח על הספק ג"כ דוודאי בזרק גט ספק קרוב לה וכן כל הספיקות נוהגין בגט הניתן ע"י שליח כמו בבעל גופא והטעם דשליח זה במקום הבעל הוא וכל מה שהי' אירע לבעל בנתינתו. השליח במקומו וכמו כן בגט הנאבד כיון דנמצא והשמות מכוונין כי הוא הוא. רק אנן הוא דחיישי' [ומתמרי' מחמת חומר עריות כמבואר בירושלמי] א"כ אי הי' הבעל בעצמו האובד הגט מצאו הי' נותנו ג"כ לאשה כמ"ש תוס' להדיא בסוגי' דהמביא גט ואבד דהבעל אינו חושש דגט אחר נמצא ע"ש הילכך שליח זה במקומם ממש הוא אבל כאן בגט זה שהי' לו שנים שווין ונאבד אחדו ונתערבו בידו הרי ידוע הוא ביד השליח בעצמו שאי אפשר לגרש בגט זה גירושי ודאי שהרי נתערבו ואינו יודע כלל מי הוא הנאבד ומי הוא הנמצא ובאמת בגט הנאבד ג"כ אי כבר אמרו בי"ד לשליח שאין לגרש בגט זה כי לא תהא מגורשת ודאי והלך השליח ונתנו. ג"כ נראה לי שאין גט כלל כי כל שנודע ביד השליח שא"א לו לגרש בגט זה גירושי ודאי בוודאי בטל שליחותו כי מאיזהו צד נימא דהבעל הי' מגרש בו ובלי ספק צריך על זה שליחות מחדש ולא נעשה שליח על הספק ולא מעייל אינש נפשי' לספיקא וז"ב לפענ"ד

ולפי שהי' דבר זה חדש בעיני ולא מצאתי גילוי לסברא זו חפשתי ומצאתי במל"מ פ"ז מהל' אישות נסתפק בקידושין כה"ג אם שלח שליח לקדש אשה וקידש קידושי ספק אי הוי שינוי בשליחות דמצי המשלח לומר לא עשיתיך שליח רק לקידושי ודאי של תורה עיי"ש שהאריך ודבר ברור הוא לפענ"ד דאפי' תמצא לומר דהתם הוי קידושין היינו דעכו"ם ניחא לי' דתהא אגידא בי' ויקדשנה שנית בודאי כיון שאינה יכולה לחזור בה אבל בשליח של גירושין גירושי ספק למה הן לו ובלתי ספק לא הי' דעתו לזה כלל ואפי' תמצא לומר דשווין הן גירושין לקידושין אף אני אימר דנפשוט ספיקו של המל"מ הנ"ל ג"כ ותליא במחלוקת הר"ן והרמב"ם כמ"ש ועכ"פ האיך פסק המחבר בפשיטות דהוי ספק ולא שם לבו לפקפק בענין השליחות בפרט מדברי הרמב"ם מוכח כן בודאי כמו שבארנו

גם יש לי מקום עיון דאפי' גירשה הבעל בעצמו יש לדון דל"ה מגורשת כלל דהא בס"ד בעי למימר דאפי' נותן ב' הגיטין לשניהם אינה מגורשת דלא ידעו עידי מסירה בהי מינייהו מיגרשה א"כ נהי דמשני דאין צריך לזה והיינו דאין צריך שיהא מבורר בעת נתינה בהי מינייהו מיגרשה אבל עכ"פ צריכין לידע בבירור שבא גט שנכתב לשמה ליד אשה זו אף שאין יודעין איזהו מהן הוא אבל באבד אחד מהן אין כאן ע"מ כלל דלא ידעו כלל אם נמסר הגט לידה דגט אחר חספא בעלמא הוא לאשה זו והגע עצמך אם ימסור לה נייר והעדים לא ידעו מהו פשיטא דלא מיקרי ע"מ ואף כאן הרי אינן יודעין אם נמסר גיטה לידה ואפי' הי' באמת גיטה הע"מ לא ידעו מזה והרי נמסר בלא ע"מ וכבר הוכחתי דבהא לכ"ע בעינן ע"מ דוקא אבל מ"מ הא מילתא לא ברירא לי ויתבאר עוד במקצת מקומות בענין זה אבל הנ"ל נראה לפענ"ד עיקר ועכ"פ דברי המחבר בשם הר"ן וה"ה צריכין אצלי תלמוד

והנה הטור הביא בשם בעל העיטור דמהא שמעי' ספק נערה ספק בוגרת ונותן גט לאביה ואח"כ נותן לה מגורשת במה נפשך ותמהו עליו דהא נערה מתגרשת ע״י עצמה לכ"ע ועוד דבעל העיטור גופא פסק דאפי' קטנה מתגרשת ע"י עצמה א"כ וכי בשביל שנתן גט לאביה ג"כ לא תתגרש

ואני תמה דפשיטא דדברי בעל העיטור נכונים דודאי לס"ד בש"ס דאפי' נותן שניהם לזו ולזו אינן מגורשות דלא ידעו ע"מ בהי מינייהו מיגרשה והיינו דבגט ראשון אינן יודעין אם זהו ובשני ג"כ אינן יודעין ואף דאם השני אינו זה הרי הגט ראשון גט ואין צורך לשני כלל מ"מ כיון דלא הוברר לעדים באיזהו מהן מיגרשה לא מהני א"כ פשיטא דהכא נמי אם נתן גט לאבי' ואח"כ נתן גט לה אינה מגורשת ודאי ואף דאם נתן לה גט ודאי מגורשת מ"מ כיון שנתן לאבי' קודם א"כ בגט ראשון הוי ספק מגורשת ובשני ג"כ אין יודעין דשמא נערה היא וכבר נתגרשה בגט אבי' וגט זה חספא בעלמא הוא ואינה מתגרשת בו כלל ואף דא"כ הרי נתגרשה בגט אב"י מ"מ לא הוברר שנתגרשה בו ואנן בעינן שיהא ידוע לעדים בהי מינייהו מיגרשה אבל לפי מה דמסיק דמתגרשת במה נפשך א"כ בהא נמי מגורשת במה נפשך או בגיטה או בגט אבי' כנ"ל ברור בכוונת העיטור ואין להאריך דאינו נוגע לדינא

ודע דמשמע לכאו' מהך סוגיא דאין ליתן ב' גיטין בבת אחת והיינו מדפריך בש"ס הא לא ידעו ע"מ בהי מינייהו מיגרשה ופירש"י דס"ד דבעינן נתינה מבוררת לשמה א"כ אם נותן שניהם בב"א לא ידעתי למה לא מיקרי נתינה מבוררת לשמה דהא מבורר הוא דבנתינה זו מיגרשה וע"כ שאין ליתן ב' גיטין רק בזה אחר זה א"כ בכל גט שנותן אין נתינה מבוררת לשמה אמנם כבר כתבתי בסי' קכ"ט לדחות כל הטעמים שכתבו שם. גם הרב בד"מ כתב דמכאן משמע להיפוך והיינו דלישנא משמע נותן בב"א ומ"מ ס"ד דלא הוי מבורר לשמה באיזהו גט מיגרשה אף דהנתינה אחת היא

סעיף ד. (ו) המביא גט ונפל ממנו במקום ששיירות (פי' חבורות של אנשים הולכי אורח) מצויות או אפי' במקום שאין השיירות מצויות ובעיר שנכתב הגט הוחזקו ב' ששמותיהם ושמות נשותיהם שוים אם מצאו לאלתר (ז) שראה שלא עבר שום אדם שם משעה שנפל עד שמצאו או אפי' לא מצאו לאלתר (ח) ויש לו סימן מובהק או טביעות עין בגט או אפי' אין לו סימן וטביעות עין בגט אלא שמצאו בכלי שהיה בו הגט ויש לו סימן או טביעות עין בכלי (ט) ויודע שלא השאילו לאחר או שמצאו קשור בכיס או בארנקי או בטבעת שחזקת כלים אלו שאינו משאילם לאחרים או שמצאו בביתו בין כליו כשר ולא חיישינן שמא אחר הוא אבל אם אינו יודע אם עבר אדם שם ואין לו טביעת עין וסימן בכלי ולא בגט (י) חיישינן שמא לא זה הוא הגט שנאבד לזה ואפי' אם עדים מעידים שהאחר שהוחזק בשמו של זה לא היה בעיר כשנכתב (יא) וכן אם ראה שעבר אדם שם אפי' לא שכיחי שיירות ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון חיישינן (יב) אפי' היה כותי שעבר שם אא"כ עידי הגט אומרים מעולם לא חתמנו על גט אחר (יג) ששמו בשם האיש הזה אפי' אינן מעידים בפירוש שזה היא חתימת ידם כגון שאין הגט עתה בפנינו כשר (יד) וכגון דאיכא עדים דלא איתחזק אנשים ששמם כשמם של אלו (העדים) אבל יש עדים אחדים ששמם כשם אלו חיישינן עד שיעידו שזה היא חתימת ידם או שיאמרו העדים אנו מכירים הגט שיש לנו בו סימן מובהק שיש בו נקב בצד אות פלוני ואפי' אינם אומרים הסימן עד אחר שיראו אותו (טו) ואם התובעו אומר הסימן אינו מועיל אא"כ יאמר אותו קודם שיראה הגט אבל בטביעת עין אין מחזירין אותו לתובעו שאין מועיל טביעת עין להכשירו אלא כשמוצאו אותו בעצמו שאבד לו ואם הוחזקו שני יוסף בן שמעון ולא שכיחי שיירתא מחזירין אותו כלא סימן אפי' שהה כדי שיעבור אדם שם ויש שפסקו שאם אבד ממנו במקום שאין השיירות