תפארת יעקב אבן העזר גיטין קטז

במחשבה א"כ דבר פשוט הוא לפע"ד שראוי לצדד דיעבד בפרט כשניסת אף דלכאורה יש להוכיח מדברי התוס' ריש גיטין בד"ה מודה שהקשו מה ענין שלא לשמה למזוייף מתוכו והדבר תמוה ולשיטת ר"ב הנ"ל יש ליישב קצת אבל אינו מוכרח דבלא"ה יש ליישב על דרך זה כשלא שמעו מפי הבעל כמ"ש לעיל

סעיף ט. כשיאמר לעדים לחתום בגט יאמר להם שיחתמוהו לשם פלונית אשתו וכן יאמר כל אחד בפיו כשחותם שהוא חתמו לשם פלונית אשת פלוני ולשמו: הג"ה. ואם התחיל לחתום (ז) מקצת שמו ולא אמר לשמו ולשמה ואח"כ נזכר ואמר יש מכשירין (ת"ה סי' רכ"ח ומהרי"ו סי' כ"ז)

(ז) מקצת שמו. עב"ש דמשמע אפי' כוון לשמה וכבר כתבתי דאפי' בסופר דין זה צ"ע ואין לו עיקר א"כ כ"ש בעד החתום הילכך העיקר כמ"ש הב"ש דאפי' אי בסופר יש קפידא עכ"פ בעד החתום יש להקל

סימן קדב. שצריך להזכיר שם האיש ואשתו והמביא גט ונפל ממנו ובו ד סעיפים

סעיף א. אמר לסופר כתב גט לארוסתי אבשאכניסה אגרשנה וכנסה וגירשה בו (א) הוי גט כיון שבידו לגרשה עתה (ב) בד"א שכתב בו זמן הנתינה אבל אם כתב בו זמן הכתיבה פסול

(א) הוי גט כיון שבידו לגרשה עתה. והקשו הפוסקים דבגיטין מבואר דאינו גט וכתבו לחלק בין כתב בו זמן הנתינה לכתב בו זמן של כתיבה אבל ברמב"ם מבואר בפשיטות הרי זה גט משמע דלא מחלק כלל. והנה הכ"מ שם כתב דסובר הרמב"ם אינו גט הכוונה לגרש בו לכתחילה והוא תמוה לפע"ד דהא בש"ס נתנו טעם זה על מה שצריך להניח זמן בגט ארוסה וקא פסיק ותני ל"ש ארוסה ול"ש נשואה א"כ כמו דבנשואה פשיטא דהגט פסול כשהניח או בטל א"כ ה"ה ארוסה. ועוד דהא כלל זמן בהדי שמות איש ואשה ובשמות וודאי הגט בטל. ועוד אי כדברי הכ"מ למה לי בש"ס כ"ה תיפוק לי' בפשיטות מכח גט ישן צריך להניח זמן ולמה הביא ברייתא והך דעולא ודו"ק

לכן נראה ברור דס"ל לרמב"ם ורש"י דשם בגט ישן איכא תרי לישנא חדא דאם ניסת לא תצא ועוד דאם נתגרשה תנשא לכתחילה. והשתא מהך דגט ישן לא הוי מצי למידק שצריך להניח זמן דאיכא למימר דהתם לכתחילה קפדינן ובמתניתין משמע להדיא דדיעבד איכא קפידא דקא פסיק ותני ארוסה דמי לנשואה בכל אופן והיינו דמביא הך דעולא וברייתא דמחשש גיטה קודם לבנה אינו גט כלל הילכך צריך שיניח זמן ולפי דברי עולא בברייתא באמת בגט ישן אינו גט כלישנא קמא בפרק המגרש אבל אנן קיי"ל כלישנא בתרא ור"ל דסובר זמן משום פירי ע"כ סובר כלישנא קמא אבל אנן דקיי"ל כר"י שפיר קיי"ל כלישנא בתרא בהמגרש דמחשש גיטה קודם לבנה אין חשש רק לכתחילה וזה שכתב רש"י בפשיטות משום גט ישן והיינו כלישנא קמא דגט ישן אפי' דיעבד פסול וביבמות קאמר רמב"ח אליבא דלישנא בתרא דמשום גיטה קודם לבנה הרי זה גט דיעבד וזה ברור לפע"ד

והנה התוס' והרא"ש כתבו ליישב לחלק דשם כתוב זמן הכתיבה וביבמות מיירי שכתב זמן של אחר הנשואין ומשמע לי מפירש"י מדלא פי' ביבמות דמיירי בכה"ג דאפי' לכתחילה יכול לגרש דלמה לו לרמב"ח לומר דבריו בכה"ג דלכתחילה לא יגרש לכן נראה דסובר דבכהאי גוונא הוי גט מאוחר וכדמשמע מדברי התוס' שהביא הב"ש וסובר דגט מאוחר אין לגרש בו דהא וודאי מודה שכל שכתב זמן של נתינה ליכא משום גט ישן. עוד הקשו התוס' לפי דעתם דלמה בגט ישן לא תתגרש לכתחילה ודיעבד כשר ובהא אפי' דיעבד ותרצו דשאני התם דליכא רק יחוד משא"כ הכא שבעל. ובאמת לא ידעתי מה זו קושיא הא מבואר התם בירושלמי טעמא דב"ש דאזיל לטעמי' דאין מגרש רק בערות דבר לכך לא חיישינן שיבעול דמאיסה לי' וב"ה לטעמייהו אפי' הקדיחה תבשילו. ולפי זה פשיטא דע"כ דמיירי בגיונא דהשתא ליכא חששא דגיטה קודם לבנה דידוע שלא נתעברה ולא ילדה רק דמחלקתם לחוש לפעם אחרת שמא יהא לה ולד וכן פירש"י התם להדיא אבל בגוונא דנתעברה וילדה מודים ב"ש ג"כ רק התם לא נתעברה ולא ילדה משא"כ הכא דבהאי גיטא גופא איכא משום גיטה קודם לבנה כ"ע מודים דאפי' דיעבד לא תנשא. ועוד דשאני התם דהגט נכתב כהלכתו אבל הכא דנכתב ליתן אחר מכן נכתב בפסול. אמנם לפי מה שכתבתי לפירש"י ורמב"ם בלא"ה לק"מ מגט ישן דסוגי' דהכא כלישנא קמא דגט ישן פסול

(ב) בד"א שכתב זמן הנתינה. עב"ש שהקשה למה לי הטעם דגיטה קודם לבנה תיפוק לי' דהוי לי' מוקדם ולפי זה ביותר יש לתמוה ברמב"ם דלא מחלק כלל ובכל גוונא הרי זה גט דיעבד ולמה לא יפסל מטעם מוקדם וכן קשה לפירש"י. אבל באמת לק"מ דמשום בת אחותו וודאי ליכא דאף דר"י חייש לזנות דלא שכיח מ"מ היינו דוקא במילתא דשכיח דהיינו שאם יארע זנות יחפה עלי' אבל לזה לא חיישינן שיקדים איניש פורענות לנפשי' כדי לחפות אם יארע זנות כדמוכח בש"ס שם להדיא כתבי' ואותבי' בכיסי' מא"ל א"כ ה"ה לכתוב גט שיגרש אחר נשואין בוודאי לא חיישינן ואם אירע כן כשר כמו אם אירע דכתבי' ואותבי' בכיסתי' דכשר כמו שכתב הרמב"ן בחידושיו שם להדיא [וכבר השגתי לעיל סי' כ"ז על הפוסקים דפסלו גט שלא ניתן ביומו מדברי הרמב"ן הנ"ל] ומשום חשש שתטרוף פירות שלא כדין ג"כ פשיטא דליכא דהא לכ"ע צריכה להביא ראי' אימת מטי' גיטה לידה דהא נכתב בגט ארוסתי והלקוחות יבררו שנשאת כמו שכתבו התוס' להדיא שם דזה לא תוכל להכחישם לומר שלא נשאת כלל א"כ כיון דע"כ לא נתגרשה בזמן הכתוב בגט תצטרך להביא ראי' אימת נתגרשה

רק הא קשיא לכאורה לר"ל דסובר זמן משום הפסד פירי דידה א"כ מכח שלא נכתב זמן הנתינה תפסיד הפירות דבזמן היתה נוטלת עכ"פ פירי דמשעת נתינה בלי ראי' רק מזמן הכתוב בגט משא"כ בזמן כתיבה תצטרך להביא ראי' אימת מטי' גיטה לידה אבל באמת הא נמי ליתא דלכ"ע כיון דמשעת כתיבה וודאי לית לה דהא נכתב ארוסתי ונשאת אח"כ רק עד שעת נתינה א"כ בין לפירש"י בין לפי' התוס' שם שוב ליכא משום פירי דלפי' התוס' שם דכל שיכולה להציל הפירות בראי' לא תקנו זמן א"כ ה"ה הכא ולפירש"י כמו דלר"י צריכה ראי' ה"ה לר"ל כיון דמודה ר"ל בהא דאין לה פירות משעת כתיבה. ומה שהקשו התוס' בסוף ד"ה הכי נמי דלמה לי טעמא דגיטה קודם לבנה למ"ד משום פירי תיפוק לי' דהוי כאין בו זמן אין הכוונה בהך דהכא שכתב גט שלם לגרש אחר נשואין דבהא פשיטא דלק"מ כנ"ל. רק בכותב טופסי גיטין קשיא להו דכותב תורף בשעת גירושין א"כ פשיטא דלר"ל יש לה פירות משעת כתיבת התורף דטופס הנכתב תחילה כמאן דליתא ולא צוה לכתבו רק התורף הנכתב אח"כ הוא העיקר ויש לה פירות מאז א"כ בזמן נתינה לא תצטרך לראי' רק חטרוף פירות מזמן הכתוב בגט אבל בזמן של אירוסין כיון דכתיב ארוסתי חצטרך לראי' דוקא ועוד דפעמים ניתן באמת אחר כתיבת התורף זמן מה ואם תצטרך ראי' לא תטרוף רק משעת נתינה וזה ברור בכוונת