תפארת יעקב אבן העזר גיטין קיד

מי שיעלה ראשון בלבד ואי הי' חיוב פסח עליהם מדאורייתא הי' צריך דעת המתמנה והשתא תרתי מוכח מהתם דאמנוניהו מעיקרא ושה לבית אבות לאו דאורייתא ודוק היטב

אך לפי דבלא"ה יש לדקדק דקאמר התם מאי ענין פסחים אצל גיטין הא איתמר עלה וכו' ותחילת לשונו יורה שבא לחלק בין פסחים לגיטין וסוף דבריו אינו כן רק שם אמנוניהו מעיקרא. גם יש להבין דבפסחים ג"כ איתא הך סוגיא והקשו שם בתוס' קושיא זו בעצמה שהקשו כאן ותרצו דהכוונה דהוי כמו אמנוניהו דשה לבית אבות לאו דאורייתא מה שלא תרצו כך בגיטין רק דהסוגיא סוברת שה לב"א דאורייתא

לכן נראה דמה שאמרו דאמנוניהו מעיקרא אין הכוונה דהמנה אותם לגמרי ולא אמר להם שישחוט על מי שיעלה ראשון רק לזרזן דהא וודאי ליתא כמו שכתבו התוס' בפסחים שם דכיון דאמר הריני שוחט על מי שיעלה ראשון לא המנה אותם לגמרי רק דס"ד מעיקרא שלא שחט רק על אותו שיעלה ראשון בלבד רק הראשון כשעלה וזכה מזכה הוא את אחיו אח"כ ושפיר דייק דיש ברירה ועל זה משני דאמנוניהו מעיקרא והיינו דמיד בעת שחיטה כך הי' דעתו שיזכו שאר בניו מכח אותו שיעלה ועל דרך זה שחט וא"כ אותו שעלה ראשון לא תליא בברירה כלל דהא סוף סוף שחט על כולם ע"י זכיתו של אחד שיעלה והיינו דקאמר דע"כ מוכח דהי' כך דאפי' תימא יש ברירה האיך יאכלו שאר בניו והתם בנדרים דייק כך דשם פשיטא להו דאין ברירה בכל גווני ברירה דהתם אליבא דר"י קאי דסובר אין ברירה בכל גווני והשתא אפי' תימא דאמנוניהו מ"מ אכתי בדין ברירה תליא דנהי דאביהם שחט על כולם מ"מ ע"י זכותו של אחד מהם שיעלה ראשון הוא וא"כ כל כמה דלא מזכה להו אח"כ אין להם חלק בפסח זה והזיכוי הוא לאחר שחיטה א"כ צריך לומר הוברר מעיקרא דגם עליהם נשחט והי' להם חלק בפסח זה ושפיר דייק דשה לבית אבות לאו דאורייתא ולא בעינן מינוי הילכך שם בגיטין אי אפשר להכריח דשה לבית אבות לאו דאורייתא דהא הכרח זה הוא לפי האמת דאין ברירה אבל עכשיו דעל זה אנו דנין אין להכריח זה רק דעכ"פ מוכרח דאמנוניהו מעיקרא דאל"כ האיך יאכלו הבנים וכיון דאמנוניהו מעיקרא נהי דאכתי איכא משום ברירה כנ"ל מ"מ לא דמי לגיטין דבגיטין זה שאמר לסופר כתוב לא אמר רק על אחת בלבד משא"כ שם בפסחים דהי' הכוונה על כולם והיינו דקאמר מאי ענין פסחים אצל גיטין דהתם אמנוניהו מעיקרא וכדי לזרזן במצות קאמר ולא דמי' ברירה דהתם לברירה דהכא כלל אבל לפי האמת דבכל גוונא אין ברירה ע"כ משום דשה לבית אבות לאו דאורייתא ולכך בפסחים דשם לא קאמר כלל מגיטין רק בפני עצמו שמעת מינה אין ברירה קאמר ר"י דלא מוכח מהתם דכדי לזרזן הוא והכוונה שה לבית אבות לאו דאורייתא דאל"כ אכתי מוכח בכהאי גוונא יש ברירה והיינו דקאמר דבהכרח כדי לזרזן הי' הכוונה רק שיש לומר אמנוניהו אבל עכ"פ כיון דלזרזן בוודאי אמר שוב ליכא למידק מידי דיש ברירה דשה לב"א לאו דאורייתא ודו"ק

סעיף ה. גט שכתבו שלא לשמה (ד) אע"פ שהעביר עליו קולמוס לשמה אינו גט וי"א שחוששין לו

(ד) אעפ"י שהעביר עליו קוצמוס וכו' וי"א שחוששין לו. זהו ממה שאמרו שם (ד"כ ע"א) אמר ר"ח גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמס לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן הרי שהי' נתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו ד' מעביר עליו קולמס ומקדשו דברי ר"י וחכמים אומרים אין השם מן המובחר ראב"י אמר לא הוא ע"כ לא קאמרי רבנן אלא משום דבעינן זה אלי ואנוהו אבל בעלמא לא ע"כ ופסקו הפוסקים כר"ח וכחכמים ונראה טעמם משום דבפרק הבונה תנן בהדיא כתב על גבי כתב פטור ומוקמינן לה דלא כר"י ולראב"י אתיא ככ"ע. ואף דהתוס' שם כתבו ליישב מ"מ כיון דבש"ס לא זכרו רק דלא כר"י ולראב"י אתיא ככ"ע ש"מ דהעיקר כר"ח ויש עוד ראי' מהא דבעי מיני' ר"ל מר"י בעדים שאין יודעין לחתום אם לרשום להם בסיקרא ש"מ דתרווייהו כר"ח אליבא דרבנן דנהי דמה שאמרו שם דיו על גבי דיו פטור אתיא ככ"ע משום דלא מתקן מידי אבל הך בעי' דמתקן לשמה היינו ממש פלוגתייהו דר"י ורבנן כמ"ש מהרש"א שם א"כ מבואר דהעיקר כר"ח ואף דלכאורה דברי מהרש"א תמוהין דא"כ מה כל השקלא וטרי' בתוס' דגם לעיל יש לומר דהכל אליבא דר"ח אליבא דרבנן. אבל באמת נראה דלק"מ דוודאי קשה מה זה דנקטי ר"י ור"ל דיו על גבי דיו דהא משנה שלימה הוא פרק הבונה דפטור בכתב על כתב וע"כ דהם באו לומר דלית מאן דפליג בהא ואהא מקשי דהא ע"כ פליגי והוצרכו לתרץ לחלק משא"כ בהך בעי' דבתר הכי שפיר י"ל דאליבא דרבנן בעי. ובהכי ניחא מה שכתבו התוס' בתר הכי דהך דכתב על גבי, כתב בשבת משמע לי' דבכל גוונא מיירי והקשה מהרש"א דא"כ בדיו על גבי דיו דר"י ור"ל ג"כ נימא דבכל גווני מיירי. ולפי הנ"ל ניחא דר"י ור"ל ע"כ באו לחדש איזה דבר מה דלא מוכח במתניתין והיינו דחדשו דבכהאי גוונא מודה ר"י ולית מאן דפליג ועכ"פ מוכח מהתם דהלכה כר"ח

אמנם בגוף קושית התוס' בדיו על גבי דיו נראה לפע"ד ליישב בפשיטות דהתם הכל כתיבת ידו הוא התחתון והעליון ואין כאן חסרון רק שלא נכתב לשמה ובזה נחלקו דבהעברת קולמס סגי בהכי כיון שעשה בגוף הכתב הנראה לפנינו מעשה לשמה וסובר ר"י שאין צריך לעשות הכל לשמה רק כל שעשה בו מעשה לשמה סגי בהכי וכתב התחתון גופא מצטרף לכתב והעליון משוהו לשמה משא"כ לענין היכי שלא כתב רק העליון בלבד להחשיבו כתב על זה אמרינן דאינו כתב כיון שלא הוסיף על התחתון משא"כ בגט שכתב התחתון בלבד מספיק להיות כתב והעליון משוהו לשמה. וכה"ג אמרו גבי סוכה דבנענוע סגי וחשיב כאילו עשה הכל לשמה ואין לך מעשה גדול מזה במה שהעביר קולמס על כל הכתב ולפי זה לא מוכח כלל מר"י ור"ל דהלכה כר"ח דשאני התם דכ"ע מודי שהכותב העליון בלבד לא חשיב כותב כיון דבלעדי העליון כבר הי' כתב משא"כ בגט אין צריכין שיהא העליון כתב דכתב התחתון מספיק והעליון פועל בו לשמה ודוק היטב. ומ"מ לענין שבת בכהאי גוונא שעל ידי העליון נתקן כתב התחתון לשמה הי' חייב מחמת התיקון ולכך מוקי לה דלא כר"י ועל דרך שכתבו התוס' ודו"ק. ועוד כיון דר"י חשיב לי' מן המובחר ש"מ דהוי כתב עליון כתב

אמנם לענין דינא נראה לפע"ד עיקר כדעת הרמב"ם ז"ל שאין לחוש לגט זה כלל והוא דוודאי יש לתמוה דהא בירושלמי פרק הבונה פריך עלה מן המובחר הוא דלא הוי הא כתב מיהו הוי ומשני כשיטתך שאתה אומר כתב הוא אף הוא אינו מן המובחר וצריך לומר הא דלא נחלקו בפשיטות דאינו כתב ומה נ"מ דלשיטתו אינו מן המובחר דנ"מ בדיו על גבי סיקרא דהם מודים דכתב הוא מ"מ אינו מן המובחר. ואף דמשם לא משמע לה דהוי מוחק השם נ"מ בגט] והשתא תיקשי לר"ח דהכא דקאמר דנחלקו ר"י ורבנן בעלמא אי הוי כתב דמה זה דקאמרי רבנן אינו מן המובחר דמוכח דכתב הוא וע"כ דעיקר כוונתו כמו שאמרו בירושלמי דלשיטתו השיבוהו והיינו דאל"כ הך מתניתין דשבת כמאן אתיא והשתא תיקשי מה השיב לו ראב"י הא ר"נ ידע מזה ואי אפשר לפרש כלל