תפארת יעקב אבן העזר גיטין קיב

אבל לפי דעת רוב הפוסקים דכל שלא שמע מפי הבעל הגט בטל מדאורייתא וודאי קשה במה נפשך אי טעם הפסול מכח לשמה א"כ למה לא קתני יתר על כן דאפי' כתב סופר לשמה בטל כל שלא שמע מפיו ואי אין הטעם משום לשמה א"כ האיך קתני כל הני פסולי משום לשמה תיפוק לי' דלא שמע מפי הבעל וצ"ע ועמ"ש בזה בסי' ק"כ בסוגי' דאומר אמרו ועיין בר״ן סוף פרק האומר בשם הרמב"ן והר"א ומה שיש לדקדק עוד בסוגי' דזבחים יתבאר בסמוך

סעיף ד. יתר ע"כ אמר לסופר (ג) כתוב ואיזה שארצה אגרש בו וכתב הסופר על דעת זה וגירש הוא אחת מהן ה"ז ספק גירושין וה"ה אם אמר לו כתוב לאיזה שתצא בפתח תחלה אגרשנה בו: כתוב ולאיזה שארצה אגרש וכו'. בש"ס ריש כל הגט מבואר דתליא אי יש ברירה או לא. וקשיא לי דהא בריש זבחים מדייק מהך בבא דסתמא פסול בגט ודחי דילמא שאני התם דאין ברירה משמע בהדיא דלפום מה דרצה להוכיח דסתמא פסול אפי' אי יש ברירה פסול מכח סתמא רק דמדחה לעולם דסתמא כשר רק הטעם בהכי דאין ברירה א"כ הא מסקינן התם בזבחים דסתמא פסול ממשנת הכותב טופסי גיטין א"כ פשיטא דלא תליא הך דינא בברירה כלל ולמה פסקו בזה ספק מגורשת מכח ספק דברירה ונהי דבש"ס יש ליישב דהנך אמוראי ס"ל דהך משנת הכותב טופסי גיטין ר"מ הוא וא"כ לא מוכח מינה כלל דסתמא פסול כמ"ש התוס' ריש זבחים דלכך מייתי מימרא דשמואל משום דלמאן דמוקי לה כר"מ לא מוכח כלל אבל לדידן דקי"ל באמת דהך משנה ר"א וסתמא פסול א"כ אפי' אי יש ברירה פסול ולמה פסקו בכאן ספק מגורשת מכח ברירה

ואמת דבש"ס גופא יש להבין דקאמר צריכותא בין גט לאחין שחלקו וא"כ קשה הא מגט ליכא למילף כלל לאחין שחלקו דשאני גט דאפי' אי יש ברירה פסול משום סתמא כדמוכח בסוגי' דזבחים הנ"ל ועוד כיון דקאמר דכתיב וכתב לה לשמה ואף דבעלמא יש ברירה הכא לא מהני מהך קרא א"כ מאי מקשה בריש זבחים מנא דסתמא פסול הא מקרא דוכתב מוכח גם למה צריך טעם לחלק בין זבחים לגיטין משום דאשה לאו לגירושין עומדת הא שאני גיטין דקרא כתיב כמו דבעלמא יש ברירה והכא לא כמו כן בעלמא סתמא כשר והכא פסול וע"כ דלולא הך סברא דאשה לאו לגירושין עומדת הוי מכשרינן אפי' בגט א"כ הוי להו לומר כאן דשאני אשה דלאו לגירושין עומדת

וכמו כן יש להבין בדברי התוס' שכתבו בשם ר"י דאפילו מאן דסובר בעלמא יש ברירה בגט מודה דבעינן שיהא מבורר בשעת כתיבה וקשה חדא דהא בש"ס מוכח דתליא בברירה דעלמא דאל"כ לא הוי מקשי כלל מפסחים ובוודאי ליכא למימר דמה שאמרו מה ענין פסחים אצל גיטין באמת כך הכוונה לחלק בין גט לעלמא הא וודאי ליתא מדמייתי דברי ר"י לזרזן במצות והכי איתמר בפסחים שם הך מילתא דר"י דלא נימא יש ברירה ועוד קשה מה זה שכתבו להוכיח מקרא דבריש זבחים מוכח דליכא קרא רק סברא דאשה לאו לגירושין עומדת ואפי' אי יש ברירה פסול בגט מכח הך סברא וכיון דקי"ל סתמא פסול ממילא אפי' למ"ד יש ברירה פסול מכח הך סברא ולמה חדשו טעם אחר מקרא

אך באמת נראה לפע"ד דהא לא קשיא מידי דוודאי מה שאמרו בזבחים להוכיח מכאן דסתמא פסול ואפי' יש ברירה היינו טעמא דאע"ג כיון דיש ברירה הוברר הדבר ומאי סתמא שייך רק דוכתב לה מורה דכל מה דבעינן בגט בעינן בשעת כתיבה א"כ אי סתמא כשר דהוי כלשמה א"כ הרי נכתב לשמה דסתמא כלשמה אבל אי סתמא לאו כלשמה א"כ אף דהוברר היינו דאח"כ הוברר למעיקרא אבל בעת כתיבה הי' בגדר סתמא ופסול וזה שכתבו התוס' באמת דאפי' למ"ד יש ברירה כך הדין דבעינן שיהא מבורר בשעת כתיבה ואפי' אי יש ברירה בשעת כתיבה הוי לי' סתמא וזהו ג"כ כוונת הש"ס לר"י. והנך דשקלי וטרי' מהך לפסחים ס"ל באמת דהך דהכותב טופסי גיטין כר"מ ולא מוכח כלל דסתמא פסול וא"כ ממילא תליא בברירה כדדחינן בריש זבחים דילמא שאני התם דאין ברירה אבל אי יש ברירה כשר כמו בעלמא דסתמא כשר ואי קשיא אפי' אי אין ברירה נימא דעכ"פ הוי סתמא הא ליתא כמו שפירש"י דכיון דאין ברירה יש לחוש שמא באמת הי' דעתו בעת כתיבה לאותה שלא נתרצה אח"כ ואפי' סתם לא הוי אבל אי יש ברירה אין כאן חשש דאח"כ הוברר דלזו נכתב רק בשעת כתיבה הי' סתם ותליא אי סתמא כשר ודוק היטב. אבל על הפוסקים שפסקו לגמרי דספיקא הוא יש לתמוה כיון דקי"ל דסתמא פסול כמסקנת הש"ס בזבחים לא תליא בברירה כלל וצ"ע לכאורה

לכן נראה לפע"ד דסובר הרמב"ם בעל דעה זו דהא דאמרינן התם דסתמא פסול לאו אף אי אמרינן יש ברירה דבכהאי גוונא לא מיקרי סתמא כלל כיון דאמרינן הוברר רק וודאי הממוצע בין יש ברירה לאין ברירה הוא הסתם שלא הוברר לא כך ולא כך ולכך ס"ד דש"ס התם דהוי סתמא ואפי' למ"ד אין ברירה היינו דלא אמרינן דהוברר כך אבל לא הוברר בהיפוך ואי סתמא כשר הי' בדין שיהא כשר ואהא קאמר דילמא משום דאין ברירה וחיישינן שמא באמת נתרצה בהאחרת כמו שפירש"י שם דבשלומא אי יש ברירה אמרינן דהוברר דגמר בלבו לאותה שיתרצה באמת אבל למ"ד אין ברירה כיון דלא הוברר דגמר בלבו לזו שיתרצה ממילא יש לחוש דבעת כתיבה נתרצה בהיפוך ואפי' סתמא לא הוי והשתא שפיר כתב הרמב"ם דתליא בברירה דאי יש ברירה בוודאי כשר דכבר גמר בלבו לזו שיתרצה ונכתב לשמה אבל אי אין ברירה להכשירו אי אפשר חדא דסתמא פסול ועוד דיכול להיות דנתרצה להאחרת מקודם אבל לפסלו לגמרי אי אפשר דכמו דיש לחוש דנתרצה להאחרת ומשום זה אפי' סתמא לא הוי כמו כן יש לחוש דנתרצה באמת לזו וכיון דלא ידוע לן הוי ספק מגורשת

ולפי זה נלפע"ד דמה שכתבו בדעת הרמב"ם משום דמספקא לי' בדין ברירה דעלמא דהא ליתא דמשמע בהדיא דסובר בעלמא אין ברירה כמ"ש הב"ש ועוד דא"כ למה לא הביא בעי' דר' אושעי' לאיזה שתצא בפתח תחילה דהוי נמי ספק מגורשת אלא ברור דוודאי בגוונא שאם נאמר אין ברירה נשאר הדבר באופן שלא נוכל לומר אפי' על צד הספק אולי כך הי' בוודאי או כך בהא אפי' בגט לא היתה מגורשת כיון דסתמא פסול ואין להסתפק אולי הוא וודאי משא"כ הכא אפי' אי נימא אין ברירה היינו דלא אמרינן הוברר דלה נכתב אבל פשיטא דכמו דאנו פוסלין אפי' אי סתמא כשר משום דאולי נתרצה להאחרת ה"ה דאין לפסלו לגמרי דפשיטא דיכול להיות דנתרצה לזו והיינו דלא הביא הרב ז"ל בעי' דרב אושעי' דהתם כל דאמרינן אין ברירה נשאר הדבר בספק שלא נוכל לומר אולי כך הי' רק שניהם לעולם במשקל אחד א"כ כיון דסתמא פסול אין בזה ספק דפסול וכמו כן אחין שחלקו כל דאין ברירה ממילא כל מה שירשו שייך לכולם בכלל ואין כאן אפי' צד ספק שנאמר אולי הגיע לו חלקו האמיתי אבל באומר לאיזה שארצה אגרש אי אפשר שלא תהא ספק מגורשת אפי' אי נימא בוודאי אין ברירה כמו שבארנו

ונראה לפע"ד פשוט דדוקא באומר לסופר לאיזה שארצה אגרש אבל באמר לאיזה שאני רוצה עכשיו וגמרתי