תפארת יעקב אבן העזר גיטין קיא

לשם כריתות ומ"מ מיקרי סתמא א"כ תיקשי הא ברישא לא תני רק לאשמעינן פסול שלא נכתב לשם גירושין ובסיפא הוא דקתני יתר על כן דלא זו שלא נכתב לשם גירושין אלא אפי' נכתב לשם גירושין פסול א"כ כיון דלא בעינן כלל לשמה רק לשם גירושין א"כ אם נפרש דלא כר"פ פשיטא דאין זה סתמא כלל רק לשמה ממש ועכ"פ מאי ענין סתמא לשם

וליישב כל הנ"ל צריך לומר דוודאי עיקר טעמא דבעינן שישמע מפי הבעל הוא מהאי טעמא גופא כיון דכתיב וכתב להורות לשם גירושין דידי' א"כ ממילא כל שלא שמע מפיו שהוא מגרש לא חשיב לשמה רק סתמא כיון שאינו שומע מפיו אינו מבורר לו הכתיבה לשם גירושין דידי' [וכן מוכרח לפי מה שפירש"י במשנה הכותב טופסי גיטין צריך שיניח היינו כשרואה תגר ביניהם לא יאמר הריני כותב גט וקשה האיך מדמה בזבחים הך לסתמא הא בפי' כותב לשמה וע"כ כיון שלא שמע מפיו שהוא מגרש בוודאי אין הכתיבה מבוררת לשמו] ומ"ד אומר אמרו פסול סובר דאפי' באומר אמרו אין הכתיבה מבוררת לשמו עד שישמע מפיו בעצמו וכל זה לפי מה דגלי קרא וכתב אבל אי לא בעינן רק לשם כריתות פשיטא שלא הי' צריך לשמוע מפי הבעל דמה בכך דהוי סתמא היינו סתמא דלגירושין דידי' אבל לשם גירושין וודאי בפי' מיקרי לא סתמא והשתא אי לא בעינן כלל לשם גירושין דידי' בוודאי אין צריך שמיעה מפי הבעל

אמנם בענין מדרגת לשמה דלשם גירושין ג"כ יש בו סתמא והיינו כשכותב גט שאם לא יארע לו מי שירצה לגרש בו יהא להתלמד או ללמד ואם יארע לו אחד שיצטרך לו יהא לגירושין זהו מיקרי סתמא והיינו דר"פ קאמר הכא בסופרין העשויין להתלמד ולא קאמר ולא איכתוב לשם כריתות כלל כדקאמר בזבחים משום דאפי' איכתוב נמי לשם כריתות דהיינו שאם יצטרך אחד לגרש יגרש בו מ"מ הוי לי' בענין זה סתמא וסתמא באמת לאו לשמה אבל בש"ס זבחים דרצו לדייק מהכא דסתמא לא וס"ד כדמשני ר"פ הכא דנכתב להתלמד ולכריתות ג"כ והיינו דמשני דילמא כדר"פ ולא איכתוב לשם כריתות כלל רק להתלמד בלבד ובהא אפי' סתמא לא הוי ובוודאי דאפי' סתמא כשר לא הוי מהני בהא כיון דבאמת לא סגי כלל בלשם גירושין רק לפני הרישא דבא לומר פסול מכח שלא נכתב לגירושין מהא רוצה לדייק דסתמא לא הוי כלשמה ודו"ק. והדר פשיט מסיפא והיינו דאף דבסיפא קתני נמלך מ"מ כיון דבסיפא רוצה להורות דלשם גירושין גרידא לא א"כ ע"כ דהך נמלך לא עקר לגמרי לשמה לגבי אחר דאל"כ תיקשי באמת דבהא אפי' לשם גירושין לא הוי דהא לא איכתוב לשם גירושין לבר מההוא וכל שלא גירש הוא חוץ ממנו אינו לשם גירושין כלל רק לאשפה וע"כ די' דושין הוי לגבי כ"ע דכך נכתב שאם לא יגרש הוא ק לא הוי בפי' לשם גירושין של אותו שרוצה לגרש עכשיו, א"כ מוכח דסתמא פסול דהא בגדר זה דלשם גירושין דידי' מוכח דבעינן בפי' דוקא דאל"כ הי' כשר בנמלך ואהא משני דילמא התם טעמא באמת משום דלא הוי כריתות כלל דלבר מההוא לא איכתוב לשם כריתות כלל אבל אי הי' חושב באמת שיגרש הוא או אחר הוי מהני מכח סתמא דלגירושין דידי' דמהני כמו לשמו ממש דסתמא כלשמה. או דהכוונה כך דס"ד באמת דהך יתר על כן לאו לחדש דלשם גירושין גרידא לא סגי רק להורות דלא מבעי' רישא דלא איכתוב לכריתות כלל אלא אפי' בנמלך דאיכתוב לכריתות מ"מ כיון דלא איכתוב בפי' לגבי אחר לשם כריתות רק סתמא הוא אם יארע אחר לא מהני ואהא משני דהתם וודאי הוי לשם גירושין וטעם הפסול דבעינן לשם גירושין דידי' ואינתק לי' לשם גירושין דאחר ומטעם כריתות הוי סגי בהכי רק מטעם דבעינן גירושין דידי' פסול. והדר פשיט מאותו שיש לו ב' נשים ג"כ על דרך הנ"ל והדר פשיט מהכותב טופסי גיטין והיינו דהתם וודאי נכתב לשמה בפי' כמו שפירש"י שם רק כיון דבעינן לשם גירושין דידי' לא הוי לשמה רק בשומע מפיו וכל שלא שמע מפיו הוי סתמא א"כ מוכח דסתמא לא הוי כפי' בפי' לשמה

והשתא אתי שפיר מתניתין דהכא דריש כל הגט ג"כ דברישא קאמר פסול אפי' אי נימא דלא בעינן רק לשם גירושין והיינו מקרא דספר כריתות בלבד מ"מ פסול דלא נכתב רק להתלמד ואי סתמא פסול אפי' נכתב להתלמד ולגירושין כנ"ל ג"כ פסול כיון שלא נכתב לגירושין בלבד והשתא פשיטא דאין צריך שישמע מפי הבעל דלא בעינן כלל גירושין דידי' והדר קתני בסיפא דלא סגי בלשם גירושין רק לגירושין דידי' ואי סתמא כשר עיקר הפסול משום דנכתב בפי' לשם אחר ולפי האמת דסתמא פסול הך נמלך לא מגרע דנימא דלאחר לא נכתב לגירושין כלל רק דאמרינן דכך נכתב לולא הוא יגרש אחר והפסול הוא דלאחר הוי סתמא דכל שלא כתב בציוויו הוי סתמא ופסול דבעינן בפי' לשם גירושין של אותו שמגרש. ולא הבנתי כלל מה שתמהו התוס' בריש זבחים מה דס"ד למיפשט דסתמא פסול דהא אינתק לגירושין דאחר דהא לפי האמת דסתמא פסול ע"כ צריך לומר דאין הכוונה במשנה דאינתק לי' לאחר דמה צורך לזה הא בלא"ה פסול וע"כ דאי סתמא כשר לא הי' מזיק לנו זה דמ"מ כיון שלא גירש זה לגבי כ"ע הוי סתמא וא"כ מאי קושיא אי הש"ס הי' מפרש כמו שהוא באמת רק דמדחה לי' דילמא במה שנכתב לשם אחר תליא הקפידא מה שאין באמת כך

ובזה הי' נראה לפע"ד ליישב דברי התוס' בהא דמודה ר"א במזוייף מתוכו שהקשו דמה ענין שלא לשמה למזויף מתוכו והדבר תמוה דפשיטא דכל של חתמו לשמה אינם בדבר זה עדים כלל וכלהו גוונא דלשמה דחשיב כאן לא הוי עדים כלל שזה גירש לזו והוי ממש קרוב ופסול וגרע מינה ולפי הנ"ל יש לומר דמשום לשמה לא הוי עד שישמעו מפיו אבל עדים הוי אפי' באומר אמרו דלא הוי עד מפי עד כמ"ש התוס' בסוף האומר א"כ עדים הוי רק לשמה לא הוי ושפיר קשיא להו מאי מזוייף מתוכו שייך בזה כיון דלא בעי חתימה לשמה כלל ועדות מעלי' הוא [אבל מ"מ יש ליישב קושית התוס' דבאמת מה שצריך לומר בפני נחתם הוא על עיקר החתימה שמא לא נחתם לשמה כלל דבהא הוי לי' מזוייף מתוכו אבל בלי הנ"ל דבריהם תמוהין מאוד]. היוצא מדברינו דמה שצריך שישמע מפי הבעל הוא משום דבלא"ה אפי' כתבו לשמו הוי לי' סתמא וסתמא פסול בגט משום דאשה לאו לגירושין עומדת ולפי זה כל דבר המעכב בלשמה בגט מעכב ג"כ בשמיעת הבעל לא דוקא בשמות איש ואשה כמו שבארנו

אך עם כל זה לא הונח לי עדיין נהי דבהך סוגי' דזבחים יש לומר דלכך לא דייק מהך משנה דלא מהני עד שיאמר לסופר כתוב ושישמע מפי הבעל דניחא להו להביא ממשנת הכותב טופסי גיטין הקודם לזה ועוד דשם אינו מבואר במשנה להדיא רק בברייתא אבל הא קשיא לי כיון ששמענו בהכרח דהך שמיעה מפי הבעל משום לתא דלשמה אתינן עלה א"כ האיך לא קתני במתניתן דריש כל הגט יתר על כן אפי' כתב לשמו ולשמה ממש כל שלא שמע מפיו לא הוי לשמה גם קשיא לי דבש"ס סוף פרק האומר מוכח להדיא לכאורה דטעמא דצריך שמיעה מפי הבעל משום מילי הוא דלא מימסרן לשליח ואפי' במתנה לא מהני מהאי טעמא א"כ משמע דלאו מכח לשמה אתינן עלה. ומזה יש להביא ראי' לדעת התוס' בעירובין (די"ג) דאף שלא שמע מפי הבעל אינו רק פסול מדרבנן דלשמה הוי כמו מגילת סוטה דמוחקין לה מן התורה ושליחות ג"כ לא בעינן בכתיבת הגט ע"ש ולפי דעתם ניחא הכא דמשום שלא לשמה הגט בטל מדאורייתא משא"כ מכח שלא שמע מפי הבעל ע"ש