תפארת יעקב אבן העזר גיטין קי

בזמן אפי' גירש ביומו ואין כאן שום הקדמה כל שכתבו שלא אבל המחבר נהי דלא איצטרכא לי' משנה הנ"ל דסובר דאין לשמה רק בניסת אני חוכך אי נימא דלא גרע שלא לשמה מלא כתב זמן כלל או אפשר דגרע וכ"ש למאן דפוסל מזוייף מתוכו לר"א מדאורייתא וצ"ע מאחר שנשנו במשנה השמות והזמן בהדי הדדי משמע דדין אחד להם וכן בסי' קכ"ג פוסל לכתוב עבד לזמן ע"ש

כתב ב"י בשם הג"א מן הירושלמי דאפי' כתב כל הגט שלא לשמה רק השמות לשמה כשר וכתב ב"י דהוא נגד הגמרא דקאמר שמואל וצריך שיניח מקום הרי את מותרת. ובירושלמי שם נחלקו ר"י ור"ל בזה ולפי מה דקיי"ל הלכתא כר"י לגבי ר"ל א"כ ע"כ לא קיי"ל כשמואל. ודוחק לומר דלא נתכוונו רק למחלוקת הנזכר בבבלי בלבד דהא כללא אמר הלכתא כר"י לגבי ר"ל

אמנם בר מן דין תמוה לי טובא דהא בריש פרק כל הגט משמע בהדיא דכל שכתב השמות לשמה סגי בכך דברישא קתני שמע קול סופרים מקרין פלוני מגרש פלונית וכו' זה שמי וקשה כיון דמיירי בסופרין הכותבין ללמד א"כ למה לי דקתני שכתבו גם השמות דאדרבא אין דרך שיכתבו השמות להתלמד רק הנוסח השוה בכל הגיטין ולמה לא קתני בפשיטות שכתבו להתלמד כל נוסח הגט ובא זה וצוה לכתוב שמו ושם אשתו פסול לגרש בו שכל הגט נכתב שלא לשמה. וכן בסיפא בשתי נשים למה אמר ושמותיהן שוות ומתוך כך הוצרך לאוקמא בע"מ דאל"כ אף גדולה לא מצי מגרש ולמה לא קאמר דכתב כל הגט לגרש הגדולה לא יגרש הקטנה שיכתוב שמה בגט ובאמת יש לה שם אחר ושפיר מצי לגרש גדולה וקטנה לא. ובאמת לס"ד דאתיא כר"מ לא קשיא כיון דבחתימה תליא מילתא לא משכחת לה רק בשמות שווין ודו"ק. אבל למאי דמוקי לה כר"א למה לי שמותיהן שווין דאז צריכה ע"מ לפנינו בלא"ה מצי לאשכוחי דלא כתב השם כלל רק אח"כ

וגדולה מזו אני תמה על פירש"י שם האבעי' לאיזה שתצא בפתח תחילה דהיו שמותיהן שוות דנהי די"ל במשנה דאורחי' דמילתא נקט כיון דהי' דעתו לגרש גדולה מסתמא כתב שמה מיד אבל כשאמר לאיזה שתצא בפתח או לאיזה שארצה פשיטא דאין צריך שמותיהן שווין דבאמת הניח השם עד שיתברר לו איזה מהן לגרש ואיזה שתצא תחילה יכתוב שמה ומכל זה מוכח לכאורה להדיא דכל שכתב השם לשמה סגי בהכי ועיקר הקפידא בשמות לא בכל נוסח הגט ואפי' תורף והיינו כדעת הג"א הנ"ל (וכמו כן יש לתמוה על הטור ומחבר שדקדקו בכל פעם לכתוב בשמות ברישא ובסיפא למה צורך לזה כיון דעיקר הגט בעינן לשמה א"כ בסיפא אפי' בלי שווין וברישא בלא כתב השמות משכחת הך דינא]

ומ"מ תמוה לי כיון דקתני זמן במתניתין וכבר ביארנו דבהא נמי בעינן לשמה לא משום מוקדם בלבד וכן מבואר להדיא לעיל סי' קכ"ג דאותן הפסולין לכתוב תורף הגט פסולין לכתוב הזמן ג"כ אלמא אף דאינו רק תקנת חכמים צריך לשמה א"כ האיך והא גרע תורף הגט דאורייתא מזמן דרבנן שלא יהא צריך לשמה ודוחק גדול לחלק בין כתיבת עבד לכתיבת ישראל רק שכתבו שלא לשמה] ומזה הי' נראה לכאורה להוכיח דזמן לא בעי לשמה כלל וכן בירושלמי דמקשה לר"ל ממתניתין דלא קתני תורף וקשה הרי קתני זמן וכ"ש תורף וע"כ דקפידא דזמן רק לענין מוקדם בלבד וצע"ג בכל זה

(ב) ואם לא נכתב לשמה וכו' כיצד וכו'. בש"ס ריש זבחים דייקינן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן הא סתמא כשר ובגיטין סתמא פסול ומשני לחלק דאשה לאו לגירושין עומדת. ופריך וגבי גט דסתמא פסול מנא לן ושקיל וטרי בכולה מתניתין דריש פרק כל הגט (והם הדינים שזכר המחבר] ולא סליק פרוקא רק ממשנת הכותב טופסי גיטין וא"כ יש לתמוה למה לא זכר המחבר דסתמא פסול דהא מכלהו בבי שזכר המחבר ליכא למידק מינה דסתמא פסול כדדחינן בש״מ הנ"ל ולהרמב"ם וטור שזכרו משנת הכותב טופסי גיטין ניחא חילוק בין טופס לתורף בלשמה וכר"א דמכשיר בכולן חוץ גיטי נשים אבל עכ"פ הוי לי' לאשמעינן דסתמא פסול. ואפשר משום דבמתניתין קתני כל גט שנכתב שלא לשם אשה בהא הוי ס"ד דסתמא כשר כמו במתניתין דזבחים שלא לשמן פסול הא סתמא כשר אבל המחבר שכתב ואם לא נכתב לשמה אינו גט בוודאי מוכח דסתמא פסול דבעינן שיכתוב לשמו דוקא דאל"כ הוי לי' לומר ואם נכתב שלא לשמה אינו גט רק מה שכתב על זה כיצד אינו עולה כהוגן לפי זה דהך כיצד הוא בגוונא שלא לשמה כדדחי בש"ס הנ"ל

ואיכא למידק בענין זה לפי מה דקיי"ל שצריך הסופר שישמע מפי הבעל ואפי' ע"י אומר אמרו פסול רק שישמע מפיו דוקא א"כ תיקשי כל הני בבי דריש פרק כל הגט והוא מה שזכר המחבר כאן דלמה לי האי טעמא תיפוק לי' אפי' כתב לשמה לגמרי כיון שלא שמע מפי הבעל לא מהני וכן שנינו בהדיא בברייתא פרק מי שאחזו כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה הרי זה גט בטל עד שיאמר לסופר כתוב. ונהי דהך בבא דיש לו שתי נשים יש לומר באמת דהוא עצמו כתבו לגט אבל הך בבא דנמלך תיפוק לי' שלא שמע מפי הבעל ואפי' הי' כותבו הסופר לשמו פסול. תו קשיא לי בהא דדייקינן ריש זבחים דסתמא פסול ונהי דמהך משנה דריש כל הגט דקתני בהדיא משום לשמה שפיר דייק אבל האיך דייק ממשנת הכותב טופסי גיטין הא התם לא קתני טעמא ואיכא למימר דלכך פסול שלא שמע מפי הבעל והי' אפשר לי לומר דמהך טעמא דצריך שישמע מפי הבעל הי' יכול לכתוב כל הגט ורק השמות יניח עד שיאמר לו הבעל דעיקר הקפידא שאינו יכול לכתוב שם המגרש והמתגרשת עד שישמע מפיו שמגרש לזו אבל כל שאר הגט אפי' תורף סגי בכך. והשתא שפיר דייק דהתם קאמר שמואל דצריך שיניח הרי את מותרת לכל אדם ור"א הוא דבעי כתיבה לשמה וא"כ מוכח דסתמא לא הוי לשמה דאל"כ לא הי' מהצורך להניח הרי את מותרת רק השמות בלבו והיינו דמסיק התם מימרא דשמואל והתוס' הקשו שם דמה צורך לזה הא ממשנה גופא מוכח וע"ש מה שתרצו דעיקר הכוונה מה דמסיים ור"א הוא לאפוקי ממאן דמוקי לה כר"מ ולפי דבריהם עיקר חסר דר"א הוא ולפי הנ"ל ניחא דעיקר הוכחה ממימרא דשמואל דבמשנה איכא למימר דמשום שלא שמע מפי הבעל הוא ואין צריך להניח רק השמות ולכך מביא מילתא דשמואל דמזה מוכח סתמא לאו לשמה ולכך צריך הרי את ג"כ. אך קשה הדבר מאוד לחדש דאין צריך שמיעה מפי הבעל רק לכתיבת השמות בלבד ולא משמע כן בכל הפוסקים רק כל שכתב תורף הגט בלי שמיעה פסול ואפי' כתבו לשמה

תו קשיא לי בהך סוגיא דריש זבחים טובא לדייק ממשנה דריש כל הגט דסתמא פסול וה הא כל הני למדו בש"ס שם מקרא דכתיב ספר כריתות למדנו שיהא נכתב לשם כריתות וכתב שיהא נכתב לגירושין דידי' לא שיהא נכתב לגירושין דידה דוקא ואם כן מאי פריך מזבחים לגיטין הא שאני התם דמקרא מוכח דסתמא לא מהני כיון דקא ס"ד דהתם סתמא הוא ועוד אפי' לפי מה דדחי התם מ"מ מקרא מוכח דאפי' לשם כריתות לא מהני ולשם כריתות וודאי הוי סתמא דהא לא דחי רק דנכתב להתלמד א"כ כיון דלשם כריתות הוי סתמא א"כ מוכח מקרא דלשם כריתות לא מהני רק לשם גירושין דידי' ומה צורך לסברא דאשה לאו לגירושין עומדת. ועוד קשה דרצו לדייק מרישא ודחי דילמא כדר"פ וקשה מה סלקא דעתך דלא כר"פ הא דבריו מוכרחין מכח קושיא בש"ס ריש כל הגט והאיך קאמר דילמא כדר"פ הא אי אפשר לפרש רק כר"פ. גם תמוה מה ס"ד למידק מסיפא דהאיך ס"ד דהוי סתמא כמו שהקשו התוס' שם ועוד קשה דהאיך ס"ד למידק מרישא והיינו דנכתב