תפארת יעקב אבן העזר גיטין קט

כיון דיכול לגרש ולקדש ש"מ דבן כריתות הוא וישנו בנתינה לכך ישנו בכתיבה ג"כ ולפי זה או דס"ל להגאונים דאנן חיישינן לדר"מ ובעינן ע"ח ג"כ כמ"ש הב"ש בכמה מקומות ועל זה כתבו דכל שאינו עכו"ם והוא בן כריתות כשר לחתימה. גם יש לומר דס"ל כדעת הרי"ף וסייעתו דלר"א ג"כ ע"ח נמי כרתי וס"ל דע"ח דכרתי סגי כל שהם בני כריתות כדמשמע מפשט הסוגיא הנ"ל ופירש"י. וכן יש להוכיח לכאורה ממה שהכשירו כותים בגט דנהי דבקיאין לשמה פשיטא שהם פסולין לעדות וע"כ דלא איכפת לן רק שיהיו בני כריתות ואף שזה ענין מתמיה מ"מ נראה לפע"ד ברור בדעת הפוסקים הנ"ל כמו שכתבתי ועוד יתבאר לקמן סי' קל"ג בס"ד

סימן קלא. צריך שיהיה כתיבתו וחתימתו לשמה ובו ט סעיפים

סעיף א. (א) צריך שתהיה כתיבת הגט וחתימתו לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת (ב) אם לא נכתב לשמה אינו גט כיצד סופר שכתב גט ללמר או להתלמד ובא הבעל ומצא שם שנכתב בגט זה כשמו ושם האשה כשם אשתו ושם העיר כשם עירו ונטלו וגירש בו אינו גט

סעיף ב. יתר ע"כ כתב לגרש את אשתו ונמלך ומצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך ונטלו ממנו וגירש בו אע"פ שנכתב לשם גירושין אינו גט

סעיף ג. יתר על זה מי שיש לו שתי נשים ששמותיהם שוות וכתב לגרש את הגדולה ונמלך וגירש בו את הקטנה אינו גט שאע"פ שנכתב לשם האיש המגרש לא נכתב לשם זו שנתגרשה בו

(א) צריך שתהי' כתיבת הגט וחתימתו וכו'. בטור הביא בזה מחלוקת בענין טופס הגט אי יכול לכתוב שלא לשמה ואם כתבו בדיעבד מה דינו והוא ממשנה הכותב טופסי לת"ק יכול לכתוב טופס אפי' בגט לכתחילה ור"י פוסל ור"א מכשיר בשטרות ופוסל בגיטי נשים ופסקו הפוסקים כר"א דרב קאי כוותי' [ויש מחלוקת שם בשטרות לר"א אי מכשיר בתורף או בטופס ובסת"י סי' מ"ח הבאתי ראי' לפירש"י מסוגית הש"ס שם. גם נראה לפע"ד להביא ראי' לדעת רש"י דוודאי יש לתמוה דהא זמן ג"כ נשנה במשנה בהדי מקומות שצריך להניח וא"כ מי לא מודה ר"א דמוקדם פסול בשטרות ואפי' אי נימא דבע"מ סובר ר"א באמת דמוקדם כשר ועכ"פ האיך קאמר רב הלכה כר"א אפי' בשאר שטרות הא סובר ע"ח בשטר שטרות כדמוכח בש"ס פרק המגרש דשמואל סובר הלכה אף בשטרות ורב פליג דרק בגיטין הלכה כוותי' ולא בשאר שטרות א"כ פשיטא דצריך להניח מקום הזמן בשטרות [וכ"ש לפי מה שאבאר בסמוך דגם בגיטין אין פסול לשמה בזמן רק משום מוקדם] ומזה מוכח כרש"י דרק בטופס מכשיר ר"א. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו התוס' מאי מיחזי כשיקרא שייך ולפי הנ"ל ניחא דוודאי בשטר הנכתב בלשון הלוה ונמסר בע"מ דע"מ אין להם רק מה שמעידין ששטר כזה נמסר אבל למ"ד ע"ח כרתי בשטרות והשטר כתוב בלשון העדים אנו ח"מ פשיטא דאין לכתוב שום דבר בשטר קודם העדים המעידין כך שהרי כותב שמעידין כך מה שלא העידו עדותן כלל] אבל הרמב"ם פסק כת"ק דטופס יכול לכתוב משום תקנת סופר. גם הביא הטור מחלוקת אי פסול דיעבד או רק לכתחילה ונראה לפע"ד דהך מחלוקת דוודאי יש להבין דמשמע בש"ס דשמואל פוסק כת"ק דהא קאמר וצריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם. אמנם יש לומר דנהי דלית הלכתא כת"ק דמותר לכתוב טופס מ"מ נ"מ בדברי שמואל דיעבד דהוי כשם האיש ואשה דפסול בלא הניח ה"ה הרי את מותרת אבל טופס דיעבד לא ולזה הרמב"ם דסובר דבאמת לר"א פסול דיעבד א"כ ע"כ שמואל כת"ק ומשמע בש"ס דהלכתא כוותי' מדמייתי מילתא דשמואל בריש זבחים ושאר מקומות. אבל אי נימא דר"א פוסל רק לכתחילה לא מוכח משמואל דסובר כת"ק. ולפי זה לדינא יש להכשיר דיעבד בניסת במה נפשך אי ר"א דיעבד א"כ מוכח דהלכה כת"ק ואי לכתחילה א"כ דיעבד כשר ובלא"ה דעת הרמב"ם להכשיר לכתחילה והרא"ש והטור מכשירים דיעבד עכ"פ א"כ נראה דיש להקל דיעבד וכ"ש בניסת שלא תצא והמחבר השמיט דין זה לגמרי ולא ידעתי למה השמיטו

ודע שיש להסתפק במה שאמרו שם צריך שיניח מקום האיש והאשה והזמן אי עיקר הטעם משום מוקדם בלבד וא"כ בלא הניח מקום הזמן וגירש באותו יום באמת כשר או דהכוונה כיון דצריך זמן בגט מתקנת חכמים ובלי זמן פסול צריך שיהא נכתב לשמה ג"כ כמו השמות וא"כ אפי' גירש באותו זמן הכתוב בגט פסול וכ"ש בכתב זמן שבוע שנה דלית בי' משום מוקדם ומ"מ שלא לשמה נכתב. והנה לכאורה מדהשוו במשנה שמות לזמן משמע דבכל ענין פסול בזמן כמו בשמות ועוד דאי משום מוקדם בלבד נגעו בה אם ניסת לא תצא משא"כ בשמות איש ואשה (ויש לזה סיוע לדעת הפוסקים בניסת תצא]

איברא מדברי התוס' שם שכתבו דלכך מקשה הכא בארוסה ולא לעיל בתקנת חכמים בזמן משום דעיקר הקושיא דע"כ דקמש"ל אפי' ארוסה דאי דוקא נשואה כבר שמענו דמוקדם פסול ממשנת נכתב ביום וא"כ קשה מאי קושיא שם אמרינן דמוקדם פסול והכא קמש"ל דצריך לכתבו לזמן לשמה ונ"מ חדא דמשום מוקדם לא תצא ואפי' למ"ד תצא נ"מ בכתב הזמן האמיתי שגירש בו ומ"מ פסול מכח שלא לשמה וע"כ דס"ל לתוס' דבאמת אין צריך בזמן לשמה כלל כיון דנתקן משום פירי ובת אחותו וכל שגירש ביומו כשר. ולפי זה צ"ע מ"ש התוס' דר"א מכשיר אפי' בתורף כיון דכל הטעם בזמן גם בגיטין משום מוקדם א"כ פשיטא דגם בשטרות מוקדם פסול ור"א מכשיר אכלהו מה שצריך להניח קאי אפי' בזמן וע"כ כדעת רש"י דלא מכשיר רק בטופס וצ"ע בזה. ונ"מ בהנ"ל דלפי מה שביארנו דבטופס מכשירין דיעבד א"כ אי הטעם משום מוקדם כל שגירש ביומו הוי כטופס וכשר דיעבד משא"כ אי בעינן לשמה ומדברי המחבר לעיל סי' קכ"ג דפוסל כתיבת עכו"ם בזמן משמע דלא כתוס' הנ"ל ודו"ק

אמנם בעיקר דברי התוס' בד"ה קא פסיק נראה לפע"ד לפרש בפשיטות ואדרבא פשיטא להו לש"ס דמשום לתא דלשמה נקט ואפי' גירש בזמן הכתוב בו כיון שיש צורך בזה בגט ממילא צריך שיהא לשמה וכהאי גוונא כתב הרשב"א בחידושיו בהא דמודה ר"א במזוייף מתוכו דאף דחתימת עדים תקנת חכמים הוא כיון דפעמים הכשר הגט נעשה על ידם דסמכינן בהו דהי' ע"מ לכך צריך לשמה ואפי' מדאורייתא ע"ש] אמנם היינו דוקא בגט נשואה שיש צורך בזמן בגט אבל בגט ארוסה, שאין באותו הגט שום צורך בזמן דלית לה פירי א"כ אפי' אי נימא דלא פלוג עבדי רבנן בגט ארוסה לנשואה אבל מ"מ דיו שיהא בו זמן אבל כיון שאין צורך בו מה צורך לשמה והשתא לעיל לא הוי מצי להקשות דיש לומר לא פלוג בין ארוסה לנשואה בנוסח הגט שיהא בו זמן כמו בנשואה משא"כ כאן לענין לשמה. ולפי זה נראה פשוט שיש להחמיר