תפארת יעקב אבן העזר גיטין קח

שנעשה בפסול וכ"ש להנך דפליגי ביש לה בנים ואין לה בנים א"כ מאן מפיס הך סברא דביש לה בנים נסמוך על ע"מ ובאין לה בנים לא

ודע שיש לרבינו חננאל ז"ל שיטה אחרת בש"ס דרב מכשיר בכתב סופר ועד טפי מכתב ידו והתוס' דחו דבריו דלא נמצא גירסא זו בשום ספר ולפעד"נ דדברי ר"ח ז"ל מוכרחין לפי גירסא שלנו ממש דוודאי יש להבין חדא כיון דשמואל מביא ראי' דכתב סופר ממשנה דכתב סופר ועד א"כ מה השיב לו רב מי דמי התם תנשא לכתחילה הכא דיעבד ומה בכך א"כ טפי מהתם דאפי' לכתחילה מותר ורש"י פי' התם דהכוונה דהתם בחתם סופר וא"כ עיקר חסר בדברי רב והוי לי' לומר התם בחתם סופר. גם לישנא דמי דמי לא שייך רק הוי לי' לומר וליטעמך התם תנשא לכתחילה. ועוד דקאמר ושמואל התם בספרא דמובהק א"כ מאי ראי' מביא מעיקרא לדחות דברי רב שהרי שנינו כתב סופר ועד הא ע"כ לא דמי להתם כלל וכ"ש לפי' התוס' דבסופר מובהק מודה רב לשמואל ובאינו מובהק פוסל דיעבד א"כ אין ראי' כלל, גם קשה דבפרק האומר מוכח דכלהו אמוראי סברי כשמואל דאומר אמרו כשר דנחלקו התם אמוראי טובא אי כשר ותעשה או כשר ולא תעשה א"כ חתם סופר פסול דבהא תליא וכאן מוכח דלרב ע"כ דחתם סופר כשר והכא וודאי לכ"ע הלכתא כרב באיסורא

אכן נראה דכך הכוונה דרב קאי על מה דתנן ג' גיטין פסולין ואחד מהן יש בו זמן ואין בו רק ע"א ועל זה קאמר רב כתב ידו שנינו דהוא גט פסול אבל כתב סופר ועד אינו פסול וכשר לכתחילה ושמואל פליג דכתב סופר שנינו וראייתו שהרי שנינו כתב סופר ועד כשר משמע דלכתחילה לא ורב מידמי הכא דיעבד על זה אני אומר דכתב סופר לא אבל התם תנשא לכתחילה א"כ הכא דדוקא דיעבד לא תצא לא מיירי בכתב סופר ועד ושמואל התם בספרא דמובהק הכא בסופר שאינו מובהק והשתא שפיר מוכיח דלדידי' דיש חילוק בין סופר מובהק לאינו מובהק א"כ גם במובהק אינו כשר רק לינשא לכתחילה אבל לגרש לכתחילה לא משום לתא דאינו מובהק אבל לדידך דתרווייהו שווין למה אמרו כשר למה לא יגרש בו לכתחילה ג"כ (וכן מוכח בש"ס להדיא דכ"ע מודי דלגרש לכתחילה לא מדקתני כשר מדקאמר התם תנשא לכתחילה ולא קאמר התם מותר לגרש בו לכתחילה] כן נראה לי ביאור סוגית הש"ס לדעת ר"ח ולק"מ. ומ"מ לדינא ח"ו לסמוך על דעת יחיד בזה א"כ בכתב ידו וע"א תליא במחלוקת הרי"ף והרא"ש אי מכשרינן לר"א בע"ח בלבד ויתבאר לקמן סי' קל"ג בס"ד אמנם לענין לסמוך על ע"ח נראה לי שיש לסמוך על דעת הטור ואפי' בסופר מובהק אף שדברי הרא"ש דחוקין בענין זה כנ"ל בצירוף דעת הרי"ף ורמב"ם המכשירין בע"ח בלבד דלדידהו וודאי לא תצא

סעיף כא. (לה) לא יטלו עידי הגט שכר יותר מכדי שכר בטלה דמוכחת

הג"ה. וי"א דמתנין עם העדים שאם יקלקלו הגט שישלמו אותו ומכח זה מותר לקבל שכר הרבה או מטעם דהעדים אסורים לישא הגרושה (בסדר גיטין בשם מהרי"ק) כמו שנתבאר לעיל בסי' י"ב וכן נוהגין

סעיף כב. יש מי שאומר שצריך שייבש הגט קודם שיחתמו העדים

(לה) לא יטלו עידי הגט יותר משכר בטלה וכו' זהו מה שכתב ב"י בשם המרדכי ולפע"ד צ"ע דהא בש"ס פרק עד כמה יליף לה מה אני בחנם אף אתם בחנם א"כ פשיטא דהיינו דוקא בעדות שכבר ראה וידע דמוכרח להעיד מקרא אם לא יגיד וא"כ אסור ליקח שכר משום אני בחנם אבל עידי הגט דפשיטא דאין עליהם חיוב מוטל לחתום על הגט וראיית העדות והעדות באין כאחד א"כ כיון שאין עליו חיוב מוטל לחתום מהיכי תיתי לא יקבלו שכר גם נראה לפע"ד דבלא"ה דבר זה תלוי בפי' דברי התוס' בסוגיא דאומר אמרו דעידי חתימה הם העדים משא"כ לפי תירוץ הרמב"ן בחידושיו שם ע"ש כי אין להאריך כי נראה לפע"ד שאין לזה שורש ועיקר כמו שביארנו

כתב עוד הב"י דהאידנא שנוטל הסופר שכר הרבה יש ליזהר שיהיו העדים קרובים לסופר דא"כ אין כאן עדות כלל וכו' וכתב על זה הב"י וז"ל ואין הוראה זו נראית בעיני דאטו עדים החתומים בגט על הסופר הם מעידין על מה שציום הבעל הם מעידין ומה ענין זה לענין הסופר ע"כ. ולפעד"נ כדברי הקונדרסים דהרי כתב הסמ"ק וז"ל אמנם להסתלק מן הספק טוב לעשות הכל בבת אחת שיאמר הבעל בפני עדים כשרים לסופר לכתוב גט לאשתו ואותן העדים יהיו בשעה שכותבו ויאמר להם הסופר שכותבו לשם פלונית ולאותן עדים יאמר הבעל לחתום בגט עכ"ל. והשתא מילתא דפשיטא דשכר הסופר הוא כשעשה הגט כהוגן על פי ציווי הבעל וכתבו לשמה וכיון דע"ח מעידין על ציווי הבעל ועל כתיבת הסופר שנעשה לשמה א"כ כיון דשכר הסופר תלוי בעדותן דבלי ציווי הבעל לא יוכל לתבוע שכר כי יאמר הבעל שלא ציוה לכתבו גם אם כתבו שלא לשמה אין לו שכר א"כ לא יהיו קרובים לסופר כיון שעל ידי עדותן מגיע טובה לקרוב שלהם וכ"ש לדעת מי שאומר דנוגע פסול מגזירת הכתוב א"כ כיון שמגיע טובה לקרוב שלו ע"י גט זה הוי נוגע ועכ"פ דברי הקונדרסים נכונים בזה

כתב עוד ב"י ישראל מומר שחתם בגט עם ישראל אחר כתב בפ"ג בשם מר כהן צדק דכשר ולהרי"ף פסול כשאינו משמר שבתו בשוק ותמה הב"י דאפי' משמר שבתו בשוק פסול דמודה ר"א במזוייף מתוכו כדאיתא פ"ק דגיטין עכ"ד. ודברים אילו הם בתשובת מיימוני להלכות גירושין סי' י"ב. ובאמת משום קושית הב"י לא אירי' דיש לומר דהתם מיירי דהי' ניכר מתוכו שהוא פסול כגון שהי' כתוב בפי' שהוא מומר או שחתם בשם שהי' ניכר שהוא אותו מומר והוי כמו שמות מובהקין דכשר אלא דבלא"ה יש לתמוה אי בשמות מובהקין מאי אירי' משמר שבתו בשוק אפי' אינו משמר דאפי' עכו"ם גמור בשמות מובהקין כשר. גם גוף דברי התשובה הנ"ל תמוה מאוד למעיין שם דנתן טעם דאיתקש יציאה להוי' וכמו מומר שקידש קידושיו קידושין כמו כן גיטו גט והוא תמוה דפשיטא שאין עדותו מועיל כלל לקידושין דהוא פסול לעדות וכן לגירושין ומאי ענין קידושין שלו לחתימה על גט דהוא בתורת עדות

לכן נראה לפע"ד דבר חדש דס"ל להגאונים הנ"ל כפי הנראה מתוך פירש"י ז"ל פ"ק דגיטין ובש"ס שם דפריך והא לאו בני כריתות נינהו ופירש"י דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה והתוס' כתבו שם דה"ה דהוי מצי לומר דלאו בני עדות נינהו ובזה ס"ל להגאונים הנ"ל כפירש"י דלא שייך לפסול בע"ח על גט משום פסולי עדות שאין זה עדות כלל רק כן הכשירו של גט שהרי אפי' נתברר לנו הכל על פי אחרים אינו גט בלתי שיחתמו בו ב' עדים גם אפי' חתמו בו עדיין אינו גט כלל ואין כאן מה להעיד רק בזה יכול לגרש אם כן לא שייך בזה תורת עדות כלל רק ילפינן מקרא כל שישנו בנתינה ישנו בכריתות גם כן שיחתום לכריתות רק עכו"ם דאינו בן כריתות אינו יכול לכתוב בגט לפי שאינו בנתינה כמו שפירש"י אבל כל פסולי עדות שישנן בנתינה כשרין לחתום בגט לר"מ והיינו דפריך והאי לאו בני כריתות נינהו וזה שחילקו הגאונים אם אינו משמר שבתו דינו כעכו"ם גמור ואינו בן כריתות אבל כשהוא משמר שבתו בשוק