תפארת יעקב אבן העזר גיטין קז

ולהפוסקים כת"ק דמתניתן עכ"פ בע"מ יש להכשיר וכן בהדיוט בע"מ יש מקום להכשיר לכ"ע לפי הנ"ל

והנה הר"ן ז"ל הביא דעת ר"ח דמכשיר דיעבד בע"מ בערכאות וראייתו מדאוקימנא לר"ש כר"א דהלכתא כוותי' בגיטין וכתב הר"ן דאין בזה הכרע דבשמות מובהקין נחלקו ות"ק נמי כר"א ס"ל ובאמת לא הי' כוונת ר"ח לומר דת"ק דלא כר"א דא"כ כיון דקי"ל הלכתא כר"א א"כ לגמרי לית הלכתא כת"ק אבל כוונת ר"ח פשוט דאי הי' במחלוקת ר"ש ות"ק דררא דאיסורא דאורייתא וודאי הי' ראוי לחוש לפסול דיעבד אבל עכשיו דאוקימנא דר"ש כר"א דהלכתא כוותי' א"כ אפי' אי נימא דת"ק פוסל דאורייתא דלית לי' דר"א מ"מ הלכתא כר"א ואי מודה ת"ק דאינו רק דרבנן א"כ בחשש דרבנן ראוי לסמוך על ר"ש דיעבד עכ"פ זהו כוונת ר"ח. גם משמע בש"ס דת"ק דלא כר"א מדקאמר ירד ר"ש לשיטתו של ר"א והוי לי' לומר בע"מ וכר"א וע"כ דת"ק באמת כר"מ סובר ופוסל דלאו בני כריתא נינהו ור"ש כר"א לכך מכשיר תדע דפריך והא אמר ר' אבא מודה ר"א משמע דבלא"ה ניחא וקשה מ"ט דת"ק דפוסל כיון דסובר כר"א וע"כ דת"ק באמת כר"מ א"כ מנין לנו לחלוק על ר"ש להחמיר בשמות מובהקין אליבא דר"א כיון דת"ק כר"מ ס"ל גם הראב"ד דעתו להקל אפי' לכתחילה הילכך נראה לפע"ד כיון דלפי מה שבארנו לעיל יש לומר דלא נחלקו ת"ק רו"ש רק בלי ע"מ וכמו שפרשתי א"כ עכ"פ בע"מ יש לסמוך דיעבד על דעת ר"ח וראב"ד וריא"ז הנ"ל [והוא מכשיר בלי ע"מ כנ"ל] בשעת הדחק ואין להאריך יותר כי לא שכיח בזה"ז כלל גט כזה אבל לדינא נראה עיקר כמ"ש ובסמוך יתבאר דעת הרמב"ם ז"ל בזה:

(לג) אבל אשה וכו'. זהו מה שפירש רשב"ם פי' האבעי' ויש בדבריו גימגום שכתב דהאבעי' מי חיישינן דטעו דישראלים הם או ידעו דעכו"ם הם והחתומים במתכוון או דאמרינן דישראלים באמת היו וקאמר דלא הכשיר רק לוקס ולוס. והשתא תיקשי תינח להך חשש דישראלים הם אבל להך חשש דטעו במתכוון מה בכך דשמותיהם לוקס ולוס ואי נימא דבאמת כך פשיט לי' דלא חיישינן לטעות במתכוון רק לטעות דהם ישראל א"כ תיקשו לאיזה צורך פי' דהאבעי' היתה על ספק זה נימא דלא שאל בזה כלל רק על ספק דחשבו דישראלים הם לכן דבריו צ"ע בזה. והנה הרשב"א השיג עליו דרחוק לטעות דישראלים הם כיון שעומדין לפניהם רק הרא"ש נראה דמסכים לדבריו ולא ידעתי למה כתב המחבר בפשיטות פי' זה דהא מדברי הרמב"ם נראה שלא הי' מפרש כך דא"כ האיך השמיט הך דינא לחלק בין לוקס ולוס לשאר שמות ואדרבא פסק בפשיטות פרק ז' מה"ג הלכה ה' דאין חוששין אם השמות כשמות עכו"ם בין בא"י בין בחו"ל ע"ש ונהי דנימא דסובר דברייתא לאו דוקא בחו"ל כמ"ש הלח"מ שם אבל עכ"פ מבואר דהי' מפרש כפירש"י והאבעי' לר"ש הילכך בעכו"ם באמת אפי' בשמות מובהקין פסול רק בסתמא מכשירין דתולין דישראל הוא ולפי זה בלוקס ולוס דוודאי עכו"ם הן פסול כמו שכתב הרמב"ם פ"ו מהלכות עבדים דגיטין העולין בערכאות פסולים כת"ק ואפי' בשמות מובהקין אבל אי הי' מפרש כרשב"ם ובלוקס ולוס תלינן דישראל הי' בוודאי א"כ נהי דפסק כלישנא בתרא אבל עכ"פ הי' לו להזכיר דבלוקס ולוס כשר לכן לא ידעתי למה פסק בפשיטות להכשיר כרשב"ם בלוקס ולוס ומדברי הרמב"ם מוכח דלא מכשרינן רק בסתם שמות דתלינן דישראל הוא. אמנם בגוף דברי הרמב"ם דברי הלח"מ דחוקין מאוד וא"כ קשה מאחר דפוסק כת"ק למה הכשיר אפי' בא"י בשמות עכו"ם. לכן נראה לי דהרמב"ם מפרש הך בעי' לאו בשליח המביא גט שצריך שיאמר בפני נכתב וכו' רק בגט הבא לפנינו אחר שכבר ניתן ואנו דנין בו אם עכו"ם הן אם ישראל ואם ישראל הוא ממילא אמרינן דהי' ע"מ כמו כל גט. ובזה אמרינן כיון דאי א"י הן אין לסמוך עליו בלתי שהי' ע"מ ואי לאו פסול מדאורייתא הוא ואפי' אי הי' ע"מ פסול מדרבנן ושפיר קאמר לחלק בלוקס ולוס והיינו לר"ש דמכשיר בשמות מובהקין אבל בשליח המביא גט דאומר בפ"נ וע"כ צריך ע"מ לפנינו ולא שייך לסמוך בלי ע"מ ונהי דאי ידעינן דהם עכו"ם לא היינו מכשירין אבל עכשיו דספק הוא והשליח האומר בפ"נ כמו שנאמן על הכל כן נאמן בזה כיון דהחשש דרבנן הוא דהא ע"מ עכשיו לפנינו משא"כ בגט שכבר ניתן הבא לפנינו ראוי לחוש בו שמא עכו"ם הם ובלי ע"מ פסול דאורייתא א"כ ראוי לחוש דילמא אתי למיסמך עלייהו משא"כ בשליח לא שייך האי טעמא כלל דע"כ בעינן ע"מ דהא עדיין לא ניתן ובש"ס מיירי בגיטין דכבר נתנו ליד האשה ובא לפנינו להכשירו שתנשא בו כנ"ל ועכ"פ דבר המחבר צ"ע כמו שבארנו

סעיף כ. נתן לה הגט בינו לבינה ואפילו בעד אחד (לד) אינו גט בד"א כשהיה הגט בכתב יד הסופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עד א' ונתנו לה ה"ז גט פסול ופוסל לכהונה

(לד) אינו גט וכו'. עב"י שהאריך לתמוה על הטור ובסוף דבריו כתב ואם נפשך לפרש דברי רבינו באשה המביאה גט לפנינו וכל שעדים חתומים בו מחזקינן לי' שניתן לה בע"מ ובכתב ידו וע"א לכתחילה לא מחזקינן לי' שנמסר בע"מ ובדיעבד מחזקינן לי' קשה דא"כ באין עליו עדים כלל אמאי כתב אם ניסת לא תצא הא כל שאין עדים חתומים עליו מחזקינן לי' שלא ניתן בע"מ וגט בטל הוא עכ"ל ודבריו צ"ע חדא דהא לא קשיא מידי דפשיטא שלא הי' כוונת הטור לומר דגט שאין עליו עדים אם ניסת לא תצא דהוא להיפוך ממה דמבואר במשנה להדיא דדוקא כתב בכתב ידו אם ניסת לא תצא ולשון הטור כך הוא גט שאין עליו עדים אפי' ניכר שהוא כתב יד הבעל פסול ועל זה כתב אם ניסת לא תצא והיינו בכתב ידו. תו קשה הא בלא"ה קשה מה שהקשה קודם לפי' הראשון דעכ"פ בכתב סופר מובהק האיך הכשיר אם ניסת דהא הולד ממזר בזה דקיי"ל כרב כמו שהקשה קודם

אמנם עיקר דברי הטור באמת מבוארין ברא"ש להדיא דאחר שדחה דברי הרי"ף דהך סוגיא אליבא דר"מ כתב דאליבא דר"א ג"כ נ"ט לענין לסמוך שהי' ע"מ וכן פלוגתא דרב ולוי מוכח להדיא דהך סמיכה שהי' ע"מ תליא ממש לפי ערך ההכשר של ע"ח דבגוונא דע"ח כשרין לגמרי סמכינן לגמרי על ע"ח וגוונא דאם ניסת לא תצא סמכינן על ע"מ שלא תצא ובגוונא דתצא לא סמכינן כלל וכן במחלוקת ביש לה בנים הכל לפי ערך הכשר של ע"ח והשתא ופה כתב הטור דכל הני דאליבא דר"מ אם ניסת לא תצא סמכינן על ע"מ בערך זה שלא תצא. ומה שהכשיר בסופר מובהק הא לר"מ ממזר היינו דסובר כרבינו ירוחם דרב מודה בסופר מובהק. ומה שאמרו בש"ס לשמואל לחלק בסופר מובהק היינו דלדידי' מוקמינן הך דכתב סופר ועד בסופר מובהק ולרב בחתם סופר דאפי' סופר מובהק אינו כשר לינשא לכתחילה. וגדולה מזו כתבו התוס' דלרב ג"כ כשר לגמרי בסופר מובהק ואי קשיא למה מוקי משנה בכתב ידו ולא בסופר מובהק הא ליתא כיון דבמשנה לא נזכר סופר כלל א"כ האיך אפשר דיהא הכוונה בסופר שיהא בו תנאי מיוחד שיהא מובהק מה שלא נזכר הסופר כלל משא"כ התם דקתני כתב סופר יש לומר סופר ידוע וזה ברור. אמנם באמת דברי הרא"ש דחוקין מאד שיהא דין סמיכה שהי' ע"מ תלוי לפי ערך הכשר של ע"ח דוודאי גט הנעשה כדין ראוי לומר מסתמא נעשה כתיקון ולא בגט